פרק ב'
בשקט בשקט, בלי מסיבות עיתונאים ובלי דמעות, ליאור ליובין פרש מכדורסל והפך לעוזר המאמן של גלבוע גליל. אחרי שתלה את הנעליים הוא מתפנה לדבר על הפציעה הקשה, העונה החלומית עם הפועל, ההישגים עם עירוני ר"ג, הקריירה החדשה והחתונה שבאופק
ליובין אומנם רק בן 31, אבל כבר שנתיים שהרכז המוכשר הזה לא משחק כדורסל. בשקט בשקט הוא נעלם מהבמה, בלי לספק הסברים ובלי לסכם את הקריירה שלו. "לא ייחסתי משקל רב לחשיפה תקשורתית כלשהי", הוא מסביר השבוע, "אני לא אוהב משחקי פרידה והודעות דרמטיות. זה לא אני, אני לא ממכנסי מסיבות העיתונאים".
אנחנו נפגשים בחוף "מציצים", רגע אחרי השקיעה. חוף הים הוא המקום האהוב על ליובין, ומבחינתו אין מקום טוב יותר לשוחח בו. המתרחצים מקפלים את המגבות בדרכם הביתה, ואנחנו מתיישבים בחול לדבר על הקריירה שהייתה לו, ועל זו שעומדת לפניו.
ליובין גדל במחלקת הנוער של עירוני רמת גן. הוא זכור לאוהדי הכדורסל בעיקר בגלל שלוש השנים הרצופות בהן הגיע לגמר הפלייאוף, במדי שלוש קבוצות שונות. ב-2002 עשה זאת עם עירוני רמת גן המפתיעה, שהפסידה בסדרת הגמר למכבי תל אביב. שנה אחר כך הצטרף לצהובים וזכה עמם באליפות, למרות שבילה את רוב זמנו על הספסל.
בעונה הבאה עבר ליובין להפועל תל אביב, שם נתן עונה מצוינת שכללה ניצחונות משכנעים במשחקי הדרבי (במיוחד זכור דרבי ה-25 הפרש בו הצטיין ליובין) והצלחות באירופה. גם בשנה זו הגיע לגמר הפלייאוף, רק כדי להפסיד שוב למכבי.
ב-2004 עזב ליובין את הפועל המתפרקת לסיבוב בחו"ל. הוא שיחק במאריופול האוקראינית, באפולון פטראס היוונית ובצסק"א סופיה הבולגרית. ב-2006, אחרי שנתיים בחו"ל, פציעה עצבית בגבו אילצה אותו להפסיק לשחק והוא לקח שנה חופש. ליובין חזר ארצה בתקווה שיוכל להתאושש ולהמשיך לשחק.
לקראת העונה
"אני יודע שאני צעיר מדי ויכולתי לשחק עוד, יכולתי להמשיך", אומר ליובין, "אבל פיזית אני לא יכול לעמוד בזה. אני יכול היום לבוא ולשחק משחק אחד וגם להיות טוב, אבל באופן עקבי אני לא יכול להמשיך בתור מקצוען. למעשה הפסקתי לשחק לפני שנתיים, אחרי הפציעה האחרונה שהשביתה אותי לתקופה ארוכה. בקיץ שעבר עוד עשיתי ניסיונות לחזור, נחתי כמו שצריך ובניתי את עצמי מחדש, התחלתי להתאמן באופן רציני והרגשתי שזה יכול לקרות, אבל ברגע שהעליתי עומס הגוף שלי לא עמד בזה. בשלב מסוים הרצון לחזור התחיל לגסוס לאט לאט".
רבים הופתעו מפרישתו המוקדמת של ליובין. יש שחשבו שהוא ויתר מהר מדי, ובחר את החיים הנוחים של חוף הים על פני החיים המחייבים של מגרש הכדורסל. ליובין מצידו טוען שכל ניסיונותיו להתגבר על הפציעה פשוט כשלו. "הייתה לי תקופה מאד קשה מבחינה פיזית", הוא אומר, "עברתי כל טיפול אפשרי למעט ניתוח, ניסיתי כל דבר. עברתי כירופרקטיקה, דקירות מחטים, הילרים ומטפלים. באמת שאני יודע שמבחינה רפואית ורוחנית ניסיתי את כל האפשרויות. היום, שנתיים אחרי, אני יודע שעשיתי את מה שיכולתי, אבל המחיר שאני עלול לשלם אם הפציעה תחזור הוא מאד גבוה".
בסופו של דבר החליט ליובין שהבריאות חשובה לו יותר מהכדורסל. "היה את הרגע הזה ששכבתי במיטה ואמרתי שאני פשוט לא רוצה לחזור", הוא אומר, "אני רוצה להחזיק את הילד שלי מתישהו, אני רוצה ללכת כמו בנאדם, אני לא רוצה להיות נכה, וזה יכול היה להיות המצב שלי אם הייתי חוזר".
למרות ההחלטה הקשה, ליובין מרגיש היום שעשה את הצעד הנכון. "אני חושב שזה פרק מדהים שהסתיים", הוא אומר, "זה היווה חלק מאד גדול מהחיים שלי אבל היום אני נמצא במקום די נוח. אין לי מרמור או תסכול ואני לא מרגיש חוסר. השלמתי עם זה, אני לא במרדף להפוך את העולם ולעשות ניתוחים כדי לחזור לשחק. הכדורסל חסר לי, אבל לא ברמה שאני מלקה את עצמי. זה לא משהו שלא סימנתי עליו וי. הייתי שם, אז זה בסדר".
העונה יחל ליובין את פרק ב' בקריירת הכדורסל שלו. אחרי שהשלים קורס מאמנים והתנסה מעט באימון במחלקת הנוער של קבוצת נעוריו, עירוני רמת גן, קיבל פניה מעודד קטש להצטרף להפועל גלבוע גליל בתור עוזר מאמן. "לעודד כמו עודד, שמאוד מחובר לקטע האינטואיטיבי, הייתה הרגשה או תחושה לגבי ולגבי שיתוף הפעולה שיכול להיות בינינו. היה לו 'בום' עלי כמו שאומרים. דיברנו והוא אמר שיש משהו אפשרי, ואני בלי לחשוב פעמיים החלטתי שאני נוסע לגליל.
אני מאד אוהב את הכדורסל והיה לי קשה לעשות קאט ולעזוב. עשיתי את זה בתור שחקן אבל רציתי להישאר קרוב כי אני אוהב את הספורט. המעבר לאימון הוא משהו מתבקש. יכולתי להיות סקאוט, יכולתי להיות סוכן ויכולתי להיות שופט, אבל מבחינתי הכי קרוב ללב שלי וליכולות שלי זה להיות מאמן. אני עדיין בתקופה שבה אני מודד את עצמי ובינתיים אני מאד נהנה. אני חושב שזו התחלה של דרך".
מה היה הקשר בינך ובין קטש לפני כן?
"היו לנו יחסים של כבוד והערכה, ופגישות אקראיות עם שיחות נחמדות מאד".
זה לא נראה מקצועי שקטש מצרף מאמן חסר ניסיון כמוך, מה גם שההיכרות ביניכם שטחית. זה מצטרף לטענות שהוא לא לוקח את הדברים ברצינות.
"אני מכיר את עודד מהתקופה הזו שאני עובד איתו, והטענה שהוא לוקח דברים לא ברצינות היא הכי מופרכת שיכולה להיות. הבעיה היא אצל מי שחושב ככה, ולא אצל עודד. הוא מתייחס למקצוע שלו, לכדורסל ולאחריות שלו הכי ברצינות. הוא מקצוען, עושה את הדברים הכי טוב שאפשר, והוא סופר מוכשר כמו שהיה בתור שחקן. יש לו מתנה כזו".
ליובין מקפיד לעמוד לצידו של קטש כמו חייל נאמן. את הסיפורים על שתיית אלכוהול לפני משחקים ואימונים הוא מגדיר כ"רכילותיים". "אני לא יכול להגיד דברים שאני לא יודע עליהם בוודאות. מבחינתי זה רכילות ואין טעם שאני אסביר מה טוב ולא טוב", הוא אומר, "העודד שאני מכיר הוא בנאדם סופר מקצוען, הוא לא עושה לעצמו הנחות. הדרך שלו היא אולי לא מה שמכירים מדור המאמנים של פעם. יש היום דור חדש של מאמנים שמתנהלים בצורה שונה. יש חילופי דורות, יש דרכים שונות. בסופו של דבר הוא מביא תוצאות, כולם רוצים לשחק אצלו והשחקנים מביאים לידי ביטוי את היכולות שלהם. אתה גם משתפר וגם נהנה".
לדברי ליובין, חלק משיטות העבודה הייחודיות של קטש מסתמכות על היחס החברי שלו לשחקנים. במכבי בשנה שעברה זה לא עבד, אבל ליובין טוען שבגלבוע גליל זה יעבוד מצוין. "הכבוד וההערכה שיש כלפיו נותנים לו את האפשרות להגיע לשחקנים לא בדרך של רס"ר", אומר ליובין, "זו הדרך של עודד, כל אחד והדרך שלו. ממה שאני רואה הדרך שלו נכונה. צריך להבין שהאווירה במקום הזה, כשעודד מאמן, זה לא אווירה של יחסי מרות בין בוס ועובד קטן. ככה מסתכלים גם עלי. אני לא איזה בוס או מישהו שבא לחלק פקודות. הדרך שבה עודד מאמן היא יותר בגובה העיניים. אנשים נוטים לפרש את זה כמשהו שלילי או כמשהו חברי, אבל זה ממש לא. זו פשוט הדרך שלו להגיע לשחקנים".
כבר חודשיים שליובין וקטש נוסעים ביחד לאימונים בישוב הקהילתי גן נר שליד עפולה. "זה לא כזה רחוק, רק שעה נסיעה", מתעקש ליובין. בישוב הזה תשחק השנה הקבוצה המאוחדת והחדשה גלבוע גליל, וליובין צופה לה עונה מוצלחת. "האולם חדש, התנאים מסביב, ההווי שיש במקום הזה, כולם מצוינים", הוא מתלהב, "כל השחקנים חיים בקיבוצים ובישובים באזור. יש אחל'ה הווי שדומה מאד למה שהיה בגליל עליון.
"הגליל זה מוסד, תמיד היה סביב הקבוצה משהו מיוחד. זו קבוצה שכיף להזדהות איתה, כי היא לוקחת שחקנים צעירים ונותנת להם את הבמה ואת היכולת לפרוץ קדימה. זו הזדמנות מצוינת לשחקנים צעירים. במקום ללכת למכבי ולשחק חמש דקות, או לא לשחק בכלל, שיבואו לקבוצה כמו גליל ישחקו וישתפרו. זו דרך שהוכיחה את עצמה".
ליובין מתלהב גם מהסגל שנבנה בקבוצה החדשה. "נבנתה קבוצה מאד טובה מבחינת סגל השחקנים. הסגל הישראלי מצוין, רובם צעירים כמו אלישי כדיר, גוני יזרעאלי, ניר כהן, גל מקל ודגן יבזורי. אבישי גורדון מתפקד בתור שחקן בוגר ומנהיג. הזרים שהבאנו טובים מאד, ביניהם ארון ניקסון שנשאר לעונה נוספת, ונשאר לנו להביא עוד זר בעמדה 4-5. כולם מאד מוכשרים ולכולם יש הזדמנות להוכיח את עצמם". ליובין מקווה שהסגל המוכשר וההווי המיוחד בקבוצה, יובילו אותה עד לפיינל-פור. "אני חושב שאנחנו צריכים להיות שם", הוא אומר, "הכל צריך להתכנס ולהתכוונן כדי שנהיה שם".
הקבוצה הנוכחית של גלבוע גליל מזכירה קבוצה אחרת בה היה חבר ליובין, זו של עירוני רמת גן של עונת 2001/2002. אז הצליחה הקבוצה הקטנה, שהתבססה על סגל ישראלי צעיר שכלל בין היתר את מתן נאור וארז מרקוביץ', להגיע עד לגמר הפלייאוף תחת הדרכתו של המאמן ארז אדלשטיין.
"היינו הרכב יוצא מהכלל ומאד קצר, עם מאמן מצוין", נזכר ליובין, "היו לנו מלא דברים ביזארים באותה עונה. אימונים של שמונה שחקנים, מאמן שהלך וחזר, המון דברים מוזרים. אבל היה שם חיבור מצוין והמון כישרון. קשה לבנות על כך שישחזרו קבוצה כזו, עם סגל קצר ותקציב נמוך שתגיע לגמר הפלייאוף".
שחקני הקבוצה התפזרו לאחר העונה, ועירוני רמת גן לא הצליחה לשחזר מאז את ההצלחה. "זה מה שקורה להרבה קבוצות בארץ, שפשוט אחרי עונה מצוינת לכולם יש תיאבון יותר גדול", מסביר ליובין, "כולם רוצים חוזה יותר גדול, ובצדק, וקבוצה קטנה לא יכולה להרשות לעצמה סכומים כאלה. זה קרה אז לרמת גן, זה קורה עכשיו להפועל חולון, זה קורה כל הזמן".
לאחר אותה עונה הצטרף ליובין למכבי תל אביב, שם שיחק מעט מאד. בכל זאת הוא זוכר את השנה הזו כחוויה מדהימה. "זו זכות להיות חלק ממועדון כזה", הוא אומר, "הכרתי פתאום כדורסל ברמה המקצוענית הכי גבוהה שיש. מכבי זה מועדון מאד מסודר, מאד מקצועי, מאד אכפתי ודואג לכל מי שפעיל בו. למדתי שם המון, חוויתי המון ונשארו לי חברים טובים משם. אני מאד שמח שהייתי שם, היו לי מאמנים טובים, התאמנתי ושיחקתי ברמות הגבוהות ביותר, למדתי מה זה אומר להיות מרוכז בכדורסל ולהיות הכי מקצוען שאפשר, וזה מאד תרם לי".
למרות שהיה לו חוזה במכבי, החליט ליובין לעבור להפועל תל אביב שם חזר לשתף פעולה עם אדלשטיין. את העונה הבודדת שהייתה לו במדי האדומים הוא זוכר במיוחד. "בהפועל הייתה עונה נהדרת עם שחקנים מצוינים, מאמן מצוין וקהל מצוין", הוא אומר, "הייתה פשוט חגיגה. זו ללא ספק העונה הכי טובה שלי". ליובין והפועל ניצחו באותה עונה את מכבי פעמיים בדרבי, ועשו ריצה יפה באירופה. "היו הרבה הצלחות וניצחונות באותה עונה", מספר ליובין, "והיה קהל, הקהל של הפועל. זה נשמע קלישאה אבל זה פשוט ככה. לקהל של הפועל היה חלק אדיר בעונה הזאת".
אבל לצערו של ליובין, הייתה זו העונה המוצלחת האחרונה של הפועל תל אביב. בתום אותה שנה הודיע ולדימיר גוסינסקי על עזיבתו, והשאיר את הפועל בידיו של שאול אייזנברג. ההמשך ידוע. "הייתה לי ממש אכזבה גדולה ותחושת פספוס", אומר ליובין על ההתפרקות של הפועל, "עשינו שם משהו מיוחד ומאד קיוויתי שתהיה המשכיות, כי זה מועדון אחר, זה לא כמו המועדונים הקטנים. באמת חשבתי שהסגל יוכל להישמר. כשראיתי שהקבוצה מתפרקת ועושים העברת בעלויות, ניצלתי את החלון הזה כדי לצאת החוצה כי ראיתי שמשהו פחות טוב עומד לקרות".
"מבחינתי אם דברים היו ממשיכים כמו שהם, אני וגם אחרים היינו מאד רוצים להישאר. עם זאת אני לא מתחרט שעזבתי, קראתי את המפה נכון. לצערי זה פשוט לא נמשך. אם היו עושים שיפורים בקבוצה הזו, שנאבקה בכבוד בקבוצה הכי טובה בכל הזמנים של מכבי, מי יודע מה היה קורה", הוא אומר.
אוהדי הפועל, שזוכרים את ליובין לטובה עד היום, הציעו לו לחזור לשחק בהפועל אוסישקין. "פגשתי כמה אוהדים פה ושם ודיברנו על זה בחצי קריצה. אבל אני לא יכול לשחק שם כרגע, עשיתי החלטה בריאותית ופניתי לקריירה של אימון", מוסיף ליובין.
בעקבות ההתפרקות של הפועל יצא ליובין לשחק בחו"ל. "יצאתי לאירופה ואני שמח שעשיתי את זה. זה לא שנגמרה לי הקריירה או שהלכתי לשחק בליגה הלאומית. יצאתי למקום טוב וזאת הייתה בחירה שלי, זה לא שנפלתי בין הכיסאות. תמיד חשבתי על לשחק בחו"ל והייתה לי אפשרות טובה ומעניינת. ניצלתי את חלון ההזדמנויות הזה כדי לצאת. הייתי במכבי והייתי בהפועל, וחשבתי לאן הלאה. הייתה חוויה אדירה, אני מאד שמח שעשיתי את זה".
לדברי ליובין המעמד של שחקן זר סיפק לו זווית אחרת על תפקידו כשחקן כדורסל. "אתה לומד להתייחס לכדורסל בצורה שונה, להעריך את המקצוע, את הפרנסה ואת המחויבות שלך כשחקן. בתור שחקן זר אתה בא לחזק את הקבוצה ואתה כביכול יותר טוב מהמקומיים. אתה אמור להיות שחקן טוב שנותן את התפוקה שלו, אתה נמדד כל הזמן וזה שם אותך בפוקוס תמידי שאתה צריך לתפקד בו".
כעבור שנתיים בחו"ל, ובעקבות הפציעה, החליט ליובין לחזור ארצה. "התחלתי את העונה השלישית וחזרתי בגלל הפציעה", הוא אומר, "אני יודע שאם הייתי בריא פיזית הייתי יכול לטפס למעלה".
אחד המשחקים הזכורים ביותר של ליובין בקריירה, היה במדי הנבחרת הלאומית, במוקדמות אליפות אירופה בשנת 2003. ישראל הייתה צריכה לנצח את רומניה בהפרש של 23 נקודות כדי לעלות לטורניר האליפות, וליובין היה אחד המצטיינים במשחק שנגמר בניצחון ישראלי בהפרש של 28 נקודות.
ליובין, שכנראה היה מאד מרוכז על המגרש, זוכר את המשחק במעורפל. "אני זוכר אותו בהבלחות", הוא אומר. למרות הניצחון, מאמן הנבחרת דאז מולי קצורין, לא זימן את ליובין לטורניר אליפות אירופה. "כן, היה שם משהו כזה", מתחמק ליובין מתשובה לשאלה מה גרם לניפויו מהסגל, "הצוות המקצועי החליט שאני לא בכושר. מאד נפגעתי, הרגשתי שהייתי צריך להיות שם, אם לא בתור שחקן מוביל אז בתור גיבוי. מאד התאכזבתי כי הדובדבן שבקצפת זה אליפות אירופה".
למרות שנפגע חזר ליובין לסגל הנבחרת של קצורין לאחר האליפות. "חזרתי בכיף גדול והשארתי את הבעיות מאחורי", הוא אומר. היום הוא לא מבין מדוע שחקנים מוותרים על הזכות לשחק בנבחרת. "אני לא מבין למה הם עושים את זה. מספיק משחק אחד טוב בנבחרת כדי להאריך או להשיג חוזה. הנבחרת היא במה מדהימה לשחקנים, סוף סוף הישראלים הם לא שחקנים משלימים בקבוצה ויש להם הזדמנות לדחוף את הקבוצה שלהם".
מתן נאור, ששיחק איתך ברמת גן, לקח חופש מהנבחרת ומהכדורסל בכלל?
"אני לא טוב בלהסביר פעולות של אחרים, אני לא יודע. הוא רוצה להתאוורר קצת, להוציא את הראש לקצת חמצן. זה לא אומר שהוא פרש, אולי הוא יחזור בדצמבר, זה אפשרי".
בקיץ הבא ליובין מתכנן להתחתן עם הדוגמנית והמגישה רז שפירא, חברתו בשנה האחרונה. בעקבות הקשר איתה הפך פתאום ליובין לסלבריטי. "אנחנו אנשים מאד פרטיים, אנחנו נשארים באזור הבטוח שלנו", הוא אומר, "אני לא מבין את כל הפפראצי הזה שרודף אחרי 'מפורסמים'. מדובר באנשים שרוכבים על אופניים למכולת, לא בבראד פיט. זה מאד רדוד בעיני".
מעבר לזוגיות מוצלחת ולהצלחה בגלבוע גליל, הוא מאחל לעצמו בעיקר בריאות. "לקראת השנה החדשה זה זמן להחלטות חדשות", הוא מצהיר, "אני מאחל לעצמי בראש ובראשונה בריאות, הצלחה ואושר. הרי שלום גם ככה לא יהיה".
נא להמתין לטעינת התגובות
