אופנת איוניר: ההעפלה של ישראל למשחקי ההצלבה

מאמן הנבחרת הצעירה שב אמש לגרמניה, שם שיחק כילד בן 12, והראה לכולם שהוא לא פראייר של אף אחד. עם הרכב התקפי והרבה שקט נפשי הוא עשה צעד חשוב לקראת אליפות אירופה שנייה ברציפות וגרם לתהיות רבות בנוגע לדרך בחירת המאמנים לנבחרת הבוגרת

אביעד פוהורילס | 10/9/2008 9:05

1. כשמוטי איוניר היה בן ‭,12‬ לקח אותו אבא שלו, אברם,‬ שפרש באותן שנים מעסקי ההלבשה המשגשגים של "אופנת איוניר" ברחוב דיזנגוף, לגרמניה.

ליאור רפאלוב מול מארק אנדראה קורסקה צילום: גטי אימג'ס

מוטי הצעיר שיחק אז עם נבחרת מכבי ישראל בטורניר במקום שנקרא גרינברג שבמחוז הסה, אחד מ-16 המחוזות של גרמניה. מוטי נשאר בגרמניה בערך חודש וחזר לשם לעוד חודש בשנה שלאחר מכן. במשך כל הקריירה שלו, היו חודשי ההתחשלות האלה לאבני הדרך שלו.

הם חישלו אותו ונתנו לו להבין שהכדורגל שלנו הוא לא הכדורגל האירופי. מגיל 12 ועד סוף הקריירה, איוניר כונה "גרמני" בגלל קשיחותו ונוקשותו המאד לא אופייניות לכדורגלן הישראלי. אתמול, אחרי 32 שנה, הוא חזר לגרמניה, לדואיסבורג, כמאמן הנבחרת הצעירה ועם המוטו שליווה אותו כל החיים - הוא לא פראייר של אף אחד.

2. הכל מתחיל ונגמר בראש. אם תגיע למשחק חוץ מול נבחרת עדיפה ממך ותשדר לה שאתה פוחד - היא תריח את ריחו של הפחד.

איוניר, קרוב מדי מכדי להחמיץ את הכרטיס להצלבה, עלה לדשא מלכתחילה בלי רגשי נחיתות, עם שני חלוצים מובהקים ושידר לגרמנים שהם יצטרכו להרוג את ישראל לפני שייקחו ממנה את כל הנקודות.

איוניר הוא מוטיבטור גדול, הוא משדר מכובדות, אבל לא התנשאות. הוא לא מזויף, יש בו כנות, ראש טוב והוא יודע לעשות את חלוקת הדיסטנס הנכונה בינו לבין שחקניו. פעם הוא היה משוגע, כזה שיפוצץ משחק בשכונה ביום שישי בגלל שטות. אבל כשהוא עשה סוויץ' וקיבל הזדמנות להראות את הכדורגל שיש לו - זה עובד.

3. ברמת הנבחרות, הרבה מאד תלוי במידת השקט הנפשי שהצוות המקצועי משדר. אין לי מושג מה עשתה התוצאה בדואיסבורג לקשטן ולסיני. האם העכירה את לבם או שהחדירה בשניים מוטיבציית יתר?

אחרי הכל, ניצחון במולדובה ריאלי יותר מתיקו מול גרמניה הצעירה בדואיסבורג. איוניר, רק בתחילת דרכו, משוחרר בינתיים מלחשוב איזה זיכרון הוא ישאיר אחריו לדורות הבאים. קשטן, לעומתו, נמצא בחרדה עצומה לגבי מה יגידו עליו. עד כדי כך שרגע אחרי שוויץ הוא סיפר סיפורי מעשיות ונדהם לשמוע שכולם אומרים שגנבנו תיקו.

בכדורגל, לעומת הכדורסל, ההרכב הפותח הוא החשוב ביותר, ובניגוד לקשטן אחוז הפחדים, שהעלה רק את קולאוטי וזרק למערכה את ברדה וסהר רק כשהמצב היה כלאחר ייאוש, איוניר לקח בפתיחה סיכון

מחושב, העלה שני חלוצים, הוציא בלי חשבון את אסולין במחצית השנייה, והכניס שחקנים עם אוריינטציה התקפית (שכטר ונאתכו) גם בשלהי המשחק.

בסופו של דבר, זה הביא את הגרמנים לוותר בדקות האחרונות על ניצחון ולשמור על התיקו בכל מחיר.

4. מעמדת ההצלבה, הנבחרת צעירה יכולה להגיע פעם שנייה ברציפות לאליפות אירופה. אם היא תגיע - אי-אפשר יהיה לדבר על מקריות. זה יעיד על כך שבחירת המאמנים בנבחרת הבוגרת שלנו נגועה בפוליטיקה ובהבטחות היסטוריות, בבחינת סגירת מעגל והכרת תודה על קריירה ארוכה.

אני חושב שקשטן היה מאמן ליגה יוצא מהכלל, אבל הוא מאמן נבחרת משעמם ומפוחד שלא קידם אותנו במטר. בדיוק כמו עודד מכנס, שהיה מלך הליגה שלנו, אבל לא עשה כלום כשעלה על מדי הלאום.