אוצר לאומי
הוא נחשב לאחד הכשרונות הגדולים של ברה"מ, אבל גם לבזבוז לא קטן. הוא נבחר לשחקן השנה במולדת, אבל לא עשה הרבה בליגות הגדולות. עם זהב מסיאול והערצה גדולה בבית, איגור "הנסיך" דוברובולסקי יוביל את נבחרת מולדובה מול ישראל. מאמן מהדור האבוד
איגור דוברובולסקי. הנסיך של מולדובה. צילום: אופ''א
דוברובולסקי נולד ב-27 באוגוסט 1967 בכפר קטן על גבול אוקראינה ומולדובה. בגיל צעיר מאוד הוא סומן על ידי מגלי הכשרונות של ברית המועצות, וכשהוא בן 17 בלבד כבר ערך את הופעת הבכורה שלו בליגה הסובייטית הבכירה, במדי ניסטרו קישינב.
17 השערים שהבקיע באותה עונה הפכו את הקשר המחונן לסחורה חמה בשוק ההעברות, כשגם צסק"א וספרטק מוסקבה הגדולות מחזרות אחריו במרץ רב. את דוברובולסקי זה לא הרשים, חשבון הוא לא עשה לאף אחד. הנסיך המולדובי בחר להצטרף דווקא לדינמו מוסקבה, שנחשבה אז לקבוצה בדרג נמוך יותר.
לא עבר זמן רב ודוברובולסקי הפך למנהיג הקישור, הדינמו של דינמו. הוא לא ראה ממטר כוכבים גדולים והוביל את הקבוצה למקום השני באליפות ברית המועצות, הישג שאז נראה כמעט בלתי אפשרי.
גיבור לאומי בבריה"מ
שנה לאחר מכן (88') הגיע הרגע הגדול בקריירה של דוברובולסקי. בצוותא עם אלכסיי מיכאילצ'נקו, הנסיך הוביל את נבחרת ברית המועצות לזכייה באולימפיאדת סיאול, אחרי 1:2 על ברזיל של רומאריו.
הסלסאו הובילו 0:1 וכשנדמה היה שהסובייטים כבר מאבדים תקווה, דוברובולסקי כבש את השיוויון וגרר את המשחק להארכה. הסובייטים כבשו שוב וזכו בזהב, ודוברובולסקי הפך לגיבור לאומי.
דווקא אז כשנראה היה השמיים הם הגבול, החלה ההתרסקות הגדולה. בשנת 1990 דוברובולסקי עוד הספיק לזכות בתואר "השחקן המבטיח הצעיר ביותר", אבל אז התפרקה ברית המועצות ועם האימפריה קרסה גם הקריירה
של דוברובולסקי.
עם נפילת הקומוניזם מיהר הנסיך לארוז את חפציו ועבר לשחק ברחבי אירופה, אבל לא הצליח לתקוע יתד באף קבוצה. אחרי שנה אחת בגנואה האיטלקית, נחת דוברובולסקי במארסיי, שם הירבה לשבת על הספסל ולא החזיק מעמד יותר מעונה אחת.
ב-94' הוא ערך גיחה קצרה לקבוצת נעוריו דינמו מוסקבה, אבל מיהר לחזור למערב אירופה רק כדי לבלות עונה סתמית על הספסל של אתלטיקו מדריד. שנתיים אחר כך, כשהוא כבר אוחז בתווית הכישרון המבוזבז, נחת דוברובולסקי בפורטונה דיסלדורף הגרמנית, בילה שם עוד שלוש שנים עקרות מתהילה ופרש מהמשחק כשהוא בן 31 בלבד.
"דור אבוד? זה שטויות"
ברחבי ברית המועצות, דוברובולסקי הוא הסמל של קבוצת שחקנים שמכונה ה"דור האבוד". שחקנים שעזבו את מדינת הענק המתפוררת בשיא תהילתם ולא הצליחו לשחזר את אותה היכולת במערב אירופה.
איגור דוברובולסקי .
יחד עם דוברובולסקי נכללים ברשימה גם איגור שאלימוב, איגור קוליבנוב, סרגיי קריאקוב ואסילי קולקוב ואחרים. "אני לא חושב שאנחנו דור אבוד", הצטדק דוברובולסקי באחד הראיונות הבודדים שהעניק, "גם קאנצ'לסקיס, גם חארין וגם שאלימוב הצליחו בקבוצות שלהם. מי שחושב שאנחנו דור אבוד מדבר שטויות". את הציבור ברחבי ברית המועצות לשעבר זה לא ממש שכנע.
אחרי הפרישה דוברובולסקי השתקע בספרד, עבר לעסקים ונעלם לגמרי מנוף הכדורגל. "לא נשארתי באף קבוצה מערבית יותר משנה אחת, כי הרגשתי שאני שכיר חרב", סיפר לעיתונאי רוסי שאיתר אותו במדריד, "כדורגל זה מקצוע וכך התייחסתי לזה. אולי בגלל זה לא התחברתי לאף מועדון".
אבל מסתבר שבמולדתו מולדוביה עדיין זכרו לו חסד נעורים ובשנת 2005 שיחת טלפון מהבעלים של קבוצת טירספול, החזיר את דוברבולסקי הביתה אחרי גלות ארוכה מאוד. תוך שנה הוא הפך לדמות המובילה בכדורגל המקומי וזכה בתואר מאמן השנה.
ב-2006 הוא מונה לתפקיד המאמן הלאומי ולמרות הצעות מפתות שקיבל מקבוצות ברוסיה וברומניה הוא הצהיר: "הנבחרת חשובה לי יותר". מחר יתייצב דוברובולסקי לאחד המבחנים הגדולים ביותר שלו בנבחרת, מול דרור קשטן והחבורה בכחול לבן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם