עכשיו אני: מה מחכה ליו"ר החדש של בית"ר ירושלים
כל מה שעבר על איציק קורנפיין במהלך הקריירה, לא הכין אותו לג'וב החדש שנחת עליו השבוע. השוער לשעבר מעולם לא עמד מאחורי החלטות מכריעות ושום דבר שלילי לא נדבק אליו. עכשיו גם הוא יודע: כדי לשרוד אצל ארקדי, הוא יהיה חייב לשנות גישה
איציק קורנפיין. צילום: אסף שקד
שוער העבר והמנכ"ל מעולם לא עמד מאחורי החלטות מכריעות וקשות. איכשהו, במשך כמעט 15 שנה במערכת הבית"רית, שום דבר שלילי לא נדבק אליו. "בובה", "פלסטלינה", "חלבי" היו חלק מהכינויים שהודבקו לקורנפיין במהלך השנים כקפטן וכמנכ"ל תחת אלי ארזי (שאגב, המליץ עליו כיורשו בשיחת הפיטורים עם ארקדי גאידמק). מבלי להיכנס לשאלת אמיתות הדברים, ברור לכולם, וגם לקורנפיין עצמו, שכעת הוא יהיה חייב לשנות את הגישה והדרך אם ברצונו להשאיר חותם משמעותי בבית"ר או להישאר במערכת לאורך זמן.
בימים אלה מנסה קורנפיין להתאקלם בתפקיד היו"ר והוא גוזר על עצמו שתיקה. הנושא הראשון והחם ביותר שבו נבחן קורנפיין הוא זהות המאמן, וכאן כבר אפשר לסמן לו מינוס. האיש החדש על הקווים חייב היה להיות בחירה של קורנפיין, ולא של גאידמק. אלא שתמיכתו של קורנפיין במועמדותו של רוני לוי לא השפיעה, וגאידמק בחר, על פי עצת מקורביו, את ראובן עטר. השאלה היא אם אפשר להתחיל לספור לאחור את ימי כהונתו של היו"ר החדש?
אם גאידמק יסמן כבר עכשיו איקס ראשון על היו"ר החדש, יהיה ברור שהניסיון וההבנה של שוער העבר לא באמת מעניינים את הבוס. קורנפיין, כדרכו עד היום, ינסה אולי להחליק את העניין, אך ארקדי יבחן גם את התגובה שלו - ואדם שלא עומד על שלו גורם לבוס הגדול לזלזל בו. אותם דברים אמורים גם לגבי התפקידים הניהוליים שהתפנו במערכת, שאותם ארקדי ואנשיו ירצו לבדוק ולהתאימם אליהם.
איזו מין קבוצה
דרק בואטנג חוגג ניצחון על בני יהודה צילום: דני מרון
כדי למצות את המקסימום מהסגל הנוכחי ולהרוויח משהו גם לעונות הבאות, קורנפיין צריך לקבל החלטות מהירות ומכריעות. ההחלטה הראשונה קשורה לדרק בואטנג ולסבסטיאן אבראו. היתרון הגדול של בית"ר על פני הליגה בשנתיים האחרונות לא נבע מהגנה חזקה במיוחד או מהתקפה אימתנית, אלא ממערך קישור אחורי שעלה בשתי דרגות על כל השאר וכלל בתוכו את גל אלברמן ובואטנג. אלברמן כבר בבונדסליגה ואם בואטנג היה רוצה, גם הוא היה שייך לשם כבר בתחילת השבוע הנוכחי, אך אי הוודאות והזמן הקצר גרמו לו להמתין ולהישאר בבית"ר, לפחת עד ינואר.
בואטנג סופג ביקורות רבות בתקופה האחרונה על יכולתו המקצועית, ובצדק: הוא משלם את המחיר על האיחור לאימונים וההכנה הקלוקלת שעשה. אך כשקורנפיין יושב ומקבל החלטות הוא צריך לזכור דבר אחד - בואטנג הוא הזר הטוב ביותר שהיה כאן והוא היתרון הגדול ביותר
של בית"ר על פני הליגה הזאת.
קורנפיין צריך למצוא את הדרך ללבו של בואטנג ולנסות להחתים אותו על חוזה שמעבר לעונה הנוכחית. נכון, מדובר בהרבה כסף, אך צריך לזכור את האלטרנטיבות והעלויות שלהן. מכבי ת"א יצאה הקיץ לחפש קשר אחורי, עבדה עם חמישה סקאוטים וחרשה חצי עולם כדי להגיע לדולי ג'ונסון, בעלות כוללות של 800 אלף יורו לעונה. כשהעניינים יירגעו יכול קורנפיין (בעזרתו של גאידמק) להשאיר את בואטנג בבית"ר לשנים הבאות, ולשמור על היתרון המקצועי הכי גדול שלה. מה גם שבלעדיו אין היום לקבוצה קשר אחורי אחד לרפואה.
גם לגבי אבראו צריך קורנפיין לקבל החלטה לא פופולרית ובזבזנית לכאורה: הדבר הנכון לעשות הוא לחזק את אבראו ולגרום לו להישאר כאן לפחות עד ינואר. לאבראו יש בעיות התאקלמות בבית"ר וזה ברור, אך פרט אליו נשארת בית"ר עם טוטו תמוז כחלוץ מטרה יחיד בסגל, אותו טוטו שכל יומיים מפנטז על טוונטה, באיירן ואספניול, ויכול אף לעשות את המעבר במהלך העונה.
לקורנפיין אסור לשכוח שמרבית הקבוצות שישחקו נגד בית"ר יסגרו את המשחק, ואבראו הוא חלוץ מטרה קלאסי לליגה שלנו, שבה ניתן לנצל את הגובה שלו ויכולת הנגיחה שלו מול המשחק הטקטי והסגור המאפיין את מרבית קבוצות ליגת העל. חיסכון בתקציב? אף אחד לא יזכור זאת אם הקבוצה תישאר ללא חלוץ ותאבד את האליפות, בטח לא מקצץ הראשים מקיסריה.
מה צופן העתיד
חן עזריאל צילום: אלן שיבר
כשקורנפיין יישב מול גאידמק הוא יהיה חייב לשדר מסר שונה לחלוטין מזה שהבוס הגדול קיבל עד היום בכל תחילת עונה מהאנשים שמינה. בקיץ הראשון של גאידמק הוא שמע מוולדימיר שקלאר כי "חייבים להביא את מיטב הישראלים וזרים איכותיים כדי לבנות פה סגל לאליפות".
פגרה לאחר מכן הוא שמע מארזי ומגיורא שפיגל כי "החוזה של עידן טל יקר מאוד, אך הוא השחקן שאמור לעשות את ההבדל בין בית"ר טובה לאחת ששווה ליגת אלופות". ואילו העונה אותו צוות ידע לומר לגאידמק כי "אבראו הוא חלוץ ברמה שלא נראתה כאן והוא מה שחסר לקבוצה כדי לעשות את השדרוג הגדול". ארקדי שמע ושפך מזומנים, אך בתמורה זכה בשתי אליפויות בינוניות, שלא הצדיקו תקציב חריג כל כך.
אם שוער העבר רוצה להראות לגאידמק ולכל השאר שהוא אכן יו"ר כריזמתי עם חזון, עליו לעמוד ולהציג תכנית מקצועית אמיתית שתחזיר את הזהות לקבוצה ולאוהדים, גם במחיר של תארים בשנים הבאות. על בית"ר לשנות את מדיניות הרכש שלפיה רוכשים כל ישראלי שזז ולהעלות לסגל הבוגר לפחות שישה-שבעה שחקנים מסגל קבוצת הנוער, שזכו באליפויות בשנתיים האחרונות ושחלקם מסתובב ברחבי ליגת העל והליגה הלאומית.
לא כולם צריכים להיות שחקני הרכב, אך הם מוכרחים לתת לאוהדים איזשהו חיבור לזהות ההולכת ונעלמת של המועדון. התקופה הנוכחית, שבה מצד אחד אין יותר מדיי ישראלים איכותיים ומצד שני הסגל הבית"רי הולך ומזדקן, היא הזמן למהפכה ולשינוי המיוחל.
אליפות? השנה היא חובה, אך בראייה לשנים הבאות קורנפיין צריך לעמוד מול הבוס הגדול ולומר לו שהדרך החדשה עשויה לבוא על חשבון תארים והחלום האירופי. קורנפיין לא צריך להציע - הוא צריך להציג את התכנית כיחידה האפשרית מבחינתו, ולהודיע לגאידמק כי הוא לא רואה דרך אחרת שבה המועדון יכול להתקדם ללא השינוי המתבקש. אם לא יעשה זאת ויביא איתו דרך אחרת ושונה, הבוס הגדול יסמן איקס נוסף על היו"ר הנכנס.
מה עושים עם האוהדים?
אוהדי בית''ר ירושלים צילום: דני מרון
היתרון והחיסרון הגדול ביותר של קורנפיין הוא מערכת היחסים שלו עם הקהל. האהבה וההערכה שלה הוא זוכה בקרב האוהדים מכל הגוונים היא, כאמור, אדירה. לאו דווקא בגלל תפקודו כמנכ"ל, אלא בזכות ימיו בין הקורות, שהפכו אותו לסמל ולשחקן בית לכל דבר, על אף שלא גדל במועדון.
עם זאת, קורנפיין חשש תמיד להתעמת עם הקהל. עוד כשחקן הוא העדיף לשמור על שקט בנושא ולא לעשות יותר מדי. גם בקדנציה שלו כמנכ"ל תחת ארזי השתיקה נמשכה. עם זאת, בבית"ר נוצר בשנים האחרונות גוש אוהדים בעייתי שגורם נזקים למועדון, מנפץ את תדמיתו וגורם לו לעונשים העשויים לגרום לאיבוד תארים והכנסות ואולי גם להבריח את גאידמק באופן סופי.
מדובר בבעיה סבוכה וקשה, וכניסה לעימות עם הקהל יכולה להביא לסיום הקדנציה, אך לקורנפיין אין הרבה ברירות. לבית"ר וליו"ר החדש שלה אסור לחכות לאירוע הבא ולנסות למזער נזקים באופן נקודתי - האופציה היחידה העומדת בפניהם היא העמדת גבולות ברורים. לא מדובר כאן רק במדיניות של קורנפיין כיו"ר, זאת חייבת להיות דרך שלה יהיה שותף גאידמק, מכיוון שהנגע הזה עשוי לחסל את המועדון ביום מן הימים.
כשארזי הגיע לבית"ר הוא דיבר על כך שהוא לא מפחד מאף אחד והוא לא ייתן לרחוב להשתלט ולעשות לו בלגן, אך ברגע האמת הוא הוריד את הראש והפנה את החצים כלפי אבי לוזון וההתאחדות. היום המצב שונה, לגאידמק יש ערוץ ישיר ללוזון והוא מקשיב לדעתו, כך שמישהו יצטרך בבוא היום לטפל בבעיה האמיתית. האם קורנפיין יעשה זאת? בדרך הקלה או הקשה הוא יבין שאין לו ברירה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם