נימוסים והליכות

לואל דנג היה ענק, אבל נבחרת ישראל ניצחה לבסוף את בריטניה הרבה בזכות העובדה שהאורחים היו מאד מנומסים. אז רנקינג עשה עבירה שלא עושים והשופטים שרקו שריקה שלא שורקים. רק שאף אחד לא יגיד שיש אנטישמיות באירופה

חגי סגל | 4/9/2008 0:45

פרופיל

טעינו. חשבנו ששחקן אחד לא יכול לנצח משחק כדורסל אבל זה קרה. הוא אמנם לא גדל במקום בו כדורסל הוא הדבר הראשון שאתה עושה, אבל הוא הגיע בסופו של דבר למקומות הנכונים. ולא, לא מדובר בלואל דנג, אלא במאיר טפירו, שכל אחד בנבחרת, כולל צביקה שרף, צריך למצוא את הדרך להגיד לו תודה קטנה ובשקט.

מאיר טפירו צילום: עדי אבישי

האמת היא שזה מפחיד. התלות של הנבחרת הזו בטפירו באמת מפחידה. לא בטוח שאי פעם נבחרת ישראלית הייתה תלויה כל-כך בשחקן אחד, ואיך לומר, הוא לא ממש בתחילת הקריירה.

דנג שחקן ענק. באמת ענק. לא כל יום רואים כוכב על שלא רק עושה הכל, אלא גם נותן את כולו. אבל הבריטים לא נשארו במשחק בזכותו, אלא בזכות הגארדים שאף אחד מהם לא היה צריך להיראות כל-כך טוב מולנו. אבל בסופו של דבר הם בריטים מנומסים, אז רנקינג עשה עבירה שלא עושים והשופטים שרקו שריקה שלא שורקים. רק שאף אחד לא יגיד שיש אנטישמיות באירופה.

אבל יש גם הרבה בעיות. בסיום הרבע השלישי קיבלנו שלשה עם שתי עבירות לתת ועוד ממשחק מסודר של הבריטים. ההתקפה האחרונה

לפני הנס, הייתה טעות אחת גדולה והלפרין הבין מה שרף חושב עליו ועל מה שעשה שם, כשהצמיד אותו אליו ולספסל הארכה שלמה.

שישה חודשים שרף השבית את ליאור אליהו, אבל ידע למה הוא נאבק עליו בנבחרת. יש משהו באליהו שאי אפשר ללמד וקשה גם ליריב ללמוד. בסופו של דבר יש לנו יופי של נבחרת. מורן רוט נהדר, מתן נאור זה לב ענק ועוד נקבל ימים של לימונד ופניני.

המסע רק התחיל, אבל הוא גם צריך להיגמר בעוד חמישה משחקים עם העפלה לאליפות אירופה. הצ'כים אולי קצת יותר טובים ממה שחשבנו, אבל הבוסנים אלופים בלא למצות את הפוטנציאל שלהם. בריטניה תשחק פעם בלונדון, פעם במנצ'סטר ונגדנו בליברפול וככה לא עולים לשום מקום. מסכן דנג.