הגיע הזמן להגבהת הרף

אם בתצוגה בינונית ישראל מטיילת מול גרמניה, אין שום סיבה שאלי רבי לא ימשיך לשאוף גבוה. הנבחרת עמדה במבחן המנטלי, אבל אם באמת רוצים להתקדם צריך לקבל הרבה יותר משחקניות הפנים

אביב לביא | 3/9/2008 8:51

מה יש להגיד, אלה ימים טובים: ימים שבהם משחק בינוני מאד (ממוצע בין מחצית ראשונה איומה, רבע שלישי מצוין ואחרון שהוקדש לגארבג' טיים) מספיק לנבחרת הנשים לניצחון קליל על גרמניה.

שי דורון. צילום: דני מרון

אז נכון, גרמניה, שרק לפני כמה שנים הייתה נבחרת מעולם אחר, היא היום חבורה נטולת כישרון שמשחקת כדורסל מזעזע, אבל זה לא משנה את העובדה שישראל עמדה אתמול במבחן מנטלי לא פשוט: 72 שעות אחרי שיא הריגוש בליטא, השחקניות ידעו לבוא לעבודה עם ציפורניים שלופות ודריכות מקסימלית. בדקות הראשונות אחוזי הקליעה צנחו בהשפעת הלחץ, אבל כשעושים הגנה וריבאונד, בסופו של דבר העניינים מסתדרים גם בצד השני של המגרש.

הנבחרת הגיעה מוכנה: אלי רבי ידע שהובלת הכדור של הגרמניות, אם לנקוט לשון עדינה, אינה מהמובחרות, ושלח את השחקניות שלו ללחוץ ולחטוף. זה נגמר ב-28 איבודים של האורחות. אן ברייטריינר, השחקנית הראויה היחידה בנבחרת הגרמנית שקלעה 31 נקודות במשחק הראשון, זכתה לשמירות כפולות והצקות של שי דורון, ובאדיבות השופטים סיימה את המשחק מוקדם בחמש עבירות. אחר כך כבר לא נשאר נגד מי לשחק.

אבל לא הכל מושלם: ה-2 מ-17 מהשלוש זה עניין של יום, אבל השאלה היא למה ביום רע כל כך מבחוץ הנבחרת ממשיכה לזרוק משם. התשובה היא שכמעט אין אופציה בתוך הצבע. כדי לטפס אל הרמה הבאה הנבחרת חייבת לקבל יותר מג'ניפר פליישר, קטיה אברמזון וקטיה לויצקי, שאתמול קלעו, כולן יחד, חמש נקודות.

אירופה לומדת במהירות להכיר את גארדיות העל שלנו - שי דורון (עוד משחק מליגה אחרת) ולירון כהן (כמה אסיסטים וכניסות מעוררי געגועים‭,(‬

ואם הגבוהות לא ימשכו אליהן לפחות חלק מהאש, זה יהיה יותר ויותר קשה.

הכרטיס לאליפות אירופה כמעט מובטח, אבל עכשיו כבר צריך לחשוב קדימה, על המקום הראשון בבית שיכול לשפר את השיבוץ באליפות עצמה. זה הזמן לחשוב בגדול ואין אחד שמתאים לזה יותר מאלי רבי: כבר שנים הוא נוהג להציב לקבוצות ולנבחרות שהוא מאמן רף גבוה, גם כשעומדים לרשותו כלים מוגבלים. עכשיו, עם נבחרת כזו ביד, אין שום סיבה שהוא יפסיק לחלום.