בירם כיאל: אני ובקהאם, יש בינינו משהו
הטאלנט הלוהט של מכבי חיפה, מכוון הכי גבוה שאפשר. הוא מוסלמי אדוק, מפרנס כמעט לבד את משפחתו וגאה מאוד בזימונו לסגל הנבחרת לקראת מוקדמות המונדיאל "אני מכבד את ההמנון, אבל 'נפש יהודי הומיה' לא מדבר אליי. אני ערבי, וערבי גאה"
בצד יושבת האחות הקטנה, מראם בת ,16.5 ומביטה על אחיה בעיניים בורקות ומלאות הערצה. בטלפון היא מספרת לחברתה שבאו לראיין את בירם לעיתון. גם הקשר האחורי המבטיח של מכבי חיפה לא מסתיר את התרגשותו. "אני חושב שכשכותבים עליך כתבה גדולה בעיתון, זה כבוד ענק. זה לא אינטרנט ולא טלוויזיה, שרואים או שומעים אותך כמה דקות. זה נשאר איתך לתמיד. אצלנו בכפר זו ההכרה האמיתית שאתה משהו. יותר נכון, מתחיל להיות משהו."
כשכיאל עולה על הדשא בקרית־אליעזר עם חולצת ההרכב הראשון של מכבי חיפה, הוא לא שוכח מי היה החלוץ שפילס עבורו את הדרך לשם. זאהי ארמלי, מלך המגזר בשנות ה־80 וה־90 ומי שנותר עד היום המפציץ מספר 1 בתולדות הירוקים, היה ונשאר הגדול מכולם מבחינתו. אלא שכיאל, שחגג במאי האחרון 20 אביבים, מאמין שאף יגיע רחוק יותר מאשר אליל ילדותו. "כבר שברתי כמה שיאים של המגזר. אני הערבי הראשון שזומן לנבחרת הבוגרת בגיל .19 אני הערבי הראשון שנבחר לשחקן המצטיין של מחלקת הנוער במכבי חיפה. וזו רק ההתחלה," הוא אומר בביטחון אופייני.
הדמות הנערצת על כיאל היא לא אחרת מאשר זו של דייויד בקהאם. וזה לא בא לידי ביטוי רק במגרש, שם לא תראו אותו בלי החולצה מספר ,23 אלא גם בהופעה החיצונית שלו ביומיום. כיאל הוא בחור חסון ויפה תואר, שלא מוותר גם על
הביטחון העצמי הרב של כיאל נובע מלא מעט חיזוקים שקיבל במהלך השנים. למשל מאלכס פרגוסון, שלדבריו אמר עליו ועל חברו הטוב מאור בוזגלו: "הילדים האלה, צריך להשגיח עליהם. הם יגיעו רחוק." זה קרה לפני שלוש שנים, כשנבחרת הנוער של ישראל זכתה בטורניר החלב. עוד סיבה לאופטימיות חסרת גבולות אצל בירם נעוצה במפגש שהיה לו עם הכדורגל הגרמני. בגיל 16 הוא יצא למבחנים בנוער של פרייבורג. "הם רצו אותי מאוד, אבל הייתי צעיר מדי כדי לקבל החלטה. לא חושב שטעיתי."
הקריירה של כיאל החלה בגיל ,13 בבני ג'דידה. עוד קודם לכן, נבחן בגיל עשר בילדים של הפועל חיפה. רצו אותו, אבל הוא העדיף את ג'דידה בגלל המרחק מהבית. באליפות המתנס"ים הוא צד את עינו של אשר אלמני, שחקן העבר ומאמן הילדים המיתולוגי של מכבי חיפה. "אתה חייב לבוא," אמר לו אלמני. רק אחרי שנה הוא התייצב למבחנים. "אחרי אימון אחד," הוא גאה לספר, "עשו לי כרטיס שחקן."
על הכישרון שלו דובר מאז לא מעט. רוני לוי היה זה שהעלה אותו לבוגרים בעונת האליפות השלישית הרצופה של הירוקים, והוא כבר רשם שלוש הופעות ליגה. בעונה שלאחר מכן שיחק שישה משחקים ובעונה האחרונה הפך לשחקן הרכב קבוע, ורשם 28 הופעות. "הכל הלך לאט עם רוני, אבל הוא נתן לי המון ידע.
כפרו של כיאל מרוחק חמש דקות נסיעה מעכו. הוריו, פריד ופאטמה, הגיעו לג'דידה אחרי שגורשו ב־1948 עם כל בני הכפר אל־ברוה ליד אחיהוד. הכפר נמחק וכמה חודשים אחרי כן הם הקימו את הכפר ג'דידה ")חדש," בערבית.( חמולת כיאל מונה כ-3,000 נפשות מתוך 10,000 תושבי הכפר. בירם מרגיש כמו נסיך. עונה אחת כשחקן קבוע בהרכב מכבי חיפה הפכה אותו לדמות מוכרת ומוערכת בקהילה, שנותנת לו כבוד. בכפר פגשנו את המורה שלו מהיסודי. "איזה ילד חכם," הוא זרק לעברנו, חיבק את בירם ולא אמר מילה על כדורגל.
בבית הוא הילד של אמא. את אביו הוא מעריץ. פריד כיאל שונה מכל האבות הדומיננטיים שאנחנו מכירים מהכדורגל. "הוא אפילו לא אירח את יענקל'ה שחר לחאפלה בכפר," זרק לנו מישהו. "הוא לא מתערב בכלום," מספר בירם, "הוא הולך לכל משחק, בית וחוץ, אבל תמיד שותק. כשאנחנו יושבים בבית ומדברים על המו"מ עם חיפה, הוא אומר לי 'תבקש ככה וככה, לא נוותר,' אבל כשבאים לשבת אצל איתמר צ'יזיק, הוא שותק ומסכים לכל מה שאומרים לו. כשאנחנו יוצאים אני אומר לו: 'כל פעם בבית אתה גיבור, אצל איתמר אתה כמו דג.' הוא עונה לי: 'תעזוב, הם רוצים בטובתך. הם נתנו לך את הבמה, מגיע להם גם שאנחנו ניתן."'
לצד התפילות והאמונה המוסלמית, לבירם יש גם לא מעט דברים שלא קשורים לדת שלו. הוא אוהב לבלות, וגם שותה לפעמים. ויש עוד דבר, הוא לא יכול לחמוק מהמעריצות. גם יהודיות, הרבה יהודיות, מעידים חבריו לקבוצה. "אם הייתי עושה כל מה שהן מבקשות ממני, תוך שנה לא הייתי שחקן כדורגל. אני מאוד מקפיד לבלות רק ביומיים שאחרי משחק, אחרי זה אני בדרך כלל בבית. זו לא פוזה, אני מאמין שאם אתה לא ישן מוקדם ולא אוכל בזמן, אתה לא יכול להתאמן ולשחק כמו שצריך. הגוף הוא לא מכונה."
עם כל המעריצות ברקע, בירם מבטיח שתוך עשר שנים יהיה נשוי, אפילו עם ילד, אבל עכשיו הוא רוצה לנצל את הרווקות. את דירת הרווקים שלו בחר במרכזו של ציר מוריה, האזור הסואן והגועש ביותר בחיפה, מלא בפאבים ובמועדונים. שם הוא חי. מסביב לבית שלו יש קרנבל בכל לילה. "גם אני חוטא מדי פעם בבילויים, אבל אני לא מגזים." כשמדברים איתו על זוגיות, הוא מספר על זו שהיתה לו ונגמרה, עם בת הכפר. "עכשיו אני מעדיף להיות לבד. אם אצא לחו"ל עוד שנהדשנתיים, ארצה שתהיה איתי אישה. לא רוצה להיות לבד. רוצה שמישהי תחכה לי ותחייך אליי כשאני נכנס." בירם לא מבטיח שיינשא למוסלמית, הוא אפילו לא פוסל אפשרות להינשא ליהודייה. "לאהבה אין גבול ואין דת, אם זה בא זה בא."
כיאל לא יכול היה לעבור יום שלם מבלי להזכיר בהערצה רבה את דודו (אח של אבא) חמודי כיאל, מלך השערים של הלאומית בעונה שעברה ואחד האחראים להעפלתה של הכח עמידר ר"ג לליגת העל. "אנחנו מדברים כל הזמן. הוא שחקן מצוין, חלוץ אמיתי. הוא אמנם לא בליגת העל, אבל יש לו כבר שש או שבע עליות לליגת העל שהוא אחראי גדול למרביתן."
חמודי כיאל הוא לא המנטור היחיד של בירם. בקבוצה יש לו את ניר דוידוביץ' יניב קטן ואלון חרזי. "קטן עוזר לי מאוד הוא כל הזמן מייעץ לי. כשאני מיואש כשלא הולך, הוא שם בשבילי. לפעמים הוא אפילו מתקשר ובודק שהכל בסדר אצלי אחלה גבר. גם ניר נשמה." דוידוביץ,' אגב משמש בימים אלה כנהג של כיאל, אחרי שרשיונו של האחרון נשלל לחודשיים "הסעתי כנהג צעיר שלושה אנשים מאד חור במקום אחד," הוא מודה. "פעם אחת חזרתי עם ניר מהאימון הביתה, ומאז הוא אוסף אותי לכל אימון וגם מחזיר אותי" כיאל מודה כי הוא נוטה להתחבר בקבוצה לוותיקים ולמנוסים. "אני יודע שמהם אני יכול ללמוד. להיות בלהקה של הצעירים זה לא נכון. ביני לבין הוותיקים אין קנאה מה שאני לא יכול להגיד על הצעירים."
כיאל רואה את עצמו בבונדסליגה בעוד שנתיים. "לא חשוב איזו קבוצה הכי חשוב שאגיע לשם. זה הכדורגל שמתאים לי." הוא רוצה גם לשדרג את החוזה שלו בחיפה. "לפני שנה חתמתי על חוזה חדש לחמש שנים, עכשיו אני רוצה לפתוח אותו. אני חושב שמגיע לי שיפור." בירם לא רוצה לספר כמה הוא מרוויח, אז אנחנו נגלה לכם שהוא משתכר כ-60 אלף דולר לעונה. הוא רוצה כמעט כפול בעונה הבאה. הוא כנראה גם יקבל - לא כפול, אבל יקבל משהו.
כיאל הוא אמנם מותגיסט לא קטן שאוהב את החיים הטובים, אבל את כל מה שהוא מרוויח הוא מעביר הביתה. הוא מממן את הפלאפונים של כל בני המשפחה, את לימודי הרפואה של אחיו, בגובה של 25 אלף דולר בשנה וגם משלם את המשכנתה, המים, החשמל והארנונה. בקיצור מחזיק את הבית. "אבא מושבת בגלל תאונת עבודה, אמא מנהלת חשבונות במפעל ענק לקליית פיצוחים וקשה להם לממן את הכל לבד, אז אני עוזר אני מספר את זה כדי להסביר מדוע אני רוצה יותר, כי אני גם זקוק. שחקן בקבוצה סיפר לי שהוא גם עוזר בבית. שאלתי אותו 'כמה,'? אז הוא אמר לי 500' שקל בחודש.' צחקתי, ואמרתי לעצמי: רק על הסלולארים של המשפחה אני משלם 1,500 שקל בחודש."'
כערבי, יש לו רק דבר אחד לומר על הנבחרת: "אני מרגיש שאני מייצג את המגזר." הוא מצהיר ומזכיר שהוא פלסטיני - ישראלי, שמשפחתו גורשה מביתה, אבל לא ברחה ונשארה כאן. "אני לא מתבייש להיות ערבי גם בנבחרת. בפינלנד התפללתי חמש פעמים ביום. וגם שם יש לי חברים. התרגשתי מאוד מיוסי בניון במסע האחרון. הוא בא אליי, חיבק, דיבר, בקושי הוא מכיר אותי, זורק מילה טובה, תענוג של בן - אדם. קפטן נדיר, קלאסי, דוגמה, הלוואי ואהיה פעם יוסי. דבר אחד ברור לי, אם הגעתי לנבחרת, סימן שאני טוב. אם אני אשחק, סימן שאני בין הטובים ביותר." הוא משוכנע שהקמפיין הזה יסתיים בעלייה למונדיאל. "זו האווירה שיש היום בנבחד רת. מדברים על זה כעל משימה שצריך וחייבים להשלים בהצלחה."
ואתה מסתדר עם ההמנון?
"אני שומע ומכבד אותו, אבל לא שר אותו. 'נפש יהודי הומיה' לא מדבר אליי. זו לא בושה להגיד את זה. אני ערבי, וערבי גאה." בירם לא שוכח את הליגה שנפתחת השבת. "יש לנו את הכלים והיכולת לזכות באליפות. זה לא משהו זר למכבי חיפה. נכון שיש את בית"ר, מכבי והפוד על ת"א, איתן נצטרך להתמודד."
אתה מרגיש שינוי בקבוצה? אפשר לזכות השנה באליפות?
"שמים וארץ. הכל כיפי, הכל דופק. אני בטוח שיהיה בסדר."
לפני שנפרדים, מקפיד כיאל להזכיר לנו: "אני אמנם חוצפן במגרש, אבל שלא ייצא מצב שאני שחצן. אני לא כזה. אני מאמין בתקשורת, אני לא רוצה להיפגע ממנה. אני מכבד אותה ויודע שבלעדיה קשה להצליח, אבל הכבוד חייב להיות הדדי, תשמרו עלינו, אל תשפטו אותנו כל הזמן."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם