וידיץ' מתוסכל: האטרקציה הכי גדולה במנצ'סטר היא הלו"ז של הרכבות
בלם היונייטד התראיין לעיתונות הסרבית והתלונן על האפרוריות של העיר ועל תושביה: "לאנשים כאן אין זמן להרגיש את ההנאה של החיים". וידיץ' כבר יודע מה היעד הבא: "ארצה לבחון קבוצות צמרת מספרד"
נמניה וידיץ'. החיים לא ורודים במנצ'סטר. צילום: אי-פי
וידיץ', בן ה- 26, שהגיע ליונייטד בינואר 2006, העניק ראיון לכלי התקשורת בסרביה, ובו הוא חושף מעט מהקשיים שעוברים על שחקן זר בעיר שאינה מאירה לו פנים. הבלם מספר כי הוא שונא את החיים באנגליה, מתרעם על העגמומיות של תושבי מנצ'סטר ורומז על רצונו לעבור לקבוצה מספרד.
"האטרקציה הכי גדולה בעיר היא לוח הזמנים בתחנת הרכבת היכן שהרכבות עוזבות לערים אחרות". מספר וידיץ' על החיים הססגוניים במנצ'סטר ומוסיף: "לאנשים כאן אין זמן להרגיש את ההנאה של החיים. כל השבוע הם עובדים קשה ומדברים עם אנשים אחרים רק בארוחת הצהריים. בערב הם באים, רואים טלוויזיה והולכים לישון. רק בסופי שבוע יש להם זמן, אבל לכדורגלנים זה הזמן הכי לא מתאים".
גם מזג האוויר לא יוצא נקי אצל וידיץ', שמתאר את מנצ'סטר כ"עיר הגשם" ויודע באיזו מדינה לא ישתקע לאחר שיסיים את שירותו בשדים האדומים: "מה שבטוח, אני לא ארצה לחיות באנגליה אחרי שאסיים לשחק כאן. מזג האוויר נוראי. אפשר לראות רק כמה קרניים של שמש לפני שהכל מתכסה שוב בעננים. כל הזמן יורד כאן גשם בקיץ".
הסרבי, שהגיע ליונייטד מספרטק מוסקבה, מתגעגע לחיי החברה בבירה הרוסית: "כששיחקתי בספרטק תמיד אחרי האימון אחד השחקנים הציע לאכול ארוחת ערב ביחד והיינו נפגשים במסעדה בעיר. היה לי הרבה יותר קל להתאקלם במוסקבה. מיד אחרי שהגעתי לעיר התחברתי לעוד סרבים שגרים שם. באנגליה לא היה לי עם מי לדבר. בחודש הראשון חשבתי שאני משתגע
בין ארבע הקירות בבית המלון בו שיכנו אותי. הייתי עוזב רק לאימונים".
וידיץ', שחתום ביונייטד עד 2012, כבר יודע מה היעד הבא שלו: "בעתיד אני רוצה לבחון את עצמי בליגה אחרת. אני מדבר על קבוצת צמרת בספרד. לפחות שם לא אוכל להתלונן על מזג האוויר". מעניין יהיה לראות כיצד ישרוד את ארבע השנים שנותרו לבלות בעיר הרכבות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם