"יש לי כבר יתרון, קוראים לי גיא"
כבר לא מאמן כושר, כבר לא מאמן נוער, כבר לא עוזר מאמן. עם פט ריילי ודוביד שוייצר כמנטורים, קריירה מוחמצת ב־NFL במזוודה וטיפוח של עשרות כישרונות ברזומה, גיא עזורי קופץ ראש אל ליגת העל ולא חושש מהנחיתה בבריכה של הלוזונים
פתאום הוא לא הפקק של ארקדי גאידמק וגם לא סתם מאמן נוער, אלא מאמן בליגת העל, שנבחר על ידי הקבוצה שהכי קשה לעבוד בה. ועבורו זה עוד אתגר שהוא מעמיד לעצמו מאז שכמעט הפך לקיקר של הניו יורק ג'טס בליגת ה-.NFL
אתמול ישב אצלו אשר הרשקוביץ,' סוכן השחקנים וחבר. הם קוראים זה לזה "מוישיק," על שמו של מוישיק שוייצר, עוד חבר. הרשקוביץ' נזכר מיד בימים של עזורי בקבוצת הפוטבול של הקולג:' "אני רואה אותו עם הקסדה והם יוצאים מחדר ההלבשה ואתה לא רואה פנים, רק קסדות. פתאום הוא עושה לי חיקוי של מוישיק ומרים את המכנסיים. כשהוא היה ילד היינו אומרים לו: 'תעשה מוישיק,' והוא היה עושה. בקיצור הוא בא לבעוט במשחק, גיאצ'וק היה קיקר. החזיקו לו את הכדור עקום והוא בא לבעוט ובעט אותו שטוח. הם עשו אינטרספשן ורמסו אותו".
"היסטוריה," ממלמל עזורי, מנער כתמי אבק שצבר בדרך, למשל פרשיית האפדרין, שבעידן אודי גל והתכשיר נגד ההתקרחות נראית כמו שהייתה צריכה להיראות: תמימה, נסיבתית, מנופחת.
"אצל הלוזונים אין דבר כזה שנקרא חברות. הלוזונים רואים מישהו? נראה לך שמישהו ימנה מאמן על סמך חברות. זה אתגר גדול. אמרו לי אחרי האליפות הראשונה עם הנוער של בית"ר שכדאי לי לברוח כי השנתון הבא לא מספיק טוב, שאולי ניאבק בתחתית. זה איתגר אותי ונשארתי. בגלל האתגר באתי עכשיו".
בגלל זה עזבת?
"הרגשתי שמיציתי. הלב אמר לי ללכת. הרגשתי שאחרי חמש שנים במועדון שכל כך נהניתי בו, זה הרגע ללכת, כמו שהרגשתי עם ההצעה באמצע העונה שעברה שזה לא הזמן ללכת. אני לא אוהב ללכת באמצע המשימה וגם אלי ארזי שכנע אותי להישאר כי אמר לי שהוא רואה אותי עוד הרבה שנים במערכת, כמאמן הבא של הבוגרים."
לפי כל השמועות, השכר שלך בבית"ר היה 160 אלף דולר....
."170"
זה שכר שאפילו גיא לוזון לא יקבל במכבי פ"ת. למה לוותר על כל כך הרבה כסף?
"בשבוע שעבר ישבתי עם ארזי והוא רצה להאריך לי את החוזה בשנתיים-שלוש נוספות. אני מרגיש שאני צריך לעשות דברים כמו שאני רואה אותם."
אתה לא מרגיש שאם אין לך שם, אין לך סיכוי להיות בראש המערכת של גאידמק?
"זכותו של ארקדי כבעל בית להחליט ולעשות את הדברים כראות עיניו. כנראה שארקדי מחפש מאמן לבית"ר עם סגנון ושם אחר, יותר מבוסס. הנהלת בית"ר לא נתנה לי כל כך הרבה כסף ורצתה להאריך לי חוזה אם היא רצתה שאשאר כל החיים בקבוצת הנוער. אין ספק שארקדי, מבחינתו, רואה את הדברים שונה.
למה לא חתמת בב"ש?
"אלונה לקחה זמן לחשוב, יכול להיות שגם בגלל המו"מ הכספי, אבל הייתי ממש על סף חתימה. חלק מהאתגר זה ללכת למקום שהתדמית שלו היא שרק אנשים ממשפחת לוזון יכולים להצליח בו ואני לא רואה את הדברים כך. אני הולך לתפקיד הזה בלי חשש, רק עם אנרגיות טובות."
"זה היה הכיוון בבית"ר. החשיבה הייתה ששום יישאר שנה, שנתיים, שלוש או חמש, אבל שאני אהיה היורש שלו."
יכול להיות שעזבת כי ידעת לקרוא את המפה?
"אין ספק שחוסר השקט בבית"ר ירושלים עזר לי להחליט. לא צריך להיות גאון גדול כדי לזהות את חוסר השקט. זה נתן לי את הדחיפה הקטנה."
אחריי המבול?
"אני חמש שנים רצופות שם וגמרתי טוב, שזה גם דבר נדיר בבית"ר ירושלים. לנסוע חמש שנים רצוף מת"א לירושלים, 70 אלף ק"מ בשנה, אתה באמת צריך לעשות את זה מאהבה. גם בשנים שהיו עם פניג'ל, כשהרווחתי חמישית ממה שהרווחתי עכשיו, מאד נהניתי. את השנתיים האחרונות אקח לכל החיים. אנשים לא מבינים מה העוצמה של נוער בבית"ר ירושלים. בירושלים אין את השחקנים שיש למכבי ת"א, הפועל ת"א או מכבי חיפה, לא מגיעים כל כך הרבה שחקנים".
היית יכול לקחת שנתיים ברציפות אליפות עם הנוער בבית"ר אם לא היה ארקדי?
"בשנתיים האחרונות לא הבאתי שחקן אחד בשקל לבית"ר. אנשים לא מודעים בכלל לאמת. זו אחת הקבוצות היחידות בנוער ששחקנים באו אליה בהשאלה וקיבלו במה בלי שקל. בעונה שעברה צירפתי רק שני שחקנים בהשאלה ועוד אחד שנפלט באמצע העונה ממכבי ת"א, היתר גדלו בירושלים. זה שאני מקבל משכורת גבוהה זה לא קשור. את האליפות הראשונה לקחנו עם זר אחד, ששיחק 12 משחקים בלבד. מעבר לדאבל ולאליפות, 12 שחקנים מהשנתיים האחרונות משחקים היום בליגת העל. זה לא היה בבית"ר ירושלים.
"קח שחקן כמו קוזוקין, שלא ספרו בכלל לפני שנתיים, שהיה אובד עצות ולא ידע מה לעשות עם הקריירה שלו. הוא חיפש קבוצה בליגה ארצית והיה קשה לו למצוא קבוצה. הוא נתן עונה אדירה ועכשיו הוא כבר בנבחרת הבוגרת. אתה יודע כמה כסף שווים 12 שחקנים כאלה לבית"ר? יותר מאשר המשכורת שקיבלתי. השחקנים האלה יגיעו ברובם חזרה לבית"ר ואם לא, היא תרוויח הרבה מאד כסף עליהם. זו הירושה שלי."
אם היית מקבל השנה את הבוגרים של בית"ר ירושלים?
"כמו ששאלו אותי מה עשיתי בנוער שהביא את השוני. אמרתי שזה שינוי גישה וחשיבה. כל הכדורגל וכל הספורט בנוי מהראש שלנו. הקטע המנטלי הוא קטע קריטי בעיניי. מה שהייתי עושה אם הייתי מאמן בית"ר זה לשנות את החשיבה של השחקנים. וגיל נוער הרבה יותר קשה. יש את השחקנים האלה שפוחדים שבגיל 19 הם גומרים קריירה. אתה מתמודד עם דברים שאתה לא מתמודד עם בוגרים. דוביד שוייצר הגדול אמר פעם שכדורגל הוא 90% פסיכולוגיה. אז אמרו לו: 'דוביד, אתה לא חושב שאתה מגזים,' אז הוא ענה להם: 'אתם צודקים, זה 95% פסיכולוגיה.' כך אני רואה את הכדורגל. שבפן המנטלי זה קריטי. כישרון הוא פרמטר חשוב מאד, אבל הוא לא מספיק היום. אם אין לך את האופי ואת האישיות לא תוכל להיות שחקן ברמות הגבוהות. וזה תפקיד של מאמן. זה לקחת את כל הילדים המוכשרים האלה, שעדיין לא מעוצבים, ולסדר להם את הראש כמו פאזל".
איך אפשר היה להתמודד עם זה שבית"ר לא מצליחה לעבור סיבוב באירופה כשזה היה היעד העיקרי שלה.
"יש קומפלקס בנושא בית"ר. מצד אחד, כשרוצים להגיע לליגת האלופות חייבים להביא שחקנים מהרמות הגבוהות והנוער נפגע מזה. מצד שני, אתה רוצה גם לבנות נוער. אי אפשר את שניהם יחד ופה צריך לתמרן בצורה חכמה ונכונה. ברור שמחלקת נוער נפגעת כאשר יש כסף גדול במועדון. הייתי מנסה לעשות את הדברים בצורה יותר מאוזנת. יכול להיות שזה היה פוגע בסיכויי האליפות או בשנה הבאה בליגת האלופות, אבל גם עם כסף גדול לא עוברים לליגת האלופות. רק בבנייה של בית, בחשיבה לטווח ארוך, אפשר להצליח בגדול. בית"ר חייבת לבנות את עצמה להרבה שנים".
"יו"ר מצוין. יו"ר שהצליח עם הקהל. הקהל עושה לו חשבון וזו הצלחה גדולה".
שחקן שהיית שם את כל הכסף כדי להביא אותו לבית"ר ירושלים?
"סנה, מספרד... החומר של בית"ר פנטסטי. השאלה היא מה התכלית. אם רוצים לנסות ליגת האלופות כל הזמן, זו הדרך, אבל אם לא, צריך לעשות דברים שונים. בית"ר צריכה לקחת את השנתיים האלה שהיו בנוער ולמנף אותן."
לא מכיר אף שחקן שלך שנמצא בהרכב של בית"ר. נכשלת.
"לא התפקיד שלי להחליט מי ישחק ומי לא. בסוף קוזוקין כזה ישחק וחן עזריאל ועידן ורד. את הפירות האלה נראה."
בשלוש השנים של ארקדי הייתה הקבוצה ברגליים של שחקן זר. שנה לרואה ושנתיים בואטנג. עידן ברוכיאן?
"הוא עובר פאזה עכשיו, משחקן מוכשר מאד לכוכב. הוא צריך לשמר את זה בצורה עקבית. זו שנה קריטית עבור אבירם. הוא יצטרך להוכיח שהוא מחומר מיוחד. לאבירם יש את הכלים להפוך לשחק ענק. הוא השתנה. הוא הבין שהכדורגל זה לא רק כישרון ולקח לו כמה שנים להבין את זה."
איך תעבוד עם הלוזונים? ארבעה הם שחקנים שלך, אחד עוזר שלך, אחד מנהל שלך, אחד נשיא שלך ואחד הוא הצל של המועדון.
"זו שמירה טובה. עם הגנה כזו אי אפשר לתת גול. יש לי כבר יתרון - קוראים לי גיא. אני כל כך לא מסתכל בצורה של לפחד ושל מה יהיה ואיך אסתדר איתם. למה לא מסתכלים על התשוקה שהם מביאים לקבוצה? נכון, הם לפעמים מגזימים ולא יכולים להבליג. אני אנסה למתן אותם ומעבר לזה אני מסתכל על זה כעבודה. לא מנסה להילחם בדבר הזה שנקרא משפחת לוזון. אני אדם שמקשיב לכולם. אני אקשיב להם ואשמע אותם ואני שומע גם את החנווני למטה. ואני לומד מהמאמן של הילד שלי בן ה-.11 אני שומע לכולם, אבל בסופו של דבר רק אני אחליט מקצועית במכבי פ"ת."
למאמן שהיה לפניך הנחיתו את ליאור אסולין.
"לא רואה בזה הנחתה, ליאור אסולין שחקן מצוין. בתקופה שאימנתי את בית"ר לבד הוא פרח. המשחק הראשון שלי בבית"ר היה בנתניה. ניצחנו 2:3 ומי הבקיע צמד? ליאור אסולין. מי יודע, אולי זה יחזור כבר ביום ראשון. צריך להבין דבר אחד, קיבלתי את הקבוצה בסוף אוגוסט ולא בסוף יוני. זו לא תוכנית כבקשתך. זה שיש יורדת אחת ומבחנים מטעה את כולם. יהיה בדיוק אותו לחץ כמו בשנה שעברה. אני לא חושב על זה אלא רק להחזיר לה את אלמנט ההרתעה. עד לפני שנה, כשעברה את משבר ארבעת המאמנים, למכבי פ"ת היה כח הרתעה. כשעבדתי במכבי ת"א ובבית"ר והיינו מגיעים למשחק נגד מכבי פ"ת היינו אומרים: 'אוי ואבוי.' אני רוצה שיגידו 'שוב פעם המיסניקים האלה.' כח הרתעה זה עוצמה וכרגע אין לקבוצה."
כח ההרתעה היה הבלם בן ה-35 שלה.
"מראד הוא נכס לקבוצה, אבל לכולם ברור שיש לו בעיה בריאותית. אני לוקח את זה בחשבון. צריך להתנהג איתו אחרת, להתאמן אחרת. אצטרך לעשות בלאנס וחשיבה ואחפש דם יותר צעיר. לא אתן לצעיר כדי שיגידו שנתתי לילד לשחק. אם בית"ר ירושלים תרצה להשתחרר משחקן, אקח אותו בשמחה. היחסים שלי עם בית"ר הם יותר ממשפחה. מצד שני, הקונספציה של מכבי פ"ת, לפיה תוצרת הבית משחקת, היא זו שבזכותה היא חיה ונושמת. אני צריך להמשיך אותה ואפילו לחזק אותה. התפקיד שלי לעצב את הצעירים האלה, שלא יחיו רק על הכישרון שלהם. אני מאמין רק בטוטליות בכדורגל. שחקן כדורגל חייב להיות טוטלי. אם שחקן לא שומר את עצמו בין האימונים ולא בא מוכן לאימון הבא הוא לא טוטלי ולא יכול להגיע לרמות הגבוהות".
הגעת בזכות החברות שלך עם יעקב לוזון?
"אתה לא יכול להגיע למכבי פ"ת אם זה לא עובר את כל הדירקטוריון של משפחת לוזון. מכבי פ"ת כל כך חשובה להם שהם לא ימנו אנשים על סמך יחסים. זה נכון לגבי מקומות אחרים. אין לך מושג כמה בדיקות הם עשו עליי עד שהם חשבו להביא אותי."
בקדנציה האחרונה שלך במכבי פ"ת, ב-,2001 עבר אצלכם גוסטבו בוקולי. לא החתמתם אותו. תעלומה.
"אני הבאתי אותו לישראל. קיבלתי קלטת שלו. התלהבתי מאד, העברתי אותה לאלי אוחנה שאמר: 'חבל על הזמן, בוא נביא אותו.' באותה תקופה חיפשנו שחקן מתחת לחלוץ והוא לא כזה. הלוזונים החליטו לא להחתים אותו וזו הייתה טעות, אחת היחידות של הלוזונים בבחירת שחקנים. הוא ישן אצלי שבועיים, התייאש וכמעט עזב את ישראל. מזל ששכנעתי אותו להישאר."
איך מערכת היחסים שלך עם אלי אוחנה?
"טובה מאד. היו אנשים שניסו לעשות שריפה ביני ובינו. זו הייתה מערכת יחסים מקצועית ברמה הגבוהה ביותר. אנחנו בקשר טוב, מדברים."
אתה מאמן הכושר הכי מתקדם בתולדות הכדורגל הישראלי.
"לא הייתי מגדיר את עצמי כמאמן כושר. התואר האקדמי שלי הוא פיזיולוג, למדתי שש שנים בארה"ב. זה נתן לי יתרון גדול כי הפיזיות היא חלק גדול מהכדורגל. הידע שיש לי בתחום הזה נותן לי יתרון גדול ועוד פן במשחק. כולם יודעים להעביר אימונים, האימונים דומים כמעט בכל העולם, אבל הפן הפיזיולוגי מאד חשוב למאמן ויש לי אותו. זה יתרון גדול. מאז שאברם גרנט הביא אותי מארה"ב הייתי עוזר מאמן לכל דבר. אם גרנט היה שולח אותי לקרואטיה לבדוק שחקן למכבי ת"א, אז האמן לי שזה לא מאמן כושר.
"זה שאני לא מדבר הרבה בתקשורת ולא גרמתי לאנשים להבין את זה בעבר, זה אולי פאק שלי, אבל לא משהו שמנע ממני להגיע למה שהגעתי. מגיל שמונה שיחקתי במכבי ת"א, הייתה לי קריירה פנטסטית בארה"ב, יש לי אזרחות אמריקנית, הייתה לי אופציה לשחק בנבחרת ארה"ב, אפילו במונדיאל ,1994 עברתי פציעה קשה שגמרה לי את הקריירה בפוטבול בגיל .28 עברתי הרבה דברים, עברתי קריירה של שחקן, ואימנתי למעשה נוער בארה"ב. מה עוד אפשר לבקש מאדם כדי שיגידו שהוא מוכן"?.
היית ממש שחקן פוטבול?
"נפצעתי בניו יורק ג'טס, במקצוענים, הייתי קרוב לחוזה מטורף של מיליונים. רק מי שחי באמריקה יודע מה זה .NFL הגעתי לזה משום מקום. באו סקאוטים ששמעו שאני בועט החופשיות של המכללה. בוא לא נשתחצן, אבל הבעיטות שלי היו באסכולה הכי גבוהה בכדורגל הישראלי. הגעתי לשם והייתי על סף חתימה. ואז נפצעתי. קרעתי את המפשעה ואת שרירי המקרבים שכל רפואת הספורט האמריקנית לא הצליחה לרפא. עד היום, כשאני נותן פס, 20 שנה אחרי, אני מרגיש את הכאב.
"זה קרה בבעיטה, בסוף אימון. התחלתי להרגיש כאבים במפשעה ואמרתי למאמן שאני רוצה להפסיק. הוא אמר לי: 'לא מתאים לחייל מהצבא הישראלי להתבכיין.' ואז בבעיטה הבאה נקרע הכל. הרגע שנפצעתי סיים לי את הקריירה וגרם לי למשבר נפשי קשה מאד. איבדתי באותו רגע את האפשרות לשחק כדורגל ואת החלום להיות בפוטבול. מצד שני, זה פתח לי עולם חדש."
ולאן הגעת?
"לניו יורק לוזונס."
מה תביא מתרבות הספורט האמריקנית הקלילה למזלג הרחובות המכבים בן דרור-פיינשטיין ליד איזור התעשייה סגולה?
"היה לי את הכבוד להכיר את פט ריילי ובשעת הכבוד שהוא נתן לי, במשך שעה הוא הזכיר את המילה 'מנטל טאפנס' (קשיחות מנטלית) לפחות 20 פעם. הוא אמר שבלי קשיחות מנטלית אי אפשר להגיע לכלום בספורט. את אותה שעה לקחתי מאז, כשהייתי בן ,26 עד היום, בכל יום ובכל אימון. זה הדבר הכי חשוב בספורט - קשיחות מנטלית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם