ותודה לעצמי שהביאני הלום
צוברי הוא תוצר של "שיטת מצליח". רק לאחר ששב עם ארד מאליפות עולם, החזיר לו הוועד האולימפי הוצאות. ובכלל, השייט הוא הענף המצליח ביותר בישראל כי את המתקנים שלו בנה האל הטוב

גם אם יימצאו לבסוף כ-20 מיליון שקל כדי להשלים את הפיל הלבן, לא יהיה אחר כך בשום אופן מיליון דולר לשנה, הסכום הנדרש לאחזקתה במצב ראוי. מגרשי הכדורגל הדוחים שלנו ואולמות הפיס המגוחכים לא יכולים להצמיח הישג ולא ראוי כי יארחו תחרות בינלאומית רשמית.
השייט הישראלי כבר אירח אליפויות אירופה ועולם, בזכות הים. כשלפעמים מדברים שטויות על היתכנות משחקים אולימפיים בישראל, צריך להבין כי מעולם לא אירחנו אליפות אירופה או אליפות עולם לבוגרים בענף אולימפי כלשהו. לא הצלחנו לזכות באירוח גמר גביע אופ"א.
ככשהתארח פה הפיינל-פור האירופי בכדורסל, היו כתבים שהשתפכו בהתרגשות על אוהל התקשורת הענק שהוקם. אוהל. ענק. צריך להבין כי מדינה כמו יוון, למשל, ים תיכונית כמונו, אירחה אולימפיאדה רק לאחר שאירחה אליפות עולם באתלטיקה, אליפות אירופה בכדורסל ועוד. תודה לאלוהי ישראל על כל המתקנים.
2. בלי מספר 2. אחרי הזכייה של גל פרידמן בזהב האולימפי באתונה הוא תוגמל יפה. בצלו, שחר צוברי, גולש אלמוני מאילת, לא פונק יותר מדי, לא בהתאחדות השייט ולא בוועד האולימפי. עוד פחות ממנו, נמצא נמרוד משיח, המספר 2 שלו, שבכלל נוסע לתחרויות ברחבי העולם כמעט לגמרי על חשבונו.
אם, חלילה, צוברי היה נפצע ערב האולימפיאדה, משיח היה מוזעק להחליפו ופתאום הוא היה הופך לתקוות הספורט הישראלי, רק ללא הכנה רצינית. לא מבינים פה את חשיבות העומק. מאחורי אריק זאבי, במשקל עד 100 ק"ג בג'ודו, יש תהום. פשוט כלום. ספורטאי מצטיין צריך גם תחרות ראויה כדי להתקדם, יריב שינשוף בעורפו או פרטנר למחנות אימון
כשצוברי היה מספר 2 של פרידמן, הוא נסע על חשבונו ועל חשבון מועדונו, הפועל אילת, לאימונים של כמה חודשים בניו-זילנד, מה שבדיעבד הסתבר כמהלך מנצח. משם הוא חזר עם שליטה בגלשן הניל-פרייד החדש, שהחליף את המיסטרל. צוברי התאמן עם טום אשלי, מנצח התחרות אתמול בבייג'ינג והגולש הטוב בעולם.
הוועד האולימפי וההתאחדות סייעו לצוברי באופן חלקי, אבל רק אחרי שזכה במדליית ארד באליפות העולם, ממש בתחילת השנה הנוכחית, רק אז החזירו לו את כל ההוצאות. אגב, בדיוק לפני שנה, צוברי היה מאושפז כמעט חודש שלם בגלל זיהום ברגלו. תודה לאלוהי ישראל שהביא מזור על שחר שלנו.
3. בלי בריטים. ראשית השייט הישראלי בפלי"ם של ההגנה, בסירות שהורידו מעפילים מהספינות, כשהשלטון הבריטי מנע כניסה לארץ ישראל. אחר כך הגיע ההישג של צפניה כרמל ולידיה לזרוב, זהב באליפות העולם לדגם 420 ב-1968.
אחריהם באו שמשון ברוקמן ואיתן פרידלנדר, אלדד אמיר ויואל סלע, ואלוף ישראל הראשון בגלישת רוח, עופר בוצר ז"ל, שאביו, אהרן בוצר, היה נשיא התאחדות הגלשנים העולמית. בתווך צמחו יהודה מעיין וגור שטיינברג, הראשון כשייט סירה והשני כגולש רוח, ושניהם אחר כך הפכו להיות המנוע הדוחף למדליות, באובססיה, כיום יחד בצ'ינגדאו.
והבריטים? מארחת לונדון ,2012 שזוללת כאן מדליות שייט בכמות מסחרית, חמש עד עכשיו (מתוכן שלוש זהב,( נותרה מחוץ לפודיום גלשני הרוח לגברים, בגלל הבחור מאילת, ואנחנו מדברים על עם ששלט בים ובכל העולם. עוד מעגל נסגר. ותודה לאלוהי ישראל שהרוח בצ'ינגדאו לא עלתה אתמול על 10 קשר.







נא להמתין לטעינת התגובות







