רוקדים עם כוכבים

אוסיין בולט שבר שיא עולם מדהים ב-200 מ' ובחר לשמוח עם ריקוד רגאיי מקורי. אלכס אברבוך כשל בניסיון להעפיל לגמר וסיים בסלטה עליזה. שניהם סיימו תפקיד דרמטי בהצגת הערב בקן הציפור והלכו לרקוד, כי רוב האגדות מסתיימות בנשף

ניר שועלי, בייג'ינג | 21/8/2008 1:19

פרופיל

אוסיין בולט רקד, אלכס אברבוך עשה סלטה ובצ'ינגדאו רוקדים כל הלילה עם שחר צוברי. איזו אולימפיאדה משגעת. כל סין בכתה אתמול עם שיאנג ליו הפצוע, שלא יהיה כבר אלוף אולימפי, אבל כל העולם נותר בפה פעור מהאיש הגבוה מג'מייקה, שעשה ממייקל ג'ונסון ברווז צלוי.

אוסיין בולט צילום: איי -אפ -פי

הרבה אנשים הצהירו כי הם כבר לא יהיו בין החיים כשהשיא של ג'ונסון מאטלנטה ב-200 מטר יישבר ואני מתחיל לדאוג. אוסיין בולט בעט בתוצאה ההיא לעזאזל והלך לרקוד רגאיי או השד יודע מה זה. הרי הג'מייקנים מבינים בענייני שדים ורוחות יותר מאיתנו.

ארצות הברית, מעצמת האתלטיקה ואימפריית הספרינט, נכנעה לאי קטן מהקריביים, שמצמיח את האנשים המהירים בעולם ועכשיו זה רשמי.

רוב העולם לא ידע לפני אולימפיאדת 2008 מי זה אוסיין בולט, אבל עכשיו רוצה לדעת כל פרט עליו, מכיוון שהאיש הצליח להצית את הדימיון של כל בני האנוש. זה לא עוד שיא, זה 9.69 שניות ב-100 מטרים וזה 19.30 שניות ב-200 מטרים.

אוסיין הוא גילום של התקדמות האנושות, של ההצלחה הנדירה של האדם לפרוץ את מגבלות הטבע. ההצלחה הזו נדירה בכל התחומים: מדע, אומנות, ספורט. אפילו בולט צריך לדעת שחיי

המדף של הצלחתו הם קצרים יחסית, כי הוא עדיין בן אדם. אמנם גדול בהיסטוריה, אבל בן אדם.

אלכס אברבוך, למשל, הרגיש הערב בדיוק רב את ההרגשה הזו של מוגבלות התהילה. האתלט הטוב ביותר של ישראל בכל הזמנים, שבמשך עשר שנים הגיע להישגים מדהימים, ראה היום את הסוף, כשלא העפיל לגמר הקפיצה במוט.

דמעות בעיניים, מילות תודה, דיבורים על שנת פרישה בכיף ועצב אנושי אמיתי. ועם זאת, אולי גם תחושת הקלה של השתחררות מעומס רב, נפשי וגופני. לכן הוא סיים בסלטה עליזה, שאולי הרבה לא הבינו אותה.

כבר שמענו באיצטדיון כמה תהיות על משמעות הסלטה. הסלטה של אברבוך דומה לריקוד של בולט אחרי שיא ה-200 הערב. שניהם עשו את המיטב, שניהם סיימו תפקיד דרמטי בהצגת הערב בקן הציפור. אחד בכיוון מעלה, אחד בכיוון השקיעה. שניהם הלכו לרקוד, כי הרבה אגדות מסתיימות בנשף.