מגזינים online

רק רגאיי, לאן אתה רץ?

ישנם שיאים שאתה תוהה האם תזכה לראות אותם נשברים, כמו השיא של בימון ברוחק, שיא האליפויות של מכבי ת"א או השיאים של פלו-ג'ו המנוחה. היום כולנו צריכים להודות לאוסיין בולט, שבהפרש של מספר ימים איפשר לנו לחזות בנפלאותיו

רון עמיקם | 20/8/2008 19:38 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
נדמה שמאז פלורנס גריפית'-ג'וינר לא חזינו בתופעה שכזו ואם שוחרי האתלטיקה עוד נושמים אחרי מה שקרה פה בשבוע האחרון, כל שצריך הוא להתפלל.
אוסיין בולט חוגג את שיא העולם ב-200 מ'.
אוסיין בולט חוגג את שיא העולם ב-200 מ'. צילום: רויטרס

צריך להתפלל שאוסיין בולט עוד יגיע לקצה גבול היכולת שלו, אבל עוד יותר מזה, שלא יתגלה לנו שהוא נעזר באמצעים אסורים כדי להיות יותר מתופעת טבע שלא חזינו בה מעולם.

זה יהיה אפילו יותר מאכזב מהתחושה הצורבת שאדם יכול לרוץ לשיא עולם ולחגוג את זכייתו בריצה, כשהוא בז לטבע האנושי לתור אחר קצה הגבול. בולט טפח את חזהו, רץ כמו רומאריו אחרי גול, והותיר אותנו מלאי סימני שאלה עד כמה ה-9.69 שנ' ב-100 מטרים היה יכול להיות מהיר עוד יותר.

נדמה שהיום קיבלנו את התשובה. אוסיין בולט רץ כדי לשבור את השיא של מייקל ג'ונסון, שימשיך להיות אצן הקשת הגדול בהיסטוריה, אבל הוא עצמו לא האמין שהשיא האלמותי שלו יחזיק מעמד 12 שנה בלבד.

בולט רץ לשבור את השיא, וגילח בדרך 37 מאיות משיאו האישי. אולי אלה הבונוסים הכספיים ואולי הטבע השחצני של האצנים מהסוג הזה, להוכיח שהם חצאי אלים. בולט, עושה רושם, הוא אפילו לא חצי.

היום הוא נתן את המקסימום שלו ונדמה שהוא שווה עוד עשירית השניה ב-100 מטר. מה שאוסיין בולט יעשה לטבלת שיאי הריצות הקצרות שווה למה שעשתה
לה בישראל אסתר רוט שמחזיקה כבר 36 שנה בשיא ל-100 מטרים.

בולט הוא אצן שלא ראינו מאז קארל לואיס, אלא שבניגוד ללואיס, שהיה מסוגנן ואצילי בריצתו, הריצה של בולט היא טבעית לחלוטין. לואיס רץ בצורה אווירודינמית ואילו בולט נותן לרגליים הארוכות והחזקות שלו לפלח את המסלול בצורה הכי אופטימלית.

אי אפשר היה לחוש שאת חלק מהריצה הוא עשה בנטייה בגלל הקשת, כי הרגליים דחפו באותה עוצמה כמו ביישורת. אם האיש הזה יעשה עכשיו הסבה ל-400 מטר, אי אפשר לדעת מה הוא יעולל לשיא שם.

ישנם שיאים שאתה תוהה אם תזכה לראות אותם נשברים. השיא של בימון ברוחק, השיא של מכבי ת"א בכדורסל, השיאים של פלו-ג'ו המנוחה, השיאים של מריטה קוך וירמילה קרטוחבילובה במרחקים הבינוניים שנקבעו בתנאי השטאזי של שנות ה-80.

מתגנבת פה התהייה האם נזכה אי פעם לראות את השיאים האלה נשברים. התהייה הזו מביאה אותנו לכדי ההכרה שצריך להודות לאוסיין בולט שהעניק לנו בהפרש של מספר ימים לחזות בנפלאותיו בחסדיה הטכנולוגים של הטלוויזיה בת זמננו. גם בסופר-סלואו זה היה מהיר. תודה.  
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

רון עמיקם

צילום: דעות

סופר ועיתונאי ספורט מזה 26 שנה. חבר מערכת הספורט של מעריב זה 21 שנה, וסיקר בעבורה בין השאר את נבחרת ישראל בכדורגל במשך עשור. כתב וערך שלושה ספרים בהם 'ספר מלכים', על 100 הכובשים הגדולים בכל הזמנים. אחד משבעת מייסדיו של מיזם האוהדים מכבי קביליו יפו

לכל הטורים של רון עמיקם

עוד ב''ענפים נוספים''

פייסבוק

דעות וטורים

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים