"קרב סכינים"
כך כינה יהודה מעיין את המאבק היום מול הברזילאיות בשיוט המדליות של ה-470. הצמד בוסנצקי בונה על סכסוך פנימי בסירה היריבה, ולא יתנגד למשב רוח בשביל עקיפה של הרגע האחרון. מעבר לכך, שחר צוברי צלל למקום השלישי אבל מבטיח: "הצדק ייצא לאור". וגם: אודי גל בחשבון נפש
ורד בוסקילה עם אודי גל צילום: עדי אבישי
יו"ר האיגוד, יהודה מעיין, נמצא צמוד לניקה קורנצקי וורד בוסקילה. הוא יושב בסירת מנוע יחד עם המאמן של הבנות, אילן תשתש, בכל פעם עד חמש דקות לפני תחילת השיוט, מנווט את המערכת מסוויטה בתוך המתחם שמשקיפה אל המפרץ והים. השר מג'אדלה וגילי לוסטיג, שהגיעו שלשום לביקור, לא הסתירו את התפעלותם מהתנאים. מג'אדלה: "כל הכבוד. לשייטים מגיע".
אנחנו פוגשים את מעיין אחרי השיוט השישי של צוברי, אותו סיים במקום השישי שעדיין השאיר אותו במקום הראשון. בתנאים מסוימים של רוחות קלות, בין 7 ל10- קשר, הסיכוי שלו למדליה נשמר. צוברי הוא אמנם קטן קומה, אבל חזק מאוד יחסית לממדיו.
המקצה השביעי יצא לדרך ומעיין מעריך שהיריבים הכי מסוכנים של צוברי הם הניו-זילנדי, הצרפתי והאנגלי. חוץ מזה, אם בכל שלושת המקצים הבאים שחר נשאר בשישייה הראשונה, אפילו בשמינייה, מעיין מוכן להתחייב על מדליה.
שחר צוברי צילום: רויטרס
בצהריים הוא מקבל שיחה לסלולרי. לפי הפרצוף יש תוצאה לא משהו בשיוט השביעי. צוברי מסיים 19 מתוך 35. בפעם הראשונה בתחרות הוא איבד את המקום הראשון וירד לשלישי.
אנחנו מגיעים לסככה אליה הוא מביא את גלשן הניל-פרייד שלו. שחר עסוק בשיחה ערה עם מיארצ'ינסקי שסיים שביעי את הסיבוב הזה. הוא מספר לפולני על היווני קקלמנאקיס שהתנגש בו ועל הכוונה לערער. גשם אדיר שוטף את המרינה. שחר: "היה לי שיוט אחד טוב והשני פחות טוב, אבל היו שם בעיות עם היווני ונראה מה יהיה".
צוברי לוקח את אופניו ונעלם בגשם הכבד לזולה שלו, לחכות אם ייצא לדרך השיוט השלישי של אותו יום. אחרי שעתיים הסערה לא נרגעת ומחליטים שהמקצה יתחדש רק היום. הערעור לא מתקבל בערב, וצוברי עצבני: "הצדק ייצא לאור מחר (היום)". עוד ארבעה שיוטים למנייק.
30 דקות מהפודיום
הצוותים הישראלים למדו את הים הסיני הרבה זמן כי הוא שונה ממה שהם מכירים בארץ. בישראל הרוח יציבה, לעומת המשבים העולים ויורדים כאן. יש פה גם זרם שאין בארץ, במיוחד כשהרוח קלה. זה קריטי למשל בהקפה של המצופים. הצוות המקצועי ערך בים מיפוי זרמים עם שרטוטים שהועברו לשייטים, הכל על פי זמנים.
ניקה קורנצקי צילום: עדי אבישי
שלשום ניקה קורנצקי וורד בוסקילה הימרו אחרי הזינוק על הצד הלא נכון. אם יש רוחות קלות, אז זו בכלל בעיה, מה שגרם בסופו לש דבר לאובדן 15 נקודות ולירידה מהמקום השלישי לרביעי. בשיוט המדליות היום (30 דקות בסך הכל), שנותן ניקוד כפול, בוסקילה וקורנצקי (להלן בוסנצקי) צריכות להקדים את צמד הברזילאיות בשתי סירות, ורצוי שתהיה רוח, כי ברוח קלה כולן שטות טוב וקשה לייצר פער.
מעיין מגדיר את המאבק היום כ"קרב סכינים". עשר סירות בניסיון להביא את שלושת הפרסים. האוסטרליות ביתרון גדול בעמדת הזהב וצריך לקרות להן אסון גדול כדי שיפסידו אותו. ההולנדיות במקום השני. ברזיל וישראל בשלישי-רביעי.
המאמן של בוסנצקי, אילן תשתש, ראה את אחת הברזילאיות יורדת
למים לאימון בתוך הסערה: "היא מבולבלת לגמרי. ממה שאנחנו יודעים, יש חוסר אמון בין ההגאית לאשת הצוות. הרבה קיטורים הדדיים. יהיה הרבה לחץ על כולן".
קורנצקי עצמה ניצלה את היום החופשי לקצת ניקוי ראש ומנוחה בחדר. בוסקילה נראית מאוד רגועה לקראת רגע האמת. היא טסה לבייג'ינג לצעוד בטקס הפתיחה וחזרה עם אנרגיות מטורפות: "עד היום לניקה ולי החוויה האולימפית היתה חסרה, במיוחד אחרי אתונה. הרגשתי חשמל אדיר בטקס. אם אני רוצה רוח חזקה? לא אכפת לי. אף אחת מהשייטות לא נולדה כאן ואי-אפשר לדעת מה יהיה. באה לנו בטבעי הרוח החזקה לעומת האחרות, אבל גמרנו מקום שני גם ברוח קלה. הצוותים שניצחו טובים ברוח קלה, אנחנו אול קונדישן, טובות בכל מצב".
איפה את מרגישה את השינוי שהתרחש אצלכן?
"היינו טובות מאוד באימונים ופחות בתחרויות. משהו מבחינת ריכוז תחרותי ואסטרטגיה לא התחבר. לכן ההכנה התרכזה בשיוטים קטנים, וזה הביא שיפור".
המדליה מדגדגת בידיים?
"הרגשנו אותה כבר כשהיינו במקום השלישי ועכשיו אנחנו במקום רביעי".
אתן בונות על הבעיות אצל הברזילאיות?
"הן מוכשרות ומצוינות, אבל יש אצלן חוסר איזון. יש מתח ביניהן והן לא עובדות כצוות. זה יכול
לעבוד לטובתנו. אני וניקה מאוד מאוזנות".
"מפגר אבל אופטימי"
אני פוגש את אודי גל בבניין המנהלה למטה. גידי קליגר מנצל את זה שהאולימפיאדה נגמרה עבורו לטיולים בעיר. הראיון איתו ארוך, אבל מחוסר מקום אני מביא את זה כמונולוג של אודי. הוא מספר שבלילות האחרונים תוקף אותו חלום בו הוא מגיע לאולימפיאדה ולא מצליח. ואז הוא מתעורר ומתוך חצי שינה מרגיש די טוב שזה היה רק חלום, ואז זה פתאום מכה בו. שזה לא חלום.
אודי גל, גידי קליגר צילום: עדי אבישי
לא רציתי להפריע לו: "רק עכשיו מתחיל הקטע הקשה. הכל שוטף אותי. כל הזמן חושבים מה לא עבד טוב. בדרך כלל אני לא נרדם לפני תחרויות חשובות, ופה נרדמתי כמו תינוק. זו היתה אינדיקציה למשהו שלא עובד. עשינו כל מה שצריך, ועשינו פחות טעויות, אבל האינסטינקטים שלנו היו כבויים. היינו צריכים את הרצח הזה בעיניים ולא היה לנו אותו. חשבנו שאם רק לא נעשה טעויות ונעבוד לפי הספר, זה יספיק. אין לי בעיה. שיבקרו וייכנסו בנו. נכשלנו. הביקורת הפנימית שלי אפילו יותר גדולה.
"אני כותב כל יום את הבלוג ומספר מה קורה איתנו. זה סוג של פסיכולוג. אני כותב על הדברים הטובים וגם על הרעים. הטובים נותנים ביטחון ליום המחרת, והדיבור על הבעיות הוא חלק מהפתרון כי אתה מודה שיש בעיה. גור שטיינברג אומר שזה מאוד חשוב.
"פרשת התרופה הוציאה אותנו קצת משיווי משקל, אבל לא השפיעה על התוצאות. היתה התרוצצות והיו סידורים בגלל מה שקרה. לפני מחנה האימון בסין יצאתי מאיזון. הגעתי מותש וההכנה לא היתה טובה. אין לי טיפת אנרגיה ואני לא חושב צעד אחד קדימה. אבל בספורט אתה לומד הרבה על החיים: כמה שהמשברים גדולים, תצא מחוזק. אני מרגיש עכשיו מפגר, אבל אופטימי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם