הפילגש של האוליגרך
לאוהדי בית"ר ירושלים אין ביטחון במעמדם אצל גאידמק. הם חיים את הרגע, מתענגים בימים ומקבלים את גורלם בשקט בלילות
פרופיל ארקדי גאידמק
במקרה של סיפור דומה שהיה מיוחס לדני קליין, הקברניט התזזיתי של "מגדל" ירושלים, היו נמצאים בוודאי כמה חובבי כדורסל שהיו מרימים לרגע גבה, אחר כך מתעשתים וזורמים עם הבדיחה. האיש אמנם בלתי צפוי, אבל שפוי.
ארקדי גאידמק צילום: אסף שקד
הרחק במורד הסקאלה, מזדקרת דמותו החידתית של ארקדי גאידמק. במקרה שלו, דומה ששום החלטה, משונה ותלושה ככל שתהיה, אינה מחוץ לתחום. תדמיתו של גאידמק היא כה קיצונית, עד שבשבוע האחרון רגש הרחוב הספורטיבי בגלל שמועה שלפיה האוליגרך מתכוון להציע לאלי אוחנה את תפקיד מאמן בית"ר. חוסר הסבירות, עד כדי ביזאריות, של רעיון כזה, לא מנע מקהילת הכדורגל הישראלי להתייחס אליו ברצינות. כשמדובר בגאידמק, אנשים מוכנים להאמין לכול.
האם תדמיתו של ארקדי גאידמק, אדם גחמני שמסוגל לכל מעשה שטות, מבוססת על ראיות מוצקות? בתחום הכדורגל, לפחות, העובדות מורות שההפך הוא הנכון. גיליון ההרשעות שלו מאז רכש את בית"ר לפני שלוש שנים כמעט ריק. כמעט כל החלטותיו בנוגע לאיוש תפקידים במועדון היו רציונליות ומתאימות לנסיבות. צירופם של טון קאנן ואחריו לואיס פרננדס, העלה את בית"ר לפסים מקצועניים חסרי תקדים בתולדותיה.
מאז, ניסה גאידמק להמשיך את מגמת השיפור: אוסי ארדילס, שם גדול ואישיות מרשימה, הגיע להחליף את פרננדס. כשהתברר שמדובר בכישלון, חיכה הגביר בדיוק שבוע עד שפיטר אותו. מינוי יוסי מזרחי היה צעד מתבקש בזמנו, בדיוק כמו ההחלטה להיפרד ממנו בתום סידרה של ניפוחי לחיים ומשחקי כדורגל מבישים. יצחק שום וגיורא שפיגל? בחירה גרועה, אבל כזו שנבעה מרצון טוב ואמון מופרז בכמה יועצים מפוקפקים.
גם בהנהלת המועדון השכיל גאידמק לנקות את השולחן ולבנות מערך מקצועי מוצלח: אלי ארזי מתפקד היטב ואיציק קורנפיין הוא סוג של הגשמת חלום, סמל נערץ שעבר לתפקיד שמתאים לו והולם את כישוריו.
כל יום הוא סיפור חדש
אוהדי בית''ר ירושלים צילום: אלן שיבר
יש הטוענים שעיקר האשמה בתדמיתו הקפריזית של גאידמק נעוצה באופן שבו הוא מתיר את חרצובות לשונו בכל ראיון. גם אם מעשיו שקולים, הרי שמילותיו משדרות היעדר עכבות ושיקול דעת. יש בזה מן האמת, אבל לא די כדי להסביר כיצד קהל שלם, כזה שחי את הקבוצה ועוקב אחר כל תהפוכותיה, מתעלם לגמרי מהעובדות.
אפשר לפטור את התמיהה הזו בתשובה המזלזלת שאוהדי בית"ר הם אהבלים, אבל זה מוצא קל ולא הוגן. סביר הרבה יותר שחלק מהיחס המשונה של הבית"רים לגאידמק נובע מהאופן שבו הם תופסים את היחסים שלהם איתו. בהקבלה לתחום הרומנטי, אנשי המנורה אינם חשים שהם בת הזוג החוקית, או המוכרת, של הבעלים. המעמד שלהם בתוך עולמו של גאידמק הוא כשל פילגש - אישה מוחזקת שנהנית ממתנות ומפינוקים לרוב, אבל יודעת שכל יום במערכת
היחסים הוא סיפור חדש.
לפילגש של האוליגרך אין אף פעם ביטחון במעמדה. היא חיה את הרגע, מתענגת על הימים ומקבלת את גורלה בשקט בלילות, מדחיקה את המחשבה על הרגע שבו תושלך ללא סנטימנטים. מערכת יחסים כזו יכולה להימשך שנים, מבלי שיהיו בה עבר או עתיד. הפילגש חיה בהווה מתמיד, שבו אין לה שום קרדיט על מה שכבר עשתה ואין לה מושג איפה תצטרך להתעורר מחר.
מסיבת העיתונאים של גאידמק הזימה את המעשייה המגוחכת בדבר מינויו של אוחנה, כשביצת הכדורגל המקומית ממשיכה לגעוש בגלל הסיפור על דרישת השכר החזירית שהגיש המאמן הכושל לבית"ר. הפתרון שנבחר לבסוף - צרוף פרננדס, אולי בתקווה ששום יידחק החוצה בהמשך - נראה כמעט אידיאלי.
האם אוהדי בית"ר למדו משהו מהחוליה החדשה בשרשרת ההחלטות המוצלחות של האוליגרך שלהם? את התשובה קיבלנו תוך יומיים: פגישה של גאידמק עם משה דדש הניבה חרושת שמועות על חזרתו של האיש עם הסיגר לבית"ר. שיפור מצבה של קבוצה על ידי החזרת מנהל שגנב ממנה מיליונים נשמע הגיוני בערך כמו הצעדתה לאירופה בעזרת מאמן שהוריד שתי קבוצות ליגה.
אילו ניסו אוהדי בית"ר לנתח את המצב באמצעות השכל הישר, הם לא היו מקדישים לשטות הזו אפילו מחשבה חולפת. למרבה הצער, שכל ישר הוא מותרות שפילגש אינה יכולה להרשות לעצמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם