עניין של איכות
האופוריה של ימי בייג'ינג הראשונים כבר שקעה, ואנחנו נשארנו עם הרבה ציפיות ועדיין ללא מדליה. מה קרה לנציגים שלנו בטניס? מה אפשר לקחת מהאכזבה בסיוף? ומה הקשר למה שמתרחש בגיאורגיה? סיכום שבוע אולימפי
תוצאות מעולות. נמרוד שפירא בר-אור צילום: רויטרס
הדבר בולט מאוד בשחייה, בה נבנה שלד איכותי ומרשים לאורך זמן, שבזירה אירופית למשל, בלי אמריקנים, אוסטרלים ויפנים, יכול להיות סיפור גדול מאוד. האיכויות הספורטיביות נגזרות מאופיים של האנשים. אלון מנדל שאיבד יום לפני פתיחת המשחקים את אביו שנהרג בתאונה, החליט להישאר ולהתחרות והאיר על המשלחת במגדלור של השראה. לא נתקלתי בתקדים מדהים ועצוב כל כך בספורט הישראלי, אבל הסיפור של מנדל כבר ייכנס לספר הזכרונות לתמיד.
2. ככל שהתקדם השבוע, נפערו הבקיעים באיכות. הכישלון הצורב ביותר הוא בטניס, ענף שזוכה לתור זהב אצלנו ולהרבה תשומת לב בזכות אנדיוני, שחר פאר, דודי סלע וציפי אובזילר. כיוון שאנדיוני ושחר פאר נגעו כבר בפיסגה, וידעו להתמודד עם הטובים ביותר והיו כבר במעמדים של גראנד סלאם או בית עליון בדייויס ופדרציה.
כששאלו אותי לפני בייג'ינג מי לדעתי עשוי להביא משם מדליה, דירגתי את אנדיוני במקום גבוה מאוד מבחינת הציפיות, אפילו לפני אריק זאבי. כלפי אנדיוני אני פחות סלחן לתבוסה שלהם לזוג הצרפתי, מאשר חלילה להדחה של זאבי מחר ואובדן מדליה. מבחינתי זאבי הגיע לכאן כשיר אמנם אבל הוא מצולק מפציעות, משברים ומתח מובנה של 'כל המדינה על הכתפיים שלך'. הוא הביא כבר מדליה, הגיע לשיאים באליפויות עולם ואירופה וגם אם יפסיד, אני יודע שהוא נתן הכל.
אנדי רם ויוני ארליך צילום: עדי אבישי
אנדיוני הם מהספורטאים האהובים והאהודים ביותר אצלנו, אולי הכי אהובים, ואני מודה שיש לי חולשה אליהם ואני מתייחס לעתים בסלחנות כשהם מפסידים בצורה לא צפויה. אבל היה קשה להשתכנע, על סמך ההיכרות שלנו איתם, שמול לודרה קלמונט, הם הגיעו עם כל הטירוף הנדרש לעבור זוג צרפתי בעייתי אבל בהחלט עביר. בשום רגע במשחק מולם, לא קיבלנו את ההרגשה שאפשר לסמוך עליהם הפעם.
לגבי הטניסאיות – אובזילר הפסידה כצפוי אבל נתנה פייט יפה, ושחר גם הפסידה כפי שצפינו, אבל ממה שראינו, למרות ההתאוששות המדודה בחודש האחרון, היא תצטרך לעבוד מאוד מאוד קשה כדי לחזור למקום שבו היתה לפני יותר מחצי שנה – 15.
הדרך לטופ 10, שנראתה פתוחה לפני שנה – לא נראית קרובה, אם בכלל, כי צעירות רעבות מסוגה של הרומנייה כריסטאה שהקשתה על שחר בסיבוב הראשון, נושפות בעורפה של הישראלית, שרק לא מכבר היתה המרענן החדש של הסבב הנשי.
חתונה מאוחרת
3. את הכישלון בסייף יש לחלק לשלושה מקרים שונים – חטואל, אור ומילס, ואין להשליך מקרה אחד על השני. האכזבה הגדולה ביותר היא מתומר אור, סייף מבטיח שהודה היום בעצמו שאולי אין לו את זה. דקות לאחר ההפסד המאוד מאכזב ומרגיז למקגוואיר, קנדי חסר יומרות, דיבר אור על בעיה מנטאלית מובנית אצלו ועל מקרים חוזרים של השמטת יתרון ברור שהיה לו. בסופו של היום אמר מאמנו אודי כרמי שתומר צריך לעשות חושבים. זו החלטה קשה אם להמשיך, אבל זו תכונה גדולה
להודות בחולשות שלך.
המקרה הבעייתי האחר הוא של דלילה חטואל, בה עסקנו בהרחבה אתמול. נעם מילס, דווקא היא, נותרה בסיום דקות ארוכות בחדר ההלבשה כשהיא ממררת בבכי. דווקא היא, הצעירה מאוד שהתחרתה מול כוכבת על צרפתייה – לקחה אחריות ולא פטרה את עצמה בכך שהיא שייכת לסגל של 2012. "באתי לכאן כדי לעלות לשלב הבא", אמרה בסיום ואני האמנתי לה. חומר אנושי כזה יעשה את העבודה כמו שצריך במשחקים הבאים ובטח שעוד קודם, באליפויות האחרות.
אודי גל, גידי קליגר צילום: עדי אבישי
4. גם סיפור השייט מורכב. בעוד קורניצקי ובוסקילה נמצאים עמוק בתמונת המדליה, שלא לדבר על שחר צוברי שפתח מדהים, לא ברור מה קרה עם אודי גל וגידי קליגר, שהיו מועמדים מספר 1 למדליה ואפילו בצבע הכי נכון שיש. נכון לעכשיו, הם קרובים יותר לחופשה בבוסאן בדרום קוריאה, מאשר למקום היעד שלהם בג'ינגדאו.
הם עוד יעשו את התחקיר שלהם בסוף השיוט, אבל במקרה של כישלון תמיד יגידו עליהם ש'פרשת קרחת' פגעה להם בהכנות. רק דבר אחד יכול להשכיח את הפרשה- שעד סוף השיוטים הם מסיימים ראשון שני כל יום.
5. חשוב גם להוציא את הראש ולהריח מה קורה בחוץ. בטקס הפתיחה כולם חייכו ואפילו הציפורים (המלאכותיות) צייצו לכמה דקות ושלום ושגשוג שלטו בכל, אבל רק ולדימיר פוטין שמחא כפיים בתא הכבוד וראה את משלחת גיאורגיה צועדת מתחתיו, ידע את מה שהם ואף אחד עוד לא תיאר לעצמו – שתוך שעות יימחקו מאות מאחיהם מהאדמה.
אחה"צ היה ג'ודוקא גיאורגי אחד שניסה להשליט את הסדר על כנו, וגבר על רוסי בדרך למדלית זהב. זה היתה שמחה של חתונה. חתונה מאוחרת, אבל עדיין חתונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם