בראיינט: רוצים שנפסיד? זה לא יקרה
שליח nrg מעריב ביקר במחנה האימונים של נבחרת ארה"ב, שתפגוש הערב (17.15) את סין לעיני מיליארד צופים, ושמע את דווייט הווארד נפעם מהדלקת הלפיד ואת קובי המום מהדאמפלינג
קובי התאפס. "מה איתם,"? שאל. "וואט דו יו ת'ינק אבאוט ד'ם,"? המשיך הסיני בפנים חתומות. כוכב הלייקרס חשב לרגע, וענה בחיוך: "דלישס."! לא להעליב אף אחד, כמובן. מילה רעה על מאכל הבצק המקומי, ולנשיא סין יתנפח הווריד במצח. מזל שלא היה שם שחקן מאינדיאנה או מגולדן-סטייט. עוד היה אפשר לשאול אותו על שאראס.
יאו מינג. מזכיר דאמפלינג, אבל גם קצת שונה. מזכיר, כי שניהם סינים. פחות מזכיר, כי אותו קצת יותר קשה להכניס למרק.
הערב, ב-17.15 שעון ישראל, מול 18 אלף צופים באולם ווקסונג ועוד מיליארד בבית (מי צריך פיפל מיטר,( תנסה הנבחרת המארחת להכניס אותו עמוק לצבע של ארה"ב, המדולל יחסית בגבוהים, ולבחוש היטב את דווייט הווארד, כריס בוש וקרלוס בוזר.
הבעיה המרכזית של הסינים קשורה בשחקנים שאינם בגובה 2.26 מטרים: הגארדים. עד עכשיו, הלחץ של ארה"ב על גארדים יריבים תסכל אנשים קצת יותר מנוסים מאשר סון יו או וואנג שיפנג. לא שזה יגרום למישהו בארה"ב, חלילה, להביע זלזול ביריבה סינית או ביריבה כלשהי. למיקרופון, כולם שופעי מחמאות.
התקשורת האוסטרלית תשמע ממייקל רד כמה אנדרו בוגוט, עמיתו למילווקי, הוא שחקן נהדר, הספרדי יידע מקובי בראיינט שפאו גאסול הוא כמו אחיו ומלברון ג'יימס שזו נבחרת אדירה, הגרמני יקבל מג'יימס את הפרגון לנוביצקי, והיווני שידחוף מיקרופון למאמן מייק ששבסקי יראה את המאמן האמריקני מחייך ומספר שינאקיס והוא חברים נהדרים ושאחרי המשחק ביניהם בשלב הבתים, בלי קשר לתוצאה, הם יתחבקו. מילים חמות לכל דורש, לפי משקל.
קואץ' קיי היה גם עוזר מאמן בדרים טים של ,1992 אבל בטוח ש"דרים טים היתה רק אחת," ומפרט: "שחקני ה-NBA היו אז שגרירים אדירים לכדורסל. את המשחקים שם ראה בספרד בחור צעיר בשם פאו, בארגנטינה אחד בשם מאנו, והם אמרו לעצמם 'גם אנחנו יכולים.'! הם יצרו בעולם מאגר כישרון אדיר, שמוביל כעת לטורניר הכי תחרותי אי פעם."
בחלק של התכל'ס, שאלתי את ששבסקי על הציטוט שלו מההפסד נגד יוון בחצי גמר אליפות העולם ב-,2006 בו דיבר על הכוכבים היוונים במונחים של מספרים. "אנחנו נמשיך לקרוא להם במספרים, לא נלמד את השמות שלהם," אמר, "אני זוכר את המספרים של היריבות, הפנים והנטיות שלהם במגרש. וזה מה שחשוב."
לברון עוד הספיק לענות לשאלתנו על אפשרות לקריירה באירופה במילים "עם ההצעה המתאימה, לך תדע. אני אוהב לשחק כדורסל, זה מה שאני עושה," המשיך וסיפר כי "אין לי יריב אישי גדול - בעצם יש, וושינגטון וויזארדס, הם רודפים אותי עד כאן," והתפנה לתאר את המשחק נגד סין: "זה אחד המשחקים הכי גדולים שיתקיימו בסין. יהיה רועש. יהיה מחשמל."
לברון עושה מתיחות ומזמר בקול רם את הראפ הבוקע לו מהאוזניות, P.I.M.P של פיפטי סנט. ליד הספסל השני יושב סנטר אורלנדו והאיש שיפתח מחר על יאו, דווייט הווארד.
האיש, כזכור, הטביע עם גלימת סופרמן בסופשבוע האולסטאר האחרון, אבל ה"הליכה באוויר" של מדליק הלפיד, לי נינג, השאירה גם אותו בהלם. "ברור שזה יותר טוב מהדאנק שלי," הוא אומר, "בחיים לא ראיתי דבר כזה. מדהים."
גם בראיינט מסכים בעניין הלפיד. "אלוהים, איך הוא עשה את זה."? הוא מתעמל, עניתי. "אפשר היה לנחש," הוא אומר וממשיך לספר על הטקס האולימפי הראשון שלו. "החוויה הגדולה היתה להיכנס לאיצטדיון. איזה גודל. כל המדינות, הדגלים, הפלאשים מסביב, בלתי ייאמן. היה חם באולם כמו גיהנום. ראיתי את מאנו ג'ינובילי עם שרוול קצר, ואמרתי לעצמי, 'לא נכון."'!
העיתונאית הסינית סאני, בוגרת מכללה בארה"ב ועובדת עכשיו עבור האתר הרשמי, מספרת שהכדורסל בסין הפך לפופולרי מאוד בזכות יאו מינג, ושניצחון סיני על ארה"ב יכול לשלוח ויברציות לכל האולימפיאדה. אבל עדיין, היא קצת בספק אם זה יקרה. "יש לארה"ב כל כך הרבה כישרון," היא אומרת בהתפעלות.
לסין, כאמור, יש את יאו. יש לו חצי ראש פור על הווארד, האיש הכי גבוה של ארה"ב, אבל האמריקני טוען שזה "לא עניין של גובה, זה עניין של לב." לבוזר, הפורוורד של יוטה, יש הבטחה. "יאו לא יעשה מחר שום דבר שלא ראינו ממנו עד עכשיו ב-. NBA בכלל, יש לנו הזדמנות לצאת למגרש ולהראות את הכישרון שלנו לעיני כל העולם."
לפחות מיליארד איש ירצו שתפסידו.
"אני בטוח שהם רוצים שנפסיד, אבל זה לא יקרה."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם