סטריק: טניס אולי היה מתאים לי יותר
הקלע הישראלי מספר על המהפך המנטלי שעבר בסיוע אשתו ועדי גורדון, מגלה שהחלים מדלקת קרום המוח לפני סידני ומתוודה על אהבתו לבית"ר: "בהפסקות בבתי ספר היו משחקי דרבי נגד אוהדי הפועל ואם היית מפסיד, לא יכולת לבוא שבוע"
מכוון גם ל-2012. גיא סטריק. צילום: דני מרון
"אני בכיוון של עלייה ומקווה שבאולימפיאדה הקרובה היא תמשיך לבוא לידי ביטוי," הוא מצהיר. "היתה לי שנה של חוסר מזל מטורף. לפני השנה הזו עשיתי שש מדליות בשלוש שנים, משהו שאף קלע לא עשה במקצוע הזה. ביצעתי כמה שינויים טכניים בתחילת השנה, וזה לא עבד. אומרים שהאויב הכי גדול של הטוב הוא היותר טוב, אז חזרתי לטכניקה הישנה ואז הגיע השיא העולמי."
סטריק משחזר את השיא שקבע במינכן השנה. "במהלך הירי אכן באו מחשבות על ה-600 נקודות שהולכות ומתקרבות. גירשתי אותן, את המחשבות. אתה לוקח כדור-כדור. אתה מטפל בכדור האחד הזה בהכי הרבה אהבה שאתה יכול ומתרכז בלהכניס אותו פנימה. ידעתי שזה ייגמר טוב. גם לא פחדתי מהכדורים האחרונים, דבר שהיה קורה לי בעבר." "
עוסק בהובי שלי ונהנה מהעיסוק"
מה השתנה מאז אותו "עבר?" סטריק, בשנים האחרונות, עובד הרבה על הצד המנטלי, בעזרת אשתו הקואוצ'רית, וכדורסלן העבר עדי גורדון.
"עברתי שינוי מנטלי, גם בצורה בה אני תופס את החיים בכלל", הוא אומר. "פעם, מדליה אולימפית היתה דבר שאם אגיע אליו, כך חשבתי, זה ייתן לי את האושר המוחלט. היום אני יודע שזה לא כך ושהחיים יימשכו גם אחרי התחרות. אני בדרך לנסות ולחיות את הרגע, לא את המחשבות על העבר והעתיד כי הן שגורמות נזק. אדם מאושר הוא אדם שחי את הרגע".
"שפר עליי מזלי שאני עוסק בהובי שלי, נהנה מהעיסוק שלי, ולא קורה שאני קם בבוקר ולא רוצה להתאמן כמו ספורטאים רבים אחרים. כמובן שמדליה תיתן אופוריה רגעית, אבל אחרי זה החיים יחזרו למסלולם,
אולי אחרי שבוע", הוא מוסיף.
סטריק, שישווה את שיאו של יואל סלע עם הופעה רביעית באולימפיאדות במדי ישראל, מספר גם על חוסר ההצלחה בהזדמנויות הקודמות, ומגלה פרט חדש על ההופעה בסידני.
"באטלנטה יריתי עם כל תחמושת שנתנו לי בלי לבדוק אותה. באתונה לא הייתי מוכן בראש בכלל, ואחרי שהכדור העשירי לא היה בבול, איבדתי את הביטחון. בסידני, רק שבוע לפני התחרות הבראתי מדלקת קרום המוח. אני והרופאים הסתרנו את זה. הגעתי בסדר למשחקים, אבל חלש. היו לי עוד בצקות בעיניים. אחרי האולימפיאדה, בגלל שלא החלמתי כמו שצריך מהמחלה, התפרצה אצלי מחלה אחרת, כשנוגדנים פגעו בבלוטת התריס, שלא מתפקדת עד היום. מאז אני לוקח כדורים באופן קבוע."
למה שמרתם את זה בסוד?
"כדי שזה לא יישמע כתירוצים. אני לא אחד שמשתמש בתירוצים, אני לוקח את האחריות על עצמי אם אני נכשל. האמת היא שגם כך הגעתי בכושר גרוע לסידני."
סטריק הוא אוהד בית"ר ירושלים והשתתף בחגיגות האליפות הראשונה ב-.1987 "לאבי היו פועלים שלקחו אותי למשחקי בית"ר, וגם כשגיליתי שלדודה שלי יש מרפסת מעל ימק"א, העדפתי להיות ביציע. במשך שנים נסעתי לכל משחקי החוץ וזה היה מאוד חשוב לי. דוד עראק היה שכן שלי. בהפסקות בבית ספר היו משחקי דרבי בין אוהדי הפועל, שהיתה אז חזקה, לבין בית"ר, ואם היית מפסיד, לא יכולת לבוא שבוע לבית הספר."
סטריק מתאר את עצמו כ"לא טיפוס אופייני לקליעה. לא שקט ומופנם כזה. טניס אולי היה מתאים לי יותר. קלע מופנם ושקט צריך לעבוד פחות קשה על עצמו מאשר מישהו כמוני."
אתה רואה עצמך בלונדון ?2012
"זהו בפירוש יעד עבורי. יש אמנם גבול לגיל הקלעים, אבל אני עדיין טוב, עדיין רעב ועדיין נהנה."
אבל אם תיקח זהב בבייג'ינג, נגיד, יישאר הרעב?
"בוודאי. להפך. ארצה לעשות מה שאיש עדיין לא עשה בירי בשכיבה, לקחת פעמיים."
נא להמתין לטעינת התגובות
