אסון למגזר
מאזן גנאים היה בבית כאשר כמה משחקניו נתפסו עם בשמים גנובים. בראיון ראשון מאז הפרשה הוא מספר על הקושי להסתכל לכדורגלנים בעיניים שואל את עצמו איפה טעה ותוקף את התקשורת שמיהרה להרשיע. ומי שלא רצה אותו כראש הקבוצה עוד יקבל אותו כראש העיר
גם באימון שהתקיים אחר הצהריים לא ראו אותו. קשה לו להיישיר מבט אל שחקניו. מאז יום רביעי שקדם, כששישה משחקני הקבוצה נתפסו בדיוטי פרי עם בשמים ומוצרי קוסמטיקה גנובים בשווי של 4,000 שקל, הוא לא מוצא מנוחה, שומע את הפרטים ועדיין מתקשה להאמין: איך ייתכן שהשחקנים שטיפח מאז ילדותם הסתבכו בפרשה כל כך מכוערת. שואל את עצמו איפה טעה, והאם היה יכול למנוע את הגניבה לו היה איתם בנסיעה לספרד. מנסה לא לחשוב על הנורא מכל: שדווקא אחרי העונה המופלאה בתולדות המועדון, מפעל חייו עומד להתרסק.

"אני לא ישן טוב, לא אוכל טוב, לא רגוע," אומר גנאים בראיון ראשון מאז המקרה. "ייקח לי כמה שבועות וחודשים להתאושש, לעכל את מה שנאמר והתפרסם עלינו. אני לא יודע מה קרה שם ואני מחכה להחלטה של המשטרה. אם יחליטו שם שהשחקנים עשו מה שעשו, אני צריך לבדוק את עצמי. אני מטבעי אחד שתמיד בודק קודם כל את עצמו".
"גם כשירדנו ליגה ושיחקנו רע וכל הקהל דרש ממני לקנוס את השחקנים ולהעניש אותם, קודם כל הייתי הולך הביתה לבדוק מה לא עשיתי בסדר. הייתי בודק אם שילמתי לשחקנים בזמן, אם עמדתי בתנאים של החוזה, אם לא רימיתי אותם. אם ידעתי שאני בסדר, הייתי יכול לבוא בשקט ולבקר אותם בצורה קשה. הייתי אומר להם שיסתכלו לי בעיניים ויגידו אם עשיתי להם משהו רע. הם היו מתביישים ומבקשים ממני להשאיר אותם לבד, ואז הם היו מייסרים את עצמם. אני כל הזמן בודק את עצמי. איפה טעיתי, איפה נפלתי, את מי לא אהבתי וחיבקתי. כי אם זה קרה, זו בגידה באמון."
הכי קשה לו עם הבגידה הזאת באמון - שלו, של האוהדים, של מגזר שלם. שניים מאלה שנתפסו עם בשמים גנובים בתיק, עבד ראבח וחאלד חלאיילה, הם מכוכבי הקבוצה, ומי יודע מה יקרה לקריירה שלהם אם החשדות נגדם יתאמתו. אבל מעבר לכדורגל, העיר כולה הפכה נגועה.
"זו בושה וחרפה, אני לא יודע איך אוכל לעודד שחקנים כאלה," צוטט אחד האוהדים. גם אימאם המסגד בסכנין, עלי אבו דייא, הצהיר שאין מקום לסליחה. "יש לדאוג שמי שעשה יזכה בעונש של האיסלאם, שמבקש את קטיעת ידו של הגונב," אמר לפני שמיתן בעקבות המחאות את הצהרתו.

בכל דקות הדרמה הגדולה בנתב"ג היה גנאים, היושב ראש הכל יכול של הקבוצה ב-14 השנים האחרונות, מחוץ לעניינים. חתונה של בן דוד קרוב שהיתה אמורה להתקיים בסכנין בדיוק בשעת המשחק, מנעה ממנו לצאת עם הקבוצה. בבוקר היציאה לספרד הגיע גנאים למשרדו, נפרד מהשחקנים אחד-אחד והתקשר למאמן פרדי דוד, להגיד שלום ובהצלחה.
בסביבות שלוש אחר הצהריים חזר לביתו ולקח תנומה קצרה של שעה. שעה אחר כך, עדכן אותו בנו, שמשחק בקבוצת הנוער של סכנין, כי באתרי אינטרנט פורסם שכמה מהשחקנים הסתבכו בדיוטי פרי בנתב"ג. מאזן מיהר להתקשר לטלפונים הסלולריים של דוד והמנכ"ל חסן אבו סאלח, אבל הם היו כבר במטוס וניתקו את המכשירים. "הטיסה
עיר תוססת ומבעבעת סכנין. כל השבוע רחשו שמועות בבתי הקפה, הספקולציות הופרחו כמו עשן הנרגילות. היה או לא היה? גנבו אפטרשייב או גם קרם גוף? סכנין מחולקת. חלק מאמינים שהשחקנים עשו את מה שמיוחס להם, חלק מאשימים את התקשורת, אחרים מפילים את התיק על המשטרה וטוענים ש"זה בגלל שאנחנו ערבים." ויש גם כאלה שמקדמים תאוריית קונספירציה - שאחד המאבטחים בשדה התעופה הוא בכלל אוהד בית"ר שהפיל את סכנין בפח.

הרבה אנשים - יהודים וערבים - מתקשים לקנות את פרצוף הסמיילי התמידי שלו, חושדים שהחזות הנעימה מכסה על כעס, על תחושת קיפוח. השבוע אפשר היה סוף סוף לפגוש בגנאים אחר - מסביר פנים ומנומס אמנם, אבל מתגונן, עצוב ובעיקר עייף.
מאז יום רביעי, יום הפורענות, לא ראה את שחקניו. "יש לי ארבעה ילדים והקבוצה היא הילד החמישי. אני לא מכיר אבא שזורק את אחד הילדים שלו לעזאזל רק כי קשה לו. אבא שלי תמיד אמר לי לא לחפש את האשם. לפעמים עדיף להקריב את עצמך מאשר לחפש מתחת לאדמה מי אשם. אבל אני סבלני ואני אגיע לאמת בשביל המצפון שלי".
"כרגע, אני עדיין לא יכול לפגוש את השחקנים. אני צריך להיות רגוע יותר, לא לעשות טעות. אני לא פוחד מאף אחד, רק מאלוהים. אבל אני לא רוצה שבעוד כמה שנים אגלה שעשיתי החלטה מוטעית, שמישהו הפך לקורבן של מאזן גנאים. לא רוצה לטעות מצפונית. אני מחכה שיהיה לי חומר ביד. לא אסתיר ולא אטייח. חשוב לי מאוד לדעת מה קורה בבית שלי."
את המשחק בלה קורוניה הוא החמיץ בגלל החתונה, אבל הסערה השיגה אותו גם שם. "בזמן החתונה ניגש אליי ילד. זה היה בערך הדקה ה-40 של המשחק והוא שאל, 'דוד מאזן, מה התוצאה.'? אמרתי לו שעוד מעט מחצית והתוצאה 0:1 ללה קורוניה. הוא בכה, וזה היה רגע עצוב. ראיתי בילד הזה את כל השייכות שבעולם. הוא לא רצה שנפסיד אפילו שמדובר בקבוצה כמו לה קורוניה. זה מראה לך מה עשתה הקבוצה הזאת לעיר שלנו. נשאר לי רק ללטף אותו."
ועכשיו מפעל החיים שלך בסכנה.
"אני מרגיש שיש אצלי פצע פתוח בגוף. הייתי מצפה מהתקשורת להיות קצת רחמנית ולא לשפוט אותנו לפני שבאמת נדע מה קרה, אם קרה בכלל. להרוס אימפריה קל מאוד, אבל לבנות אותה לוקח שנים. צריכים להתחשב בכבודו של האדם. הרגשתי שמתנפלים עלינו. אני רוצה להאמין שהשחקנים שלי לא אשמים. אני לא בורח מאחריות, אבל רק אם המשטרה תוכיח שיש אשמים, אתייצב ואקח אחריות. מעולם לא ברחתי."
איך אתה מרגיש - כועס, מדוכדך, עייף?
"עייף? עייף זה שטויות. כשאישן לא אהיה עייף. מאז שהסיפור הזה התפוצץ לא ראיתי טלוויזיה ולא קראתי עיתונים. לא רציתי לשמוע. היו מספיק אנשים שדאגו לספר לי מה אמרו ומה כתבו. אני חושב ששפטו אותנו מהר מדי, ותסלח לי על הביטוי - אני צריך להוכיח עכשיו שאין לי אחות. זה לא משנה מה יהיו התוצאות - הנזק כבר נגרם לנו."

"בחיים לא תשמע ממני שאני חושב שיש כלפיי יחס מפלה. אני לא מהבכיינים שאחרי כל אירוע ישר אומר שזה יהודי וזה ערבי ובגלל זה כתבו או אמרו. שמעתי אצלנו שאומרים שהתקיפו אותנו בתקשורת בגלל שאנחנו ערבים, ואני חושב שזו טעות להגיד את זה. אבל אני מצפה למינימום של כבוד, כבוד לאדם. היתה פה רמיסה, ואני לא יודע אם אצליח לתקן את הנזק. בנינו אימפריה ועכשיו יש טרגדיה."
עד כדי כך?
"תראה, אף אחד לא הכריח אותי לקחת על עצמי את איחוד בני סכנין לפני 14 שנה. עשיתי
את זה משתי סיבות. הראשונה, מתוך רצון לעשות משהו לטובת הכפר והילדים שלו, והסיבה השנייה היא ששני העמים צריכים לחיות אחד ליד השני. לא יעזור לימין שטוען שזה בלתי אפשרי, ולא יעזור למתבכיינים. אני בטוח שאפשר לחיות ביחד. החשודים בפרשה באים ממשפחות מצוינות, בתים תרבותיים, וגם אני רוצה להראות שהתרבות שלי, שהחינוך שלי לשחקנים שלי היה טוב."
ואם יתברר שהחינוך הזה כשל?
"אני לא רוצה לעשות לשחקנים שלי משפט שדה ואני לא רוצה לתת לגיטימציה למשטרה. עד עכשיו לא דיברתי ושמרתי על איפוק. שאני אגיד להרחיק אותם או לקנוס אותם? לא רוצה להיות השופט. אם יחקרו וימצאו, נדע מה לעשות. התקשורת לא חיכתה לבדיקה אלא התנפלה ועקפה את החוק ואת המשטרה. אם יהיו תוצאות רעות, תפאדל, תתקפו ותבקרו, אבל דחילק, יש פה אנשים שנתנו מהחיים והכסף שלהם. אני לא מסתכל רק על ההישגים אלא על מה שהולך מסביב - התרבות, האהבה והערכים. לרדת ליגה זה לא נורא כי אפשר לתקן, אבל יש נזקים שהם לתמיד."
מה תעשה אם זה ייגמר רע?
"אני נותן למשטרה את כל הלגיטימציה לחקור ומה שהיא תחליט יהיה מקובל עליי. אם יימצאו אנשים שגנבו - יכולים להיות דברים מאוד קשים. תשמע, אני לא רוצה לדבר על השחקנים שלי. אני מכיר אותם כל כך הרבה שנים ולא מעלה בדעתי שהם עשו את זה. אם זה קרה, זו אכזבת חיי. אלה אנשים שגידלנו אותם כמו הילדים שלנו, אבל גם אם הילד שלי היה עושה את זה, לא הייתי מרחם עליו."

אתה מייסר את עצמך שלא היית עם השחקנים כשזה קרה, שאולי הנוכחות שלך היתה מרתיעה אותם?
"יש לי אמונה עיוורת במערכת שלי, בהנהלה ובצוות המקצועי. כשאני בוחר מאמן, אני לומד את העבר שלו ויודע עליו כמעט הכל. כל מועמד הרי היה מאמן בקבוצה אחרת והייתי פוגש אותו לפחות פעמיים בעונה במגרשים. מאמן טוב זה חשוב, אבל בן אדם טוב זה עוד יותר חשוב. הבחירות שלנו נכונות, אבל אם היה פגם בקבוצה, אני אקח את הקסטה ואריץ אותה 15 שנה אחורה, ל-,’93 כשלקחנו את מכבי סכנין והפועל סכנין ואיחדנו ביניהן".
"עד אז הכדורגל בעיר קרע משפחות ועשה סכסוכים. אני אבדוק איפה טעיתי בדרך, איפה נפלתי. הכדורגל בעולם השתנה. היה פעם מישהו שאמר שכדורגל זה 22 שחקנים שרצים אחרי כדור, אבל הכדורגל זה תרבות, זה כבוד, כסף וכלכלה. הכדורגל זה מעצמה בפני עצמה, משהו כמעט מקודש, ואני לא רוצה לאבד את זה עבור סכנין."
עוד לפני האסון התדמיתי בדיוטי פרי, סיפור ההצלחה של בני סכנין סיפק חומרים מעולים לסרטי תעודה וכתבות צבע. תוך חמש שנים הפכה הקבוצה, הנציגה הבכירה של המגזר הערבי, ממועדון קיקיוני שמטייל בין הליגות, לקבוצת צמרת לכל דבר.
בארבע עונותיה בליגת העל הספיקה לזכות בגביע מדינה היסטורי ולשחק בזירה האירופית פעמיים. בעונה שעברה, אחרי שעלתה מהליגה הלאומית, היתה סכנין הלהיט של הליגה. היא הנחילה לבית"ר ירושלים הפסד ראשון, ניצחה את נתניה, סגנית האלופה, בחוץ, וגרפה כותרות בזכות מאור בוזגלו, השחקן המסעיר שצמח בישראל זה עשור.

יש לסכנין קהל דומיננטי וסוער, והיא פיתחה יריבות מיתולוגית עם בית"ר ירושלים, שקהל אוהדיה הצעקני מזוהה עם הימין. בעידן שבו בית"ר נהנית מהגמוניה ללא תחרות, סכנין היא הקבוצה היחידה שמסוגלת להוציא את הירושלמים משיווי משקל. סכנין היא אחד המועדונים היחידים במגזר הערבי שהצליח להגיע בשנים האחרונות להשתלבות מוחלטת עם ההוויה הישראלית, וגם השחקנים הערבים שלה מתוגמלים כספית כפי שלא היו מתוגמלים בשום מקום אחר.
אבל ההצלחה האמיתית של סכנין היא בהתבססותה כחממה לכשרונות - שחקנים ומאמנים כאחד - שצומחים אצלה ועוברים בהמשך לקבוצות עשירות יותר. דוגמאות בולטות: ליאור אסולין הגיע ממנה לבית"ר ירושלים ולהפועל תל אביב, מאור בוזגלו ואיליה יבוריאן נחתו במכבי תל אביב, ואלישע לוי, המאמן בעונות האחרונות, עבר העונה למכבי חיפה.
מה הסוד שלכם?
"בחינוך שהחדרנו בשחקנים לאהבת האדם, בלי להבדיל בין יהודי, ערבי או שחקן זר. ילדים שגדלו בסכנין וכל השנים חלמו להשיג חתימה מאלי אוחנה, אבי נמני או איציק זוהר, הוכיחו שהם יכולים לשחק מול אותם כוכבים וגם לנצח אותם. אנשים בעיר ראו את כל הכוכבים האלה ממטר. הגשמנו להם את החלום. אנשים שלא היה להם על מה לחלום, עמדו בתור כדי להיכנס לאיצטדיון."
הפוליטיקה המקומית משחקת תפקיד מכריע גם בקבוצה. בנובמבר יתקיימו הבחירות לרשויות המקומיות, ולמרות שגנאים עדיין לא הודיע באופן רשמי שהוא רץ לראשות העיר, הוא לא מכחיש שהוא בעיצומן של ההכנות לארגן לעצמו מוקדי תמיכה. פעילותו בקבוצה הביאה לו הרבה אוהדים אבל יש גם כאלה שלא אוהבים את מה שנראה בעיניהם כמו התנחמדות מוגזמת ליהודים. אחרי הכל מדובר בסכנין, אחד הכפרים שממנו צמחה המחאה נגד הפקעות האדמה של אביב .’76
המערכת החמולתית הסבוכה בחברה הערבית לא פוסחת גם על סכנין, וההצלחה בכדורגל, שהפכה את גנאים לבן המקום הכי פופולרי ומוכר בישראל, לא התקבלה בהרבה נחת בלשכת ראש העיר, מה שיצר לאורך השנים מסלול התנגשות בלתי נמנע. סכנין, עיר של 26 אלף תושבים, היא מקום עני וחלש מבחינת תשתיות ציבוריות, והרשויות מנהלות מאבק כמעט אבוד בסירוב התושבים לשלם ארנונה. העיר מוזנחת, מאובקת, עגומה למראה. אין מתנ"ס, בריכה ציבורית, קניון או בתי קולנוע אה כן, יש סניף של קפולסקי.
מתוך 26 אלף התושבים בסכנין, 15 אלף הם בעלי זכות בחירה. גנאים מעריך שראש העיר הבא יזדקק ל-7,000 קולות כדי לנצח.
אתה מרגיש שיש כאלה ששמחים לאיד על מה שקרה לקבוצה?
"אני לא רוצה להגיד את זה, כי אוי ואבוי אם זה באמת קורה. אני מתמודד על ראשות העיר ואני רוצה להאמין שכולנו רוצים את טובתה של סכנין. אם מישהו חושב אחרת ממני - שיהיה לו לבריאות. יש פה דמוקרטיה ואני מכבד את הדעות של כל אחד."
למה אתה חושב שתוכל להיות ראש עיר מוצלח?
"כי אני רוצה לשרת את האזרחים. אני חושב שיודעים מה היכולות שלי. אני מסוגל לגייס עבור סכנין עשרות מיליוני שקלים ולהחזיר אותה לימים הטובים שלה. הגיע הזמן שכל אחד יגיד מה אני יכול לעשות עבור סכנין, ולא מה סכנין תעשה עבורי."
ממש ג'ון קנדי.
"אני איאבק בכל כוחי. תמיד אמרו שצריך לעשות אפליה מתקנת. מה שמקבל ילד יהודי בכרמיאל ונהריה, צריך לקבל ילד בסכנין. אני אדפוק על הדלתות כי יש לי את הזכות לבקש ויש לי את הכוח להגיע לדרג הגבוה בממשלה, מראש הממשלה ועד אחרון השרים. הפערים הם נוראיים. כשילד בסכנין יוצא לחופשה, הוא זרוק בכביש כשבנהריה ילדים משחקים במחשב או מבלים בבריכה".
"אנחנו נמצאים בפיגור של 30 שנה בתשתיות לעומת המגזר היהודי וזה נובע מאפליה של הממסד. כשאני אהיה ראש עיר ואלך לישיבה מול המוסדות הממשלתיים, קודם אשב עם עצמי ואשאל אם הכנתי את עצמי לפגישה, אם הבאתי תוכניות."

אין מחלוקת על כך שגנאים נהנה מקשרים טובים בממסד. ב-18 במאי ,2004 מיד לאחר שקבוצתו זכתה בגביע המדינה, היה ראש הממשלה אריאל שרון אחד הראשונים להתקשר לגנאים ולברך על ההישג.
"שרון אמר לי שהוא מאוד גאה בזכייה שלנו, ואחרי שהודיתי לו אמרתי, 'אדוני, אני רוצה להזכיר לך שאנחנו, שמייצגים מגזר שלם, משחקים בלי שיהיה לנו מגרש כדורגל.' שרון הבטיח שתוך שנה יהיה לנו מגרש, והוא קיים."
לא פחות מ-43 מיליון שקל הושקעו בבניית איצטדיון דוחא. הבטחתו של שרון הביאה 17 מיליון שקל ראשונים לעבודות התשתית, ח"כ אחמד טיבי השיג מקטאר תרומה של שישה מיליון דולר ועוד מיליון שקל הושגו מהמשרד לפיתוח הנגב והגליל. הכסף הזה הספיק גם להקמת מגרש אימונים עם דשא סינתטי שמשרת את הקבוצות הצעירות של סכנין, אבל הקבוצה הבוגרת ממשיכה לנדוד כמו פעם אל הכפרים הסמוכים, ירכא או נחף, כדי למצוא מגרש אימון.
ביום האדמה ב-'76 היה גנאים בן ,18 והוא זוכר היטב את הסערה הגדולה, ההפגנות וארבעת ההרוגים מסכנין, עראבה ודיר חנא. "ממשלת ישראל עשתה את אחת הטעויות הגדולות כשהיא אמרה שהיא מפקיעה את האדמות שלנו, מה שנקרא שטח ,9 לטובת שטחי אש לצה"ל, ובסופו של דבר בנתה יישובים במשגב.
הפקיעו מסכנין בערך 7,000 דונם, ואני שואל לאיפה סכנין אמורה להתרחב. אנחנו צריכים לקבל אדמת מינהל כדי שנוכל לתת אפשרות לילדים שלנו שמתחתנים ורוצים להקים משפחות. גם בשנת ,2000 כששוטרים ירו ב-13 אזרחים ערבים, אמרתי שאסור שאזרח אחד של מדינה יירה באזרח אחר. הממשלה טעתה בגדול. צריך לדבר ולא לירות ברובים וטנקים."

מה קרה בין יהודים וערבים מאז ?2000
"כדי לעשות שלום אמת בתוכנו ועם ארצות ערב, כולם צריכים לשלם מחיר. כולם יודעים שמדינה פלסטינית תקום ואני מקווה שהאסירים בשני הצדדים ייצאו לחופשי. אבל בסופו של דבר מי שמשלם את המחיר זה ערבי ישראלי כמוני. כשאני נוסע לירדן או מצרים הערבים שם רואים בי ציוני כי אני גר בישראל, והיהודים רואים בי ערבי. אנחנו בין הפטיש לסדן."
איך אתה מגדיר את עצמך?
"אני ערבי פלסטיני תושב מדינת ישראל. אני אזרח המדינה אבל מצד שני אנחנו לא צריכים כל הזמן להוכיח את הנאמנות למדינה בכל דבר, להצדיע ולהגיד נאמן נאמן. יש נתק בין היהודים לערבים. אחרי אירועי 2000 הקימו במשגב אוהל הידברות. אמרתי אז שלקח יותר מדי זמן, 52 שנה, עד שהחליטו פה לדבר. הבעיה היא שלכם, היהודים. אתם הרוב, החזקים. אתם צריכים ללכת לקראת החלש שהוא המיעוט."
אתה לא יכול להתעלם מהמעורבות של ערביי ישראל בטרור. האירועים האחרונים בירושלים, התקריות האלימות בוואדי ערה.
"תגיד, איך ערבי שגר בוואדי ערה צריך להרגיש כשפוליטיקאי ישראלי אומר שאם יהיה שלום, אום אל-פאחם תעבור בחילופי שטחים לפלסטין? איזו שייכות תהיה לו למדינה אם אלה הדיבורים. חשבון הנפש צריך להיות הדדי, של שתי ההנהגות, לא לכופף ידיים אחד לשני."
הכדורגל הוא נקודת התחלה טובה. בשבוע האחרון קיבל גנאים שיחות תמיכה מכמה קולגות: יו"ר ההתאחדות לשעבר איצ'ה מנחם, רונן אלעד מהפועל פתח תקווה ויו"ר הפועל רמת גן, ירון קוריס. והאחרים? "יכול להיות שאנשים מחכים לדעת את האמת. לצערי אחרים לא התקשרו לחזק."
איך תצאו מהפרשה הזאת?
"אנחנו קבוצה מיוחדת ועברנו מקרים קשים - קריאות כמו 'מוות לערבים,' 'מוחמד ההומו,' 'ערפאת מת.' אני מאמין שהעונה אפילו נהיה יותר טובים מהעונה שעברה."







נא להמתין לטעינת התגובות






