דימה אדמה
דימיטרי אוליאנוב, שהביא להפועל חיפה אליפות, הגיע לחופשה השנתית בארץ ומספר על סיום הקריירה ("אחרי רובי שפירא הכל נהיה בלאגן"). בינתיים אגב, הוא מאמן את נבחרת הנערים של רוסיה והיה מת לחזור לישראל כדי לבנות אקדמיה לכדורגל. הכיכר האדומה
"דימה?", שואל צד אחד של אותו מפגש. "דה", עונה הצד השני ומבהיר שהאיש הזה שמקרקס כל דבר שנמצא סביבו על מגרש הקט רגל, הוא לא אחר מאשר דימיטרי אוליאנוב, הכוכב של הפועל חיפה בסוף המאה שעברה והאיש שהיה בין האחראים הישירים לאליפות היחידה בהיסטוריה שלה.
למרות שהוא מבין עברית ממש לא רע, מעדיף אוליאנוב לעשות את הראיון כשאשתו, אנג'לה, נמצאת כדי לתרגם. היא עלתה לארץ בשנת 89', הכירה פה את אוליאנוב ומאז הם ביחד. "הוא חיפש אישה בכל רוסיה ולא מצא. אחרי שנה פה הוא מצא אותי והתאהב ישר", היא מספרת בגאווה.
ארבע שנים אחרי שסיים את הקריירה הישראלית שלו במדי אחי נצרת, אוליאנוב שוב נמצא פה. אמנם הוא ומשפחתו עברו לגור במוסקבה בשנים האחרונות, אך הם עדיין מקפידים להגיע לביקור בישראל פעמיים בשנה, כל פעם לחודש. פעם אחת על מנת לעזור בארגון של טורניר הערוץ הרוסי ופעם אחת בשביל הפלז'ר.
אוליאנוב מאמן במוסקבה את קבוצת הנערים של לוקומוטיב, ועובד שם תחת וסילי איבאנוב, המנהל את כל מחלקת הנוער). אבל לא פחות חשוב מזה, הוא מאמן את נבחרת נערים ב' של רוסיה. מסתבר שכמו בישראל, כשטל בנין, אלון חזן ואלי אוחנה מונו למאמני הנבחרות הצעירות, גם בכדורגל הרוסי עושים מהלך של מינוי שחקנים בכירים שפרשו לא מזמן, למאמנים.
אוליאנוב זוכה להרבה הערכה ברוסיה ומוכר על ידי הדור הפחות צעיר של אוהדי הקבוצות המוסקבאיות. הוא סיים קורס מאמן דרג A, שמתקרב לקורס ל"פרו".
את אוליאנוב אני פוגש בבית קפה במרכז פנורמה כשהוא מלווה, כאמור, באשתו וגם בבנו, ניקיטה, שמשחק בילדים של לוקומוטיב מוסקבה כחלוץ. "הוא בינתיים חלוץ", אומר בחוסר סיפוק האב, שהיה קשר. "אני אקח אותו קצת מאחורי החלוץ", הוא מוסיף ומוציא קצת מהשלווה את אנג'לה, שאומרת: "אני רוצה שהוא יהיה חלוץ. שם מקבלים את כל התהילה. או שיהיה קשר כמו ג'ובאני רוסו".
אתה בקשר עם ג'ובאני?
"נפגשתי איתו בחורף האחרון, כשהיינו פה בגלל הטורניר. אני יודע שהוא שיחק במכבי חיפה, אבל שמעתי שהוא חזר לקרואטיה, מה קרה?".
מכבי חיפה שיחררה אותו. הם לא רצו אותו יותר.
"זה מה שקורה כשבא מאמן חדש למקומות כאלה. הוא רואה את האוטוריטה של ג'ובאני בקבוצה ולא ממש רוצה אותו שם. אני חושב שזה ככה, כן? מה שהמאמן מנסה לעשות, ג'ובאני כבר נמצא כמה צעדים קדימה. אפשר להגיד שהמאמן החדש מפחד שיהיה לו שחקן דומיננטי כמו ג'ובאני בקבוצה. בטח ככה גם היה עם ראובן עטר. האנשים עם הכריזמה, לידרים כאלה, אי אפשר להתמודד איתם. למה חרזי ממשיך כל כך הרבה שנים? כי הוא שקט ומתאמן. עטר ורוסו שונים".
המצב של מכבי חיפה עושה לך טוב? בכל זאת, אתה מהפועל.
"אני יודע שהם סיימו עכשיו במקום החמישי, אבל לא ממש מעסיק אותי המצב שלהם. בעצם, המצב שלהם עושה לי לא טוב כי אלון חרזי לא מקבל את הפרמיות שלו. אנחנו אוהבים אותו ונמצאים איתו בקשר. שמעתי שיש אנשים שלא אוהבים אותו. אלו אנשים שמקנאים. הוא בן אדם מדהים".
נראה שאתה עדיין מתעניין בכדורגל הישראלי.
"תראה, אני יודע מה קורה בבית"ר, כי אני נמצא בקשר טוב עם סרגיי טרטיאק. חוץ מזה, עכשיו אני יודע גם מה הולך במכבי חיפה, כי אני בקשר עם גיורגי דרסיליה".
ובהפועל את מתעניין?
"בהפועל אני יודע שיואב כץ הוא הנשיא של המועדון, שאפרים גבאי החליף את אבי קאופמן, שהבן של רוני דורה המאמן והכי חשוב, שעוזר המאמן זה מאיר בן מרגי".
מה אתה חושב על הפועל של היום?
"אני אמנם לא כל כך מכיר את השחקנים שמשחקים היום בקבוצה, אבל עכשיו, כשחמש קבוצות אמורות לעלות לליגת העל, אני חושב שיש מצב טוב מאוד שהפועל תעלה. אסור להם לפספס את זה".
אתה חושב שאפשר להחזיר את הפועל לימים היפים של ג'ובאני, גוראן מילנקו ואוליאנוב?
"בטח שאפשר. הימים שלנו הם ההיסטוריה של הפועל. הם צריכים להסתכל לעתיד ואולי בבוא היום תהיה בהפועל קבוצה שתהיה אפילו יותר טובה משלנו. אבל בשביל זה צריך המון דברים. צריך כסף, מאמן, שחקנים. זה המון פרמטרים".
מה היה כל כך טוב בהפועל ההיא?
"הכל. פשוט הכל. האווירה, היה הרבה כסף ובעיקר, המאמן היה מדהים. אני מאוד מחזיק מאלי גוטמן, הוא מקצוען אמיתי. פסיכולוג טוב".
נראה שמאז אותה עונה אלי גוטמן לא מצליח לשחזר את ההישגים שלו.
"שמעתי כל מיני אנשים אומרים שהוא נכשל בבית"ר. איך אפשר להגיד על התקופה שלו בבית"ר שהיא לא טובה? הבנאדם כל הזמן ניצח, אז מה אם זה היה 0:1? לא יודעים פה בארץ להעריך עבודה של אנשים. נשמע לך הגיוני שהוא היה צריך לקבל התקף לב בגלל הלחץ הזה? גוטמן מאמן ענק. הוא לא לקח אליפות עם מכבי חיפה, הוא בא ולקח את הפועל חיפה ועשה ממנה אלופה".
ואם בקבוצה ההיא עסקינן, אז אפשר לומר שדודו אוואט הוא הדבר הכי גדול שיצא ממנה?
"כן. חבל שהוא צריך לעזוב את דפורטיבו לה קורוניה. תמיד טענתי שדודו הוא השוער הכי טוב בישראל, גם בתקופות שהוא לא היה על הסוס. אני לא אשכח שפגשנו אותו באילת פעם אחת, לדודו לא הייתה קבוצה והוא היה קצת לחוץ מזה. אמרתי לו, 'דודו,
סיום הקשר בין אוליאנוב להפועל לא היה לבבי במיוחד. זה לא שהוא נגמר במריבה, אבל לאוליאנוב יש בטן מלאה על האדומים. "הם לא שילמו לי כסף, הבטיחו שאקבל את מה שמגיע לי ולא ממש יכלו לקיים. לשחקן כדורגל יש מעט מאוד זמן לעשות כסף. היה לי בהפועל חוזה לחמש שנים והם לא רצו לתת לי לעבור. הייתה לי הזדמנות לעבור למכבי תל אביב ואחרי זה לבני יהודה, והם החזיקו אותי, לא נתנו לי ללכת".
עד כמה רצינית הייתה ההצעה ממכבי תל אביב?
"ניר קלינגר, שהיה המאמן שלהם אז, נפגש איתי. ואז אלי גוטמן שכנע אותי להישאר ולא ללכת. הוא אמר לי, 'מה אתה צריך את זה, יש שם כל כך הרבה כוכבים, אבי נמני, טל בנין'. למרות שאני מסתדר עם כולם, גם עם כוכבים. שיחקתי עם ראובן עטר, וזה אחרי שכאילו באתי על המקום שלו. זאת הייתה הטעות שלי. ממכבי תל אביב יכולתי להמשיך לקבוצה יותר גדולה".
ומה היה הלאה?
"משם הכל התדרדר. הפועל לא יכולה הייתה להחזיק אותי ועזבתי לחצי שנה לבית"ר. גם שם היה בעיות עם הבוסים, עד שהגיע מאיר פניג'ל, שהוא בן אדם מדהים. הוא עשה הכל כדי שאהיה בבית"ר".
עוד אנחנו מדברים על בית"ר ופתאום, ברוח מיסטית לחלוטין, חולף על פני השולחן אחד מאוהדי בית"ר המוכרים ביותר, דוד חצוצרה. "בטח שאני מכיר, מי לא מכיר?", שואל אוליאנוב ומיד עונה. "הוא אוהד של בית"ר, הוא קצת לא בסדר".
למה לא המשכת בבית"ר?
"אלי אוחנה הגיע לאמן את בית"ר בתחילת אותה עונה. כשהייתי בהפועל הוא נורא רצה שאני אגיע לבני יהודה. לא רציתי ללכת לשם. נראה לי שהוא כעס עליי".
ואז הגעת לנצרת ושם סיימת את הקריירה.
"הלכתי לשחק באחי נצרת ושם היה בלאגן עם הכסף. שם באמת סיימתי את הקריירה בגלל ששברתי את הרגל ולא עשו לי עם זה כלום. סבלתי מכאבים במשך כל השבת ואף אחד לא טיפל בי שם. אחרי יומיים הלכתי לדר' פסקין והוא ראה שיש לי שבר. לא יכולתי לחזור לשחק אחרי המקרה הזה. היום אני יכול להגיד בפה מלא שאחרי שרובי שפירא התאבד, הכל נהיה רק בלאגן".
אתה רואה את עצמך חוזר לכאן?
"זו בהחלט אפשרות ריאלית שנחזור לישראל, אולי אפילו לאמן את הפועל חיפה. אני מאוד אוהב את ישראל. ברור שברוסיה יותר נוח לי כי זו המולדת שלי, אבל אם גוטמן יתקשר אליי ויגיד לי, 'דימה בוא לעבוד איתי', אני מגיע בלי לשאול שאלות".
למרות שנראה שהכדורגל פה הלך קצת אחורה.
"אני לא נמצא פה כל הזמן כדי להגיד דבר כזה. בכל מקרה, רק אם מגיעים לפה שחקנים זרים טובים יש התקדמות ברמת הכדורגל. אחרי המוות של רובי שפירא הנשיאים של כל הקבוצות החליטו להוריד את רמת השכר ואז הפסיקו להגיע לכאן שחקנים זרים ברמה גבוהה. מביאים עכשיו שחקנים מדרום אמריקה, שרובם לא ברמה הכי גבוהה. אין מה לעשות, זה מוריד את הרמה".
יכול להיות שצריך ללכת על מאמן זר?
"זה תלוי איזה מאמן מביאים. אין טעם להביא סתם מאמן מחו"ל. לא כל מאמן זר טוב ירוץ לאמן בישראל, המקום הוא לא כל כך פופולארי וגם אין פה יותר מדי כסף. אבל המאמנים פה בארץ הם לא רעים, יש המון שחקני עבר שיכולים להיות מאמנים טובים מאוד. טל בנין, רן בן שמעון. רק שייתנו להם לעבוד. אי אפשר שמחליפים מאמנים וההוא מהמשפחה של זה וההוא מהמשפחה של זה".
שמעתי את השם לוזון?
"עזוב, אני לא נכנס לזה".
אם עוקבים אחרי הכדורגל ברוסיה, אפשר להגיד שהוא בדרך לחזרה לימים היפים שלו.
"יש ברוסיה של היום המון כסף, שחקנים זרים ברמות עולמיות והכי חשוב זה שיש תנאים טובים לבתי הספר לכדורגל. זאת ממש אקדמיה. הם גרים שם, לומדים שם, יש להם מגרשים איכותיים, בשלבים מסוימים משלמים להם כסף. עם הטובים ביותר עושים חוזים בגיל מאוד מוקדם. זה לא שפתאום הכדורגל נהיה שם משהו, בנו את זה לאט לאט. לא ברור לי איך גאידמק לא בונה פה אקדמיה לילדים".
אתה לא רוצה להרים אקדמיה כזאת בארץ?
"אחד כמוני, שעובד עם ילדים ויש לי ניסיון, בהחלט יכול להרים אקדמיה כזאת. לפנות סתם ככה לגאידמק יכול להיות קצת קשה, אבל אם הוא יציע לי לפתוח דבר כזה, אני לא אחשוב פעמיים ללכת על זה. נראה לי שגאידמק לא צריך את הפרויקט הזה. מדובר בפרויקט של 7-6 שנים. גאידמק רוצה לשים כסף ולראות מיד תוצאה. אין דבר כזה בכדורגל. צריך לגדל פה דור חדש, עם מחשבה חדשה.
יענקל'ה שחר נמצא הרבה שנים, הוא צריך להקים אקדמיה ואני אשמח לבוא להיות באקדמיה כזאת. צריך שאנשים באקדמיה הזאת יעבדו כל הזמן, 18-17 שעות ביום. שלא האבא של ההוא יסדר עבודה לזה וכל מה שיש פה. שיעבדו רק אנשי מקצוע. השיטה שעובדת היום לא טובה. היום מתוך 20 ילדים יוצא אולי שחקן אחד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם