מגזינים online

שיעמום אולימפי

הדיפת כדור ברזל? שחיית פרפר לאורך 400 מטר? למרות שכל העולם מתרגש, הגיע הזמן להודות: אירוע הספורט הגדול בעולם הוא דבר משעמם. האולימפיאדה שלי, כתבה ראשונה בסדרה

יובל הראל | 31/7/2008 16:50 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
זהו זה, עוד מעט, אבל ממש מעט, זה מתחיל. אירוע הספורט הגדול בעולם. מיוון העתיקה ועד עכשיו, בכל ארבע שנים נושא העולם עיניו אל עבר אלו שהשיגו את הקריטריונים ומתחרים במגוון ענפי ספורט שונים ומשונים.
האיצטדיון האולימפי בבייג'ין.
האיצטדיון האולימפי בבייג'ין. צילום: רויטרס


האמת היא שאולי כל העולם מתרגש, אבל לא אני. כן כן, הנה לכם חובב ספורט מושבע, ואל הצדקנים שביניכם אגיע עוד מעט, שמצהיר חד-משמעית: האולימפיאדה לא מעניינת אותי כהוא זה.

טוב, אולי זה קיצוני, כיוון שכחובב ספורט מושבע, כפי שציינתי, כן אמצא את עצמי יושב וצופה בהנאה מרובה במשחקי הכדורסל, הטניס ואולי הכדורגל - למרות שאין ספק שגם שלושת אלה הופכים להיות משעממים משהו כשהם תחת מסגרת האולימפיאדה.

והנה, אני מגיע אל הצדקנים שביניכם. 'איזה אוהד ספורט ואיזה נעליים' אתם בטח אומרים, 'אוהד ספורט יישב ויראה כל ענף, מה גם שכולם מרוכזים בשבועיים מרגשים'. אז התשובה שלי אליכם היא לא.

מה אכפת לי מי שובר את שיא העולם בשחיית פרפר 400 מטר (וסליחה לאלון מנדל)? למה אני אמור לראות איזו רולה מצ'צ'ניה הודפת כדור ברזל? ובחייאת, איזו סיבה הגיונית תגרום לי להקדיש מזמני החשוב כדי לצפות בטורקי קטן, נעים סולימנגולו, מניף מעל לגופו הענוג משקולת ששוקלת פי כמה ממנו, אם לא השידור האגדי של זוהיר בהלול?
בשביל קלאסיקות יש תקצירים

סילחו לי, אבל אני לא מאמין לכם שאתכם זה מעניין. אני כן מאמין שאתם מתקרנפים, שהרי אף אוהד ספורט לא יכול לצאת יציאה ספורטיבית מהארון ולהגיד: 'תקראו לי בגמר מאה מטר גברים. כל השאר מעניין אותי כמו הלו"ז של ח"כ דב חנין'. אז זהו, הנני כאן.

רגע, לפני הטוקבקים הנזעמים והציוניים, אדגיש: כן התרגשתי כשיעל ארד ניצחה, כשאריק זאבי הביא לנו ארד, ובטח כשלימור ליבנת, על הפודיום, נישקה את גל פרידמן עם הזהב, כאילו היא אימנה אותו על המיסטרל בשדות ים. אבל זה לא זה. זו אותה גאווה שאחזה בי כששמעתי איך פוצצנו ליחיא עייש את האוזן. גאווה ישראלית, אבל

הספורט במקרה הזה פחות משחק תפקיד.

'מה? מה קרה לך??', אתם זועקים. 'האולימפיאדה זה בן ג'ונסון וקרל לואיס, זאטופק וספיץ. שלא נדבר על איך ג'סי אוואנס דפק את הנאצים בברלין'. זה נכון, יש קלאסיקות, אבל גם לשמוע את גרטל זועק למיקרופון במהלך משחה של מיקי חליקה 'אתם יכולים לראות את מיקי עכשיו, ועכשיו, ועכשיו...' זו קלאסיקה (באדיבותו של הערוץ הראשון, שעל האולימפיאדות ששידר צריך לכתוב טור נפרד). אבל בדיוק בשביל זה יש לנו תקצירים.

ופה אנחנו מגיעים לשורה התחתונה והיא שהאולימפיאדה, רבותיי, משעממת. ומה הדבר הכי יפה? שאתם מסכימים איתי.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''ענפים נוספים''

פייסבוק

דעות וטורים

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים