זהירות, סיבוב מסוכן: אי ההצלחה של בית"ר באירופה
המנטליות, התקציב, השחקנים שלא התכוננו נכון, התקשורת, הקהל, אפילו "הנינוחות המעמדית". מיטב המוחות מנסים להסביר למה תיבת הזכרונות האירופית של הדאבליסטית הישראלית ריקה כל כך, והאם השבוע יכול להיפתח פרק חדש
הוא כתב את זה לאחר משחק הבית של בית"ר ירושלים מול קלוב ברוז' בסיבוב הראשון של גביע אופ"א ב-16 בספטמבר .1997 כן, כתב דוד פרנקל, בניגוד למשחקים אחראיים שבהם החזיקה הקבוצה כדור בצורה נבונה, הפעם היא שיחקה טוב באמת.
בית"ר הובילה במשחק הזה .0:2 בתוך שלוש דקות בתחילת המחצית השנייה מוטטו אישטוון פישונט וסטפן ")אישטוון שמו(" שאלואי את ההגנה המצוינת של ברוז' בשני שערים מהממים. מוזר, אבל הכדורגל הישראלי לא מתייק את המשחק הזה באגד המשחקים הבלתי נשכחים שלו, אולי בגלל שעשר דקות מאוחר יותר ספגה בית"ר שער חוץ מעצבן. עבור אוהדי בית"ר מסוגו של פרנקל אין רגעים אירופים טובים יותר לקחת איתם אל השקיעה, כי לא היו כאלה.
בניגוד להפועל ת"א, שכבשה את ה-0:2 שלה מול צ'לסי בזמן הפציעות, ובניגוד לג'ובאני רוסו שחצה את כל סופיה בריצה בדקה ה-93 כדי להעניק ליעקובו איגביני את ה-0:2 מול שטורם גראץ, ההונגרים של בית"ר פיצחו את ברוז' כבר בתחילת המחצית השנייה.
לנצח נחשוב שהיתה זו המנטליות הישראלית שמוטטה את בית"ר והביאה גם לשלושה שערי הכרעה בלגיים במחצית השנייה של הגומלין, אבל זו אותה מנטליות שלא הספיקה להפועל ת"א ולמכבי חיפה לאבד את ההישג שלהן בשניות הספורות שנשארו בין התהילה ובין החגיגה.
ולכן, הרגע הגדול של בית"ר ירושלים בגביעי אירופה אינו שווה דבר ועומק השבר רק מתעצם. מכבי חיפה היתה ברבע גמר ושתי שמיניות גמר באירופה, שלא לדבר על ליגת האלופות; הפועל ת"א הגיעה לרבע גמר אירופי, צלחה את שלב הבתים באופ"א והגיעה אליו שוב; מכבי ת"א היתה בליגת האלופות ואפילו מכבי פ"ת (שלב הבתים באופ"א) והפועל חיפה (עברה את בשיקטאש וברוז' בעונה היחידה
גם משחקים טובים לא איפשרו לה אפילו קורטוב של תהילה. מאז קיץ 2000 בטביליסי לא ניצחה בית"ר משחק בגביע אירופה (אם לא מחשיבים ניצחון על סילקס המקדונית באינטרטוטו.( מאז הניצחון חסר המשמעות על בנפיקה בקיץ ,1998 היא לא ניצחה משחק בית באירופה.
מאז ומעולם לא עברה בית"ר קבוצה המדורגת גבוה ממנה בהתמודדות ישירה. זימברו קישינב, פלוריאנה ואלטה, סילקס קראטובו, בי36. וויט טביליסי הן חמש האימפריות שבית"ר הצליחה לעבור באירופה. ספק אם אוהדיה החדשים של הקבוצה יודעים אפילו מאילו מדינות מגיחות מעצמות הכדורגל הללו.
גם הבית"רים הכי מזוהים מתקשים להבין מדוע הם לא ושאר הקבוצות כן. המחיר כבד: לבית"ר ירושלים אין כלל ניקוד משלה באירופה.
כל הניקוד שלה מבוסס על הצלחות הקבוצות הישראליות האחרות, שגם הן נמצאות בדעיכה. כדי לעבור סיבוב קיקיוני כמו זה שמצפה לה השבוע ובשבוע הבא היא חייבת לעבור קבוצה מדורגת כמו ויסלה קראקוב, וגם אם תעבור, רק מספטמבר מתחילות קבוצות לצבור ניקוד משלהן. אפילו להגיע לספטמבר, לא לפברואר או מארס כפי שעשו בעבר מכבי חיפה והפועל ת"א, קשה לבית"ר.
ז'אן טלסניקוב שיחק בערב ההירואי ההוא מול ברוז.' הוא היה גם זה שהגיח מבעד ענן הערפל באיי פארו כדי לבשר לדרור קשטן על שער הניצחון הדרמטי של אישטוון האמר על המועדון המפואר של בי.36.
גם הוא יודע כי סיפורי בית"ר באירופה הם בעיקר סיפורי פולקלור, אפילו מבלי להיתקע 12 שעות בארכיאוטובוס בין יאסי לקישינב. "אולי לא היינו מספיק טובים כמו היום,"? הוא שואל ולא יודע מה לענות: "הכל נעוץ בקטע המנטלי. לא היינו מוכנים להתמודד ברמה הזו. היום אירופה זה חלק ממה שאנחנו, אנחנו מתקרבים."
ועדיין לא עשיתם כלום.
"אולי כי לא הכינו אותנו למאבקים האלה. לא היתה מודעות מנטלית מה זה אירופה באמת. זה לא שקשטן לא הכין אותנו: אנחנו אלה שלא היינו פתוחים לאירופה. לא היו סקאוטים, לא היתה עבודת הכנה ותשתית. היום בית"ר יוצאת לשני מחנות אימונים."
היא יצאה גם בשנה שעברה לפני הפיאסקו מול קופנהאגן.
"ההזדמנות השנה קרובה מתמיד. לא ממש שיחקנו באירופה אבל אנחנו מתקרבים אליה יותר ויותר. המודעות שלנו הולכת ומשתפרת. אין לנו בעיה בכלל בתוך המערכת, כל המערכת בהיסטריה. כולם מרוכזים עד כדי טירוף, אבל יכול להיות שהקהל חש שזו הזדמנות מצוינת."
ומלחיץ את המערכת.
"הקהל כן התבגר, אבל אני לא יודע עד כמה. הבעיה היא שהוא חושב שצריך לעבור את ויסלה ואם לא, לא תהיה סליחה על זה. מבחינתם, בית"ר טובה מהפולנים. שיחקתי פעמיים נגד פולין וזה ממש לא נכון. השאלה היא מה יקרה אם חס וחלילה לא נעלה."
את אברהם לוי אני זוכר מרגע אחד דרמטי במלון בוואלטה, ערב משחק הסיבוב המוקדם הראשון באופ"א מול פלוריאנה.
בית"ר הובילה בטדי 0:3 נגד המלטזים, אצלה שיחק שוער בן 16 וחצי, ואז ספגה שער חוץ. המערכת היתה בשיגעון. ערב לפני שילם משה דדש סכום נכבד כדי לדחות את שעת המשחק למוצאי תשעה באב, ובאותה הזדמנות הציעו המלטזים לדוד העשיר מגבעת המבתר לקנות את כל הקבוצה. עד כדי כך לא היו שם כוחות. איציק זוהר אפילו לא פתח בהרכב הנוצץ של אלי כהן.
בבוקר המשחק הוציא כהן את השחקנים לריצת בוקר סביב הבריכה במלון. נשארנו בלובי, שני עיתונאים וכמה מקורבים. "המלטזים לא ייתנו בחיים שני שערים," ביצעתי טעות טקטית מול פניו האפורות של אברם לוי.
אילולא זריזות ביציאה שלי מהמקום, ראשי היה נשלח ארוז היטב לבני משפחתי. את צעקות ה"גרה גיהנם" של לוי שמעתי מתגלגלות אחריי במנוסתי עד המצודה בסנט ניקולאס. כמה שעות לאחר מכן חגגה בית"ר עם חמישיה מול המקומיים, כולל שער נגיחה נדיר של יוסי אבוקסיס. איש בבית"ר לא ידע מה זו אירופה, מי חזק ומי חלש. חודש אחר כך חטפו הצהובים-שחורים חמישייה מבודו גלימט בטדי.
"משך כל השנים," מנסר קולו המתכתי של לוי את קו הטלפון, "הכישלון היה תקציבי. היה לנו תקציב של 19-18 מיליון וללכת לאירופה עם תקציב כזה נמוך, לא היה שווה. אם היו לנו עוד 10 מיליון שקל בכל עונה, היינו מצליחים הרבה יותר. אם היה אפשר להביא שניים-שלושה שחקנים ברמה אירופית, היינו עולים."
סלח לי, אבל גם לאלי אוחנה היה ניסיון אירופי עשיר. גם בלעדיו לא מפסידים 6:0 לבנפיקה.
"סלח לי אתה. אם השופט היה הגון, היינו יוצאים שם בתוצאה יפה. סבלנו מחוסר ניסיון. ליד הכוכבים היו לנו עוד שבעה-שמונה צעירים: תומר אזולאי, שמוליק, רענן דרעי."
הנה, לבית"ר יש היום תקציב גדול וניסיון של שחקנים והיא לא עברה סיבוב כבר שנתיים.
"התקציב חשוב, אבל צריך גם קצת מזל. אם אתה לא מקבל גול שטותי במשחק, אתה יכול לעלות. היום לבית"ר יש תקציב של 180 מיליון (לא נגענו - ר.ע.) עם שמונה שחקני נבחרת וחמישה זרים ברמה. הם חייבים לעבור. כל דבר אחר לא יהווה תירוץ. יש לנו תקציב של פי שלושה מהפולנים."
כמה היה התקציב שלכם יותר גדול מבודו גלימט?
"זו תמיד היתה בעיה. חשבו שאנחנו משחקים נגד עמודים. התקשורת אמרה 'דייגים, דייגים.' חשבו שבלי לשחק אנחנו ננצח. זה מה שמפחיד אותי לקראת יום רביעי. אני קמתי והתעצבנתי עליך אז במלטה כי התקשורת לא יודעת להתאפק. מכבי ת"א הפסידה לקבוצה פי אלף יותר גרועה. לתקשורת יש חלק גדול בזלזול ביריב. אם הייתי נוכח כשצעקו במחנה אימונים 'יש' אחרי ההגרלה הייתי נותן להם צעקה: 'תתביישו לכם."'
מי שצעק "יש" במחנה האימונים בהולנד היה אריק בנאדו. הוא היה קפטן מכבי חיפה שהעפילה לליגת האלופות. הוא היה בכל ההישגים הגדולים של המועדון המצליח בתולדות הכדורגל הישראלי באירופה. והוא גם נכשל מול קופנהאגן.
"יש משהו משקר באווירה שיוצרים פה," הוא מיד מסביר את טעותו, "נוטים לזלזל בקבוצות גם אם מדובר במועדונים יותר גדולים. מבחינת התקשורת עלול להיות זלזול גם בסיבוב הבא, אם נגיע אליו. אנשים חושבים שאנחנו פייבוריטים".
האם מדובר במנטליות כושלת וטיפוסית של אנשי הר? איש מהירושלמים לא מצליח לנתח את המנטליות המקומית כמו חיים ברעם. קשה לראות את הגיבנת של עצמך, אבל ברעם רואה את הגיבנת של בית"ר עוד מימי ה'אבל בהסתדרות' והוא מצהיר: "אני לא מכיר בקיומה של מנטליות ירושלמית בהקשר של בית"ר, בטח בקבוצה הנוכחית. יש לה שחקנים מצוינים, בעיקר בן-שושן וברוכיאן, שיותר חזקים מנטלית מהחברים שלהם בקבוצה. אין רוח ירושלמית מיוחדת בקבוצה, לטוב ולרע. אין רגש נחיתות כלפי ת"א כמו שהיה בשנות ה-50".
"הקבוצות הגדולות הן היום השכנות העניות של בית"ר. גם המוכרים בשוק מחנה-יהודה עשירים יותר ממה שהיו עד עכשיו. אין פה לא קללה ולא סינדרום. גיורא שפיגל הוא חניך של מכבי ת"א, האנטי של כל המנטליות. ארזי היה קצין משטרה בת"א. הסיפור הוא שהיו להם הגרלות קשות והמנטליות משותפת לכולנו: מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. ניצחנו בששת הימים והגענו לאנטבה, אבל אנחנו הכי זיפתים והכי מושחתים בעיני עצמנו."
צ'לסי, לוקומוטיב ופארמה זה לא ממש הגרלות קלות.
"בתקופות ההן היתה שם הנהגה טובה. להפועל ת"א היה מאמן שהבין את הצרכים של משחקי החוץ באירופה. היתה יד לכפפה. היה גם את השפיץ של הנעל, שהשפיע לכאן ולכאן. הקבוצה שהצליחה הכי הרבה היא דווקא מכבי חיפה של שום. הייתי תולה תקוות בשום, אני מאמין גדול בו."
מבחוץ, דווקא המנטליות נראית כבעיה הגדולה של בית"ר לשבור את מחסום עליית השלב. משהו מובנה בחתך הסוציו-אוקנומי.
פרופסור עוז אלמוג הוא סוציולוג, אוהד מכבי חיפה, והתובנות שלו הן חדות: "יש שני אלמנטים חשובים. האחד, אופק השאיפות. אדם משיג הישגים בחיים כשיש לו אופק שאיפות. יש דינמיקה של ניצחונות ויש גם דינמיקה של כשלונות. זה לכשעצמו מוריד את האופק. ברגע שאתה מודע לכך שאתה יכול לעשות את זה, זו לא פלנטה אחרת. זו הסיבה שלאט-לאט הכדורסל האירופי מנצח את האמריקני".
"האלמנט השני הוא נינוחות מעמדית. למה הגדולות תמיד מנצחות? כי הניצחון הוא מובן מאליו. המעמד שלהן הוא כל כך מובן מאליו. כשלקבוצה אין נינוחות מעמדית, היא מגיעה לחוצה למשחק. הקבוצה שיש לה הכי הרבה נינוחות מעמדית בארץ היא מכבי חיפה. לבית"ר ייקח שנים להגיע לנינוחות מעמדית."
זה ניתן לפתרון?
"היא צריכה לשים את כל יהבה על אירופה. זה העיקר. גם האוהד שודרג. היינו בסרט הזה, עוד אליפות, פחות אליפות. אנחנו יותר אירופיים היום באוריינטציה שלנו, יש ציפיות מעצמנו."
כלומר, הקהל של בית"ר לא עשה את הסוויץ' הזה?
"אוהדי בית"ר משולים בעיני לנובורישים. הם גם יוצרים ציפיות. רק לפני כמה שנים הם שיוועו לתיקו נגד קרית-גת ופתאום... ציפיות היסטריות רק מלחיצות את הקבוצה. לא פלא שקבוצות כמו בית"ר וב"ש הן הגרועות בקבוצות הישראליות באירופה. נינוחות מעמדית של האוהדים מקרינה על כל המועדון. כשיתייחסו למשחקים באירופה כאילו זה חלק מהתבגרות. לדעתי, גם העונה הזו של בית"ר היא חלום נובורישי. לדעתי הם לא יעברו את ויסלה. וגם גאידמק יעזוב."
נא להמתין לטעינת התגובות
