היר ווי אר: מארחי האולימפיאידה לומדים אנגלית
לימוד השפה הבינלאומית הפך לדת חדשה ברחבי סין, שמתגברת לקראת גל התיירים שיגיעו לאולימפיאדת בייג'ין. גורו כבר יש, גם עדר מאמינים של כ-300 מיליון, וכמובן שיש רשימת חוקים
את השאלה הזו משמיעים הסינים עצמם, שכבר עומדים בכל קרן רחוב ותופסים את התיירים לקצת "סמול טוק" באנגלית.
לקראת האולימפיאדה, החליטו הסינים להשתלט ויהי מה על השפה המערבית. המורים של כל אותם סטודנטים חדשים לשפה זרה שלחו אותם לרחובות הערים כדי לתפוס תיירים, רצוי שיהיו מעט פראיירים, ולנהל איתם שיחה. לי, אחת מאותם סטודנטים, הסבירה לכתב איטלקי: "אנחנו תופסים תיירים לשיחה כי אמרו לנו שרק ככה אפשר ללמוד אנגלית."
קשה להתעלם ממגיפת האנגלית שפשטה על הענק האסייתי. 300 מיליון סינים נרשמו לקורסים מיוחדים ללימוד השפה. המגמה רצינית עד כדי כך שיש שאומרים שהתנועה ללימוד אנגלית בסין הפכה כמעט לדת.
כמו בכל דת חדשה שמכבדת את עצמה, יש לתנועה הזאת גורו, לי יאנג בן ה-.38
הסיפורים בסין הם שיאנג הוא המורה היחיד שמצליח לגרום לתלמידיו ממש לבכות תוך כדי השיעורים ההמוניים שהוא מעביר. אבל לא מפחד, אלא מהתלהבות ומהתרגשות.
יאנג הפך בשנים האחרונות את תורת לימוד האנגלית לתעשייה של ממש. הוא הקים חברה שמעסיקה 400 עובדים, שגם מפיצה ערכות די.וי.די של הגורו, שנמכרות בעשרות מיליונים. הבחור המפולפל המציא שיטה ייחודית ללימוד האנגלית, שנקראת: "קרייזי אינגליש" (אנגלית משוגעת.(
במהלך השיעור התלמידים לא מדברים או מדקלמים מילים באנגלית, הם פשוט צורחים את המילים. לפי יאנג: "שפה נלמדת דרך צעקות ולא שינון.
השיעורים של יאנג אינם מתקיימים בכיתות לימוד אלא רק באיצטדיונים. זו התוצאה של נוכחות בשיעור של 10,000 אנשים לפחות, שמגיעים במיוחד מכל קצות מדינה הענק. והם יודעים למה הם באים.
לפי עדויות התלמידים, השיעור הופך לאקסטזה אמיתית, שבמהלכה חלקם מתעלפים מרוב התרגשות. אגב, כדי לשבת בשורה ראשונה בשיעור, צריך לשלם סכום השווה ל-160 יורו, שהוא למעשה המשכורת הממוצעת בסין.
ההצלחה של מר יאנג לא נעלמה מראשי הוועדה המארגנת של המשחקים והם שכרו את המורה הכריזמטי ללמד אנגלית גם את 20 אלף המתנדבים בארגון האולימפיאדה.
אבל לכל שיחה יש שני צדדים לפחות. אם יש מארח סיני, אז מולו יתייצבו התיירים הנלהבים והם עלולים להיתקל בשאלות שהם אינם רגילים להישאל בארצות מוצאם.
אם איתרע מזלכם והסכמתם לנהל שיחה עם אחד הסינים שלמדו את השפה האנגלית החדשה, תופתעו אולי לגלות שישאלו אתכם על הנטיות המיניות שלכם, ההעדפה הדתית והזהות הפוליטית שלכם. אם זה לא מספיק, יבררו גם כמה אתם מרוויחים ומה המצב המשפחתי שלכם. בסין, מסתבר נהוג מאוד לשאול זרים שאלות שנחשבות מביכות במערב. זה נורמלי.
השלטונות כבר הבינו שאצל הזרים מדובר בשאלות מביכות וחודרניות ולכן בכל רחובות בייג'ין וסביבותיה נתלו פוסטרים ענקיים עם רשימות "מה אסור לשאול את הזרים מתוך נימוס." הרשימות האלה כוללות כמובן איסור לשאול על הנטיות וההעדפות השונות, וגם על המצב הכלכלי והאישי.
הפוסטר הכי מעניין הוא זה המתאר מה אסור לשאול את הנכים הבאים לאולימפיאדה הרגילה וזו של המשחקים הפראלימפיים. הסינים כבר יודעים שאסור לומר לעיוור "זה ממש למטה" או "זה נמצא שם." לבעלי מוגבלות גופניות אין להגיד "זה בדיוק מאחוריך." ובכלל, המלצה חמה: אם שואלים אתכם אם אתם מדברים אנגלית, כדאי לענות מיד "נייט."!
נא להמתין לטעינת התגובות
