"יש אנשים שרצו לראות אותי נופל"
כשמקס ג'ייבן עלה מארה"ב, הוא היה עוד שחיין שקט וחייכן. לאחר מכן הגיעה הנסיקה, עם שיא ישראלי וכרטיס לבייג'ין, ואז הנפילה, כשבגופו התגלו חומרים אסורים והוא צפוי להשעיה בת שנתיים. "אני יודע שלא לקחתי סמים, אמשיך להיאבק על חפותי", הוא אומר בראיון ראשון
מקס ג'ייבן עלה לארץ בדיוק לפני שנה. ילד אמריקני עם חלומות אולימפיים, שאף אחד חוץ ממנו לא האמין בהם יותר מדי. בטח לא במקצה אישי. במקור, בנו עליו בעיקר כתגבור לרביעיית השליחים, רק שבאליפות אירופה בשחייה שנערכה בחודש מארס, תחרות היעד לקביעת הקריטריון הישראלי לאולימפיאדה, הוא שבר את שיאו הלאומי של שי לבנת ב-200 מטר חופשי (שבשבוע שעבר, נשבר על ידי נמרוד שפירא בר-אור,( עקף את הפייבוריטים לניצחון, סיים ראשון בין הישראלים והדהים את הענף עם כרטיס לבייג'ין. סיפור סינדרלה קלאסי, עד ששיחת טלפון אחת הפכה את הכרכרה לדלעת עוד לפני שהתחילה המסיבה.
ועדת הסמים של הוועד האולימפי עורכת בדיקות מזדמנות לכל ספורטאי בסגל. גם ג'ייבן עבר כזו. לפני שבועיים התגלו חומרים אסורים בגופו. בניגוד למקרה של השייט אודי גל, הפעם זה לא נראה כמו תופעת לוואי של תרופה נגד התקרחות, גם לא כמו כדור נגד שיעול. אצל ג'ייבן מצאו סטרואידים, וגם אם כל מי שמכיר אותו משוכנע שמדובר בתקלה לא מכוונת, בתוספי מזון מזוהמים שג'ייבן לקח בתמימות, בחוסר מחשבה שערורייתי לכשעצמו, לחוקים היבשים זה לא משנה.
תקנון הוועד האולימפי לא מבחין בין רשלנות לכוונות זדון, אפילו אם מדובר בחומרים שתיאורטית לא יכולים לעזור לשחיין. במלחמה נגד סמים בספורט אין הנחות ואין מקצי שיפורים. שלושה שבועות לפני האולימפיאדה, גם ג'ייבן יודע שרק נס יוכל להחזיר לו את החלום ולאפשר לו להתחרות בבייג'ין. בסוף השבוע הגיעו תוצאות הבקבוקון השני. הנס לא קרה. התשובה שוב היתה חיובית.
את ההודעה הוא קיבל בספרד, במהלך עוד מחנה אימונים ארוך ורחוק מהבית. הטלפון הראשון היה לאבא בארה"ב ")אבא מכיר אותי, ויודע שלעולם לא ארמה.(" אחר כך הוא עוד צריך היה להודיע לחבריו לנבחרת. בתום שיחת קבוצה הוא ביקש לדבר. "הרגשתי שאני חייב לספר להם בעצמי, שאני חייב להם את זה. אנחנו מתאמנים יחד, חיים יחד, נוסעים יחד, ישנים יחד, אוכלים יחד. זה לא היה הוגן שהם ישמעו על זה מהתקשורת, או מחברים בארץ. ידעתי שסיפור כזה לא משפיע רק עליי, אלא גם עליהם ועל התדמית של השחייה הישראלית בכלל."
מה אומרים?
"הם הרגישו שקרה משהו, ראו עליי במהלך היום שמשהו לא בסדר. הסברתי בצורה הכי ישירה שהתקשרו מהארץ והודיעו לי שהבדיקה שלי חיובית, עם חומרים שאני אפילו לא יודע מה הם. אמרתי להם שלא הכנסתי שום דבר אסור לגוף שלי, ושאני מקווה שזה לא ישפיע גם עליהם."
והתגובות?
"כולם, גם ליאוניד (קאופמן,( המאמן, וגם השחיינים, מאוד תמכו. בימים הבאים, כל אחד מהם בנפרד ניגש אליי ושאל אם הוא יכול לעזור, אם אני צריך משהו. כולם אמרו שהם מאמינים בי ושהם איתי. ברגעים כאלה אתה יכול לבחון מי החברים האמיתיים שלך ואני אסיר תודה על תמיכתם. יש לי קשר מאוד מיוחד עם ליאוניד. לא הרבה מאמנים היו לוקחים שחיין שקשה להם לתקשר איתו בגלל בעיות שפה. בהתחלה חברים בנבחרת עזרו לנו בתרגומים. היום האנגלית של ליאוניד והעברית שלי השתפרו, אז יותר קל. הגעתי לארץ בכלל כשחיין מרחקים ארוכים. למזלי, זכיתי להתאמן אצל ליאוניד, ויחד עשינו את השינוי."
בהתחלה,
הוא חזר עוד לפני ההכרעות הסופיות, כדי שיוכל להיפגש עם עורכי הדין ולהתכונן למאבק. אובייקטיבית, הוא מבין שהסיכויים כמעט אפסיים, אבל כל עוד המטוס לבייג'ין לא יצא בלעדיו, הוא יאמין. "גם אם זה נדיר שמתגלות טעויות בבדיקות, זה יכול לקרות," הוא מסביר. "גם סיכוי של אחוז הוא סיכוי, וכבר קרו דברים בעבר. את החלק הקשה כבר עברתי, עשיתי קריטריון לאולימפיאדה. עכשיו זה כבר לא בידיים שלי. אני יכול רק להחזיק אצבעות ולהתפלל שהיתה טעות, ושהחומר הזה בכלל לא נמצא בגוף שלי. אני רוצה להאמין שנוכל להוכיח את זה בזמן הקצר שנשאר, אבל בכל מקרה גם אם לא אסע לבייג'ין, אמשיך להיאבק על חפותי."
יש לך השערות, אתה יכול לנסות להבין מה קרה כאן?
"בכנות, אני לא מבין בזה כלום. אני יודע שהבדיקה הראתה שהחומר נמצא בגוף שלי. אני מקווה שמדובר בטעות. יש לנו מחשבות ותיאוריות, אבל כרגע מוקדם לדבר עליהן בקול רם. אני בקשר עם עורכי-דין, דיברנו עם רופאים. כל מי שיכול לעזור לי, אשתמש בו."
ג'ייבן חי בארץ בקושי שנה. בחור שקט וחייכן, אבל הסערות סביבו החלו עוד לפני פרשת הסמים. עם השחיינים הוא הסתדר מצוין, רק שמאבקי כוח פוליטיים בין עסקנים הולידו גלים של שמועות, סיפורים ורכילויות בנוגע לעלייתו לארץ ושירותו בנבחרת ישראל. סיפרו שהוא לא מספיק יהודי, הרימו גבות ותהו על מניעיו לעלייה, טענו שהוא לא ישראלי, שהוא לא עלה בזמן, שאסור היה לו להשתתף באליפות אירופה ושהוא בכלל אמור לייצג את האמריקנים. ג'ייבן עוד לא מדבר עברית שוטפת, אבל הוא שמע הכל. ניסה להתעלם, אבל לא תמיד הצליח.
"אשקר אם אגיד שלא אכפת לי מה אנשים חושבים עליי. מצד שני, אני יודע את האמת, אני יודע מי החברים שלי, ולצערי, אני יודע שיש גם אנשים שרוצים לראות אותי נופל. ככה זה, על כל אדם מצליח יש מישהו שאולי מקנא בו, או רוצה את מה שיש לו. הסיפורים עליי הגיעו מאנשים עם אינטרסים אישיים, שרצו להילחם בי. זה אבסורד. ישראל היא מדינה שמבוססת על ציונות, לא? אז אנשים כועסים עלי כי עליתי מארה"ב ובאתי לחיות בארץ."?
אנשים התרגלו לפגוש בעיקר ספורטאים עולים ממזרח אירופה. פחות שומעים על ספורטאים אמריקנים שעלו לארץ, אז שואלים את עצמם מה פתאום הוא עשה את זה, מחפשים אינטרס.
"למה לא לעלות? אני אוהב את ישראל ואני יהודי. אני גם שחיין, רציתי לייצג את המדינה והחלטתי לעבור לגור כאן. בכלל, אנשים מאוד אהבו את הרעיון שאני בא לישראל, כל עוד הייתי אמור להיות שחיין רביעי בשליחים ולעזור לרביעייה להגיע לאולימפיאדה. אז, לאף אחד לא היתה בעיה אתי. יום אחרי שעשיתי קריטריון אישי, כשניצחתי, הרווחתי את המקום שלי באולימפיאדה ולקחתי מקום של מישהו אחר, משהו שאף אחד חוץ ממני ומהמאמן שלי לא האמינו שאוכל לעשות, ודברים התחילו להשתנות. אנשים התחילו לשאול שאלות. פתאום הפכתי לבעיה. ככה אני רואה את זה.
"במובנים מסוימים, זה כמו ההאשמות בעניין הסטרואידים. אני יודע שלא לקחתי סמים, בדיוק כמו שאני יודע למה עליתי לישראל, ואני לא מוכן להקשיב לאנשים שיגידו שאני לא שייך לכאן, או שאני לא אוהב את המדינה שלהם. אני כאן ואני מתכוון להישאר בכל מקרה, בלי קשר למה שיקרה עם השחייה. ישראל 'תהיה תמיד חלק חשוב בחיים שלי."
כן, אובייקטיבית, הדרך לתחרויות הגדולות בכלל ולאולימפיאדה בפרט קלה יותר כשאתה מייצג נבחרת צנועה מישראל, מאשר לנסות להתחרות במייקל פלפסים על מקום בנבחרת האמריקנית הצפופה. ועדיין, אם למישהו יש תהיות, ג'ייבן מסתובב עם קעקוע וכיתוב "ציון" על מתחת לכתף ימין. הוא גדל בקנזס, יהודי יחיד בין החבר'ה. בקולג' הכיר שלושה ישראלים, שניים מהם שחיינים, גלעד קאופמן ועידו פיינברג, שהפכו לחברים טובים. בין לבין הוא הגיע לארץ למשחקי המכביה, בדק אפשרויות, ובוקר אחד הודיע למשפחה שהחליט לעלות.
"אני לא חושב שהם היו בשוק," הוא משחזר. "אין לנו משפחה בארץ, אבל תמיד הייתי בן-אדם שהולך עם האינסטינקטים מהבטן. משהו אמר לי שכאן אני צריך לחיות בישראל, ובבית מאוד תמכו בהחלטה שלי."
הוא בן .23 אם לא יהיה ספין של השנייה האחרונה, ג'ייבן לא רק יאבד את מקומו בסגל האולימפי: במידה שיורשע, הוא צפוי להשעיה של שנתיים מכל פעילות. הוא לא יוכל להתחרות, גם לא בארץ, כמובן שיאבד את כל המלגות והמענקים מהוועד האולימפי. בתרגום חופשי לחיי היום יום, זה נשמע כמו סוף הקריירה הספורטיבית שלו, אבל ג'ייבן מבטיח שזה לא נגמר.
"אני יודע שיש סיכוי שישעו אותי לתקופה ארוכה. אני לא מסכים עם זה, אבל גם אם זה יקרה, אני אמשיך להילחם. גם בתסריט הכי גרוע, הקריירה שלי לא נגמרה. אני לא פורש. אני רק בן ,23 אני אוהב את הספורט ואני רק מתחיל להיות טוב בזה. דארה טורס אלופת עולם בגיל ,41 גראנט האקט שחה בגיל מבוגר. אני מבטיח לכולם שהשחייה הישראלית עוד לא ראתה את הסוף שלי. אני רק בתחילת הדרך ואני אחזור."
נא להמתין לטעינת התגובות
