עורו הבית”רים
הדאבל היה לשחקנים כמו כדור שינה. אולי התגרה מול פרטיזן תעיר את בית"ר מהתנומה, כי בינתיים היא לא מצליחה לשחזר את ההתלהבות מהעונה שעברה. הנעת הכדור לא שם, גם אבראו עדיין לא הגיע ומה יהיה עם הכדורים הנייחים?
שחקני בית''ר, איפה ההתלהבות? צילום: האתר הרשמי
בית"ר דמתה מול הסרבים לנבחרת ישראל, שיכולה אמנם להבקיע משום דבר, אבל בגדול נגררת אחרי היריב, שמכתיב את סגנון וקצב המשחק. כוחה של בית"ר הוא בהנעת הכדור, במשחק הסבלני ובמסירות מרגל לרגל. לא במקרה הציג אתמול יצחק שום לשחקנים את נתוני המשחק מול פרטיזן ושם דגש על איבודי הכדור.
במשחקה הברוטאלי הצליחה פרטיזן להגיע לרחבת בית"ר בזכות תנועה חכמה בלי כדור, מסירות מדויקות ויכולת אינדיבדואלית. כל אלה לא היו אצל בית"ר.
גם שום ושפיגל לא יצליחו לרפא את המחלה הכי גדולה של הכדורגל הישראלי. ההתגוננות מול כדורים נייחים היא הבעיה הכי קריטית שמלווה את הקבוצות הישראליות באירופה וגם את הנבחרת כבר שנים ארוכות.
פרטיזן היתה טובה יותר מבית"ר, אבל למצבי כיבוש אמיתיים היא התקשתה להגיע. את השערים היא השיגה באמצעות הפחד הישראלי הרגיל מכדורי העונשין שמוגבהים לרחבה מהצדדים. לא יודע אם שעות של עבודה באימונים על הנושא הזה יעזרו. ההיסטוריה מלמדת שאכלנו אותה כמעט בכל פעם שעשינו פאול סמוך לרחבה וסידרנו חומה לקראת ההגבהה. אגב, הדברים נכונים גם לגבי הסרבים, שחטפו שלשום צמד בצורה דומה, אבל
למי אכפת מהבעיות שלהם.
יותר משכדורגלנים בוחנים את מאמנם החדש, הם עוקבים אחר כל תנועה של שחקן שזה עתה הצטרף. לא יהיה זה אחראי לנתח אחרי שבוע וחצי את סבסטיאן אבראו, אבל לפחות מבחינת שחקני בית"ר, אין ממנו התלהבות גדולה. כולם מדברים על רכות. בהשוואה לרומולו הוא נחשב לשדרוג, אבל לא לשחקן שייקח את הקבוצה על הגב שלו לליגת האלופות.
מעניין היה לראות מה אבראו היה עושה עם שני הכדורים שקיבל עמית בן-שושן מול סושו ומול פרטיזן, אותם החמיץ מול השוער. האורגוואי פחות נייד מבן-שושן, ולכן עדיין לא הראה עד כמה הוא חד מול השער. אולי מחר, מול היריבה השוייצרית.
נא להמתין לטעינת התגובות
