"קצת צורם שלא מדברים עליי כישראלי הראשון ברוסיה"
אחרי חצי עונה טראומטית במכבי ת"א עלה עוז יפרח על המטוס הראשון וחתם בטורפדו מוסקבה. מאז הוא ביקר בגמר האלופות, טייל בקרמלין ובמוזיאונים, התפלש בבוץ בסיביר ולמד רוסית. חזרה לישראל? נייט
בזמן שהכדורגל הישראלי נתון בעוד פגרה, הפעם פורמאלית, יש לו נציג מעבר לים שדווקא נמצא בפעילות מתמדת. בימים אלה עוז יפרח מתכונן במרץ עם טורפדו מוסקבה למשחק ליגה נוסף בליגת המשנה הרוסית, הפעם נגד דינמו סט. פטרסבורג.
במהלך העונה נקשר שמו של הבלם בן ה-25 לא אחת עם חזרה אפשרית להפועל באר שבע, קבוצתו עד העונה החולפת, אך הוא מבחינתו מעדיף בכלל אדום אחר, הכיכר האדומה, ממנה הוא לא שש להיפרד. סיקור על משחקיו במעצמה הרוסית קשה למצוא, להבדיל מאלה ששיחק במדי מכבי ת"א, שם הפך להיות אחד ממושאי הביקורת בקרב התקשורת, האוהדים ו"חבריו" בקריית שלום.
"בפעם הראשונה בחיי הגעתי למועדון גדול - מכבי, וזה לא שאני שחקן שלקח אליפות. כולה הייתי בנבחרת האולימפית ושחקן הרכב בבאר שבע, וגם זה בליגה שנייה", מתאר יפרח, שהמריא ביום שלישי בחזרה לרוסיה, אחרי חופשת מולדת קצרה בת שבוע. "הביאו אותי בכלל כבלם שלישי, כשלפניי אמורים היו לשחק מילאן מרטינוביץ' ואבי יחיאל. זה גם מה שאבי נימני אמר לי".
ויצא שאתה פתחת את העונה כשחקן הרכב.
"יחיאל ומושיקו מישאלוב היו פצועים, שיחקתי עם מרטינוביץ' נגד ארג'יאספור בגביע אופ"א בבית, ואז גם הוא נפצע, ונשארתי עם ניסו קפילוטו. נוצר מצב שאני צריך להנהיג את ההגנה של מכבי ת"א הגדולה, הכל נפל עליי. אני כמובן לא כועס על זה, אבל הייתי צריך להביא יותר מעצמי. הרגשתי שלא היה לי מזל, אפילו דברים פשוטים לא הלכו
עד כדי כך?
"מבחינה אישית נוצר אצלי משבר. יש לי ביקורת עצמית גבוהה מאוד, ואחרי המשחק נגד מכבי פתח תקווה אמרתי לעצמי 'נראית זוועה'. גם לא היה לנו קישור חזק, רק אחר כך הביאו את רביד גזל ורמאליו. כל הלב של מכבי ת"א היה בנוי על שחקנים צעירים. היה חסר לנו ניסיון. אז הגיע ניר לוין, שיחקתי נגד כפר סבא עם קפילוטו והפסדנו 1:0. דווקא שם היה לי משחק טוב מאוד, אבל מאז ירדתי לספסל. היו משחקים ששחקנים לא התאמנו כל השבוע ופתאום עלו ושיחקו, וזה גם העמיק אצלי את המשבר".
נשמע שהרגשת מבוזבז שם.
"אני חושב שהייתי יכול לתת יותר אם הייתי מקבל יותר הזדמנויות. המשבר שלי נמשך בסך-הכל שבועיים-שלושה. נתתי מעצמי 200 אחוז באימונים ומאימון לאימון צברתי ביטחון. גם במשחקי גביע הטוטו ששיחקתי קיבלתי פרגונים מאבי ומניר. המעגל נסגר כשמכבי פתח תקווה הגיעה לבלומפילד. באימון המסכם בקריית שלום ניר אמר לי שאני פותח כי ליאור ג'אן פצוע, ניצחנו, ואחרי המשחק סיימתי את דרכי במכבי ת"א".
שחקנים דיברו עליך מאחורי הגב.
"היו דברים כאלה. אני לא רגיל אליהם, כי כשאני מגיע לאימונים אני חבר של כולם. לא אכפת לי מי לכלך עליי, אני יודע מה אני שווה. בחיים לא היו ואני לא מאמין שיהיו לי 'חוויות' כאלה. בסופו של דבר, מי שמדבר מאחורי הגב זה חוזר אליו".
טעית כשהחלטת לעבור למכבי?
"ממש לא. עכשיו יש לי ברזומה את מכבי ת"א, דבר שמוסיף לי. נכון שלא יזכרו ממני תצוגות שיא, אבל בכל זאת יש לי משחקים במכבי. אני גם זוכר שתרמתי לא מעט במשחקים מסוימים. תתפלא, אבל דווקא מבחינה חברתית נהניתי מאוד, בן-אדם הרי לא יגיד לך 'חרא' ו'זבל' בפרצוף. היו חבר'ה על הכיפאק. יוסי שבחון היה מארח אותי לשנת צהריים, ארז מסיקה עזר, היה לי קשר טוב עם רודי חדד, קובי מוסא, יניב עזרן, אוראל אדרי".
"המון, אם זה במקצוענות, בכמות הקהל, האוהדים שבאו לאימונים לפני הדרבי זו חוויה שלא אשכח. אחרי משחקים ה-11 שפתחו הלכו לעשות פילאטיס, בבאר שבע לא היינו עושים את זה. בכל אימון במכבי היו צלמים, דבר שבכלל לא חשבתי עליו בבאר שבע. כל יום בעיתון יש עמוד או שניים על מכבי, כשעל באר שבע יש פסקה קטנה, גם זה בקושי. השאיפות של מכבי הן למצוינות ולתארים, גם עם תקציב של 10 שקלים, בבאר שבע אין שאיפות של אליפות. גביע זה דבר נפרד, הרבה תלוי בהגרלה, ואולי במקרה להגיע לאירופה".
איך היו היחסים שלך עם נמני?
"מבחינה אישית הוא עזר לי. כששחקן בדמותו בא לדבר אתי, עם שפונגין, ג'אן ושטרית, שחקנים שחלמו רק להגיד לו 'שלום', נותן ביטחון ומעודד, אלה דברים שגורמים לך לרצות לתת לבן-אדם הזה יותר ממה שאתה שווה. הוא ידע לפרגן לי אחרי משחקים טובים ולהעריך. לפני שנסעתי לרוסיה, הוא אמר לי שזו הזדמנות של פעם בחיים, שכדאי לי לנסות ושאני לא יודע איך דברים יכולים להתפתח. קל להגיד שהוא נכשל, אבל התקציב שהעמידו לו לא היה תקציב של אליפות. בוודאי שלא ציפינו להיות בתחתית, אבל הוא לא יכול היה לצפות את הפציעות של השחקנים".
השם "טורפדו מוסקבה" עשוי לצלצל לחובבי הכדורגל בארץ שאינם ילידי חבר המדינות לשעבר, בגלל שני משחקיה נגד מכבי חיפה במסגרת גביע המחזיקות לפני 15 שנה. הרוסים ניצחו 0:1 במשחק הראשון, אבל בגומלין בקריית אליעזר ניגפו 3:1 מול שחקניו של גיורא שפיגל, שנעצרו בשלב הבא על-ידי פארמה בפנדלים.
כיום מדורגים טורפדו ויפרח במקום ה-12 בליגת המשנה מתוך 19 קבוצות, בתום 16 מחזורים. "זה מועדון עם רקע עשיר, שירד לליגה השנייה כתוצאה מבעיות כלכליות", מרחיב יפרח. "מכרו שם את כל השחקנים, ועכשיו הקבוצה בנויה על צעירי בני 20-18. השנה טורפדו נמכרה לאיל הון שאחראי על מתחם לוז'ניקי, שם נמצא האצטדיון שאירח את גמר ליגת האלופות בין צ'לסי לבין מנצ'סטר יונייטד. זה מתחם ענק, שכולל מגרשי טניס, כדורסל וקט-רגל, בתי מלון ובריכה אולימפית".
כיצד בכלל נוצר הקשר שלך עם טורפדו?
"בתחילת העונה שלחתי דיסק לבחור ברוסיה, שמשמש מעין איש הקשר שלי. רציתי מאוד לשחק דווקא בארצות הברית. שכחתי מזה לגמרי, ובדצמבר הבחור התקשר ואמר לי שבטורפדו מעוניינים שאגיע למבחנים. שורה אובארוב סיפר לי שדיברו אתו, והוא המליץ עליי. יצאתי להתרשמות של שמונה ימים, וכבר אחרי האימון השני הנשיא קרא לי לחתום על חוזה לשלוש שנים".
ספר קצת על החיים שם.
"אני גר לבד במלון מתחת ליציעים בלוז'ניקי. הייתי בגמר הצ'מפיונס, חוויה גדולה, הצטלמתי עם הגביע וראיתי כל יום איך מטפלים ומסדרים את הדשא והיציעים. כשנסעתי אשתי הייתה בהריון, ולא רציתי להביא אותה לרוסיה כי רופאת המשפחה שלנו ממוצא רוסי והיא אמרה שאין מצב לנסוע לשם, כי הרפואה שם לא במצב הכי טוב. אני אדם מאמין, ואוכל שם רק דגים, כי כל השאר זה חזיר. מדי פעם אני אוכל מק-פיש ופיצה, ולפעמים בימי שישי הייתי הולך לדוד שלי, שכבר סיים שם את העבודה שלו וחזר לארץ, ואוכל אצלו עוף ובשר".
איך אתה מסתדר עם השפה?
"זה לא קל. לא דוברים שם אנגלית, רק רוסית, ולמזלי יש לנו בקבוצה שלושה זרים שדוברים אנגלית, בלם מגמביה, קשר מבוסניה וחלוץ מאסטוניה, שדובר גם רוסית ומשמש כמתורגמן שלנו. אני מתחיל לדבר ברוסית ומבין כמעט הכל. קיבלתי ספר מהדוד שלי, אני לומד לבד וכבר יודע לקרוא. עכשיו אני חוזר לארבעה חודשים רצופים ואקח מורה פרטית. זה מצחיק שמרוקאי דובר רוסית, אבל כדי להצליח צריך ללמוד ולשפר דברים. חוץ מזה, כשמגיעים למגרש, יש שפה אחת. אין פה הרבה דיבורים וקשקושים".
לא פשוט לעבור מהשמש המזרח-תיכונית לקור הרוסי.
"בתקופה הזו לא קר במוסקבה. לפעמים יש מבול, אבל גם הרבה שמש חמימה. בחרמוניות משתמשים רק מנובמבר עד מארס. בנובמבר הליגה כבר מסתיימת, ובינואר נמצאים במחנות אימונים באירופה עד שהיא מתחדשת בסוף מארס. מה שכן, היה לי משחק בסיביר באפריל, וכשהגענו למגרש ראינו אותו כולו לבן. הוא היה בגובה של לפחות עשרה ס"מ שלג, וראינו צוות של אנשים מוציאים את השלג מהמגרש. בסוף הכול נהיה בוץ אחד גדול. נראה לך שלא שיחקנו? השתמשנו בכדור כתום ושיחקנו. כל שנייה החלקנו, אבל היה כיף, חוויה".
יכול להיות קצת משעמם שם לבד.
"אז יש מחשב, סוני פלייסטיישן, חברים מהקבוצה. אפשר ללכת לבקר באתרים שלהם, הקרמלין, מוזיאונים. הקניונים שלהם, אחד יותר יפה מהשני. בלוז'ניקי יש נהר, שזה דבר נחמד. יש שם מדשאות, אזורים להחלקה ואתה רואה משפחות שלמות על גלגיליות. הבחורות יפות מאוד, אשתי התחרפנה מהן. גם בארץ יש פיתוי, אבל כשיש לך אישה וילד, הגעגועים רק מחריפים. אין גם יותר מדי זמן פנוי, כי המשחקים הם בהפרש של כמה ימים ורוב הזמן זה טיסות. ברוסיה אין אוטובוסים".
מה בנוגע לרמה המקצועית?
"הכדורגל בליגה השנייה מאוד פיזי ואגרסיבי, אין המון כדורגל. החלוצים בנויים כמו בלמים, ואת זה אני הכי אוהב. הם ממש סוסים, אז מה? אני יכול להם. אני נחשב שחקן הרכב, ובכל משחק מוצב בתפקיד אחר, מגן ימני, מגן שמאלי, קשר אחורי ובלם. במשחק האחרון ניצחנו 0:1, זה היה בדיוק לפני שחזרתי לארץ, והנשיא שלנו מדבר קצת אנגלית ואמר לי כל הכבוד שאני מוכן לשחק בכל מיני תפקידים למען הקבוצה. הוא אוהב את הגישה שלי, שאני לא אומר 'לא' לתפקיד זה או אחר".
זה קידום לעומת הליגה הישראלית?
"בוודאי, זו ליגה, זו אירופה. שדרגתי את עצמי מבחינה מקצועית בפיזיות, כוחניות, מחשבה מהירה עם הכדור. אני גם מרוויח הרבה יותר מאשר בארץ, באופן משמעותי".
אתה מאוכזב שאתה לא מוזכר בהקשר של הנבחרת?
"כבר תרמתי את חלקי לאולימפית. זה קצת צורם לי שלא מתעניינים בי ומדברים עליי בתור השחקן הישראלי הראשון ברוסיה. אני לא יודע למה מתעלמים ממני, כנראה בגלל שאני לא שחקן שלקח אליפויות וגביעים או עובד עם סוכן זה או אחר. או אולי פשוט בגלל שאני בא מבאר שבע".
לשחקן מבאר שבע יותר קשה להגיע למרכז הבמה?
"הוא צריך לתת יותר מעצמו, כדי שבאזור המרכז והלאה ישימו עליו עין. התקשורת לא מפרגנת לבאר שבע, לא כותבים עליה מספיק. בתקופות של אלי גוטמן ולופא קדוש הקבוצה נתנה תצוגות כדורגל מרהיבות, ורק דדי בן-דיין הגיע דרכה לנבחרת. אופיר חיים ואלעד בונפלד, למשל, היו בכושר שיא, ואני בטוח שבקבוצה אחרת הם היו מזמן בנבחרת. אותו דבר קורה גם באשדוד. גם שם יש שחקנים מוכשרים, דוד רביבו, עידן שריקי, יוסי אופיר בזמנו. משום מה מקפחים את הדרום. מדברים על הקטע של המנטאליות, אבל זה שטויות. איך בדיוק אליניב ברדה ויוסי בניון הצליחו באירופה?".
איך אתה רואה את העתיד שלך ברוסיה?
"אני רואה את עצמי מכבד את החוזה בטורפדו ועוזר לה לנסות להגיע לליגה הראשונה. במקביל יש דיבורים עם קבוצות מהליגה הראשונה שם, ואי-אפשר לדעת מה יהיה. התאהבתי במדינה, ואין שום סיבה שאעזוב אותה, מה גם שבשנה הבאה אשתי והילד יצטרפו אליי".
נא להמתין לטעינת התגובות
