מועצת הכפר-סבאים, סניף הפועל
מאז שעברה הפועל ת"א לידיו של מוני הראל, היא הפכה למועמדת לאליפות. לפחות בעיני עצמה. התקציב יהיה 36 מיליון, אלא אם טועמה יצורף, היעד הוא לפחות 6,000 מנויים. הבעיה: שחקני הבית ימשיכו לחמם את הספסל
אם היה אפשר לייחס ביטוי אחד להפועל ת"א, ייתכן ש"מצג שווא" היה הולם אותה. לכאורה, מועדון גדול בישראל. לא לכאורה, זה אכן מועדון גדול. קבוצת גביע טיפוסית, שגם ההצלחה שלה באירופה מנציחה אותה ככזו, ועדיין, מאזן האליפויות שלה עגום.
בית"ר ירושלים, גחמה עונתית, זכתה באליפות השישית שלה באביב האחרון, אחת פחות ממניין האליפויות של הפועל מאז קום המדינה. האליפות העודפת הזו הושגה בשנת ,2000 אולי השנה היחידה בהיסטוריה המקצוענית של הכדורגל הישראלי שבה להפועל היה את התקציב הגדול בליגה.
המירוץ שלה לאליפויות עם תקציב נמוך יצר אצל האוהדים מצג שווא, לפיו הפועל היא מועמדת טבעית, מדי שנה, לאליפות. התחושה הזו מקרינה באופן מובהק על המבנה הניהולי, על הרגישות התהומית לתדמית, על בחירת המאמנים ועל לא מעט ניואנסים שמרכיבים את המועדון הזה.
זו אולי הסיבה שהפועל ת"א והבעלים החדש שלה, מוני הראל, נראים כמי ששינוי מבנה הליגות כלל לא משפיע עליהם: הפועל מתכוונת גם העונה לרוץ לאליפות, אלא שאיש זולתם לא רואה בהפועל אפילו מועמדת לזכייה. אז מה אם את החוזים הם הצמידו לפרמיות של שישים נקודות בעונה?
בשורה התחתונה, בבדיקת כל הפרמטרים, אותו מצג שווא (או המילה הנרדפת שלו, "ספין,(" עלול שוב לטפוח על פניה הסמוקות של הקבוצה. הפועל תוכל להגיע רחוק באירופה, להגיע שוב לגמר הגביע ואולי גם לשחק כדורגל טוב, אבל אליפות יהיה קשה לה לקחת, אפילו להתמודד עליה.
רק לפני שבועיים היה תקציב הקבוצה 15" מיליון" שקל. מציגי התעתועים בחרו להפריח לאוויר בלוני פאניקה, ועתה מנפחים בלון תקציב גדול במיוחד. בהודעה הרשמית על העברת הבעלות למוני הראל דובר על 40 מיליון שקל, ויש כבר כאלה המטפטפים כי התקציב יהיה גבוה יותר.
תכל'ס, בלי עסקת סלים טועמה, אמור להיות התקציב 36 מיליון שקל. 26 מיליון שקל תקציב שחקנים, שכוללים שמונה מיליון על העברות ועוד עשרה מיליון לפעילות שוטפת של המועדון. הפועל מכניסה בעונה סבירה, בה היא מוכרת מעל 5,000 מנויים, כ-24 מיליון שקל, וזה יחייב את מוני הראל להביא 12 מיליון שקל מחסויות, שזה כולל בהחלט כסף שלו, בין דרך החברות בהן הוא שותף ובין אם מדובר בכסף
אילו טועמה יירכש חזרה ותשולם לו המשכורת בה הוא חפץ, 400 אלף דולר לעונה, תתווסף לתקציב הוצאה נוספת של 5 מיליון שקל, ואז הוא יחצה את ה-40 מיליון. מדובר בתקציב ענק במושגים של בעלים דוגמת הראל. יש הרבה שמספרים כי ההתלהבות אחזה בו שוב, והדבר הזה טוב מאוד להפועל, הגם שיש קומץ אוהדים שמהלך העברת הקבוצה לידיו של הראל היה לצנינים בעיניהם, בגלל 'מלחמת התדמית' שמאפיינת את חבורתו, שיוצרת תחושה מיותרת של אי-אמינות.
את הפעילות הפיננסית מבצע יד ימינו של הראל, עו"ד שחר בן-עמי, שמצליח לצמצם משכורות (לא את כולן, ידוע שבאדיר סירב) מדי עונה ומאפשר להראל להשקיע כסף בהעברות עצמן.
אותו "מצג שווא" מתעתע גם עכשיו. מצד אחד, העברות (ויש האומרים: שווי העסקאות כולן) בגובה של 1.8 מיליון דולר, זה בלתי רגיל. מצד שני, הפיחות בשער הדולר הביא לניפוח של חצי מיליון דולר לעומת אשתקד בשווי האמיתי. לא צריך לבוא בטענות להפועל, אבל אפשר להבין איך הם שילמו כל כך הרבה. זה בדיוק כמו לשלם עכשיו 1,600 דולר עבור טיסה לניו-יורק.
בהתפזר העשן, מתברר כי הפועל העבירה ועוד תעביר לשורותיה את ליבת הסגל של הפועל כפ"ס, היורדת, להזכירכם. גם פה לא צריך לבוא בטענות. אחרי הכל, מלך שערים, בלם מוערך, קשר אחורי מוכשר וקשר שמאלי שעשה פה ושם דברים יפים, זה בכלל לא רע. זה לכל היותר מנציח יותר את הכישלון של כפ"ס בעונה החולפת. אם אלי גוטמן, הרכש המשמעותי של הפועל, יידע לחלוב מהם את הפוטנציאל הגדול, זהו רכש משובח.
עכשיו יהיו להפועל זרים איכותיים: אניימה, טופוזקוב, טלקיסקי ויבואה יכולים בשקט להשתחל לנבחרת הזרים בליגה. הבעיה היא עומק הסגל. אם טועמה יגיע, יהיה להפועל הרכב לא רע בכלל, עם ההגנה של סוף העונה שעברה, שהשתפרה עם בואו של דה-ילבה. בקישור יככבו אבוטבול, טלקיסקי, נאתכו וטועמה, ויבואה יתפוקד בחוד.
לזה נוסיף את ידין, לוז, אולי עדן בן-בסט, מהראן לאלא, ערן זהבי, דואני, בונדר, כפיר דר ויניב מזרחי, ולא נגלה עומק יוצא דופן, למרות פוטנציאל קיים. לא בטוח כי הקבוצה תיהנה מיצירתיות יתר לאחר עזיבתם של דגו, כנראה עובד ואולי אפילו סרור.
ייתכן שיהיה משבר סביב הכסאות המתקפלים בצבע מטאל שמתוכננים לשטח שלהם, ומשבר לא קטן בגביע אירופה סביב הישיבה בשערים 11-,10 אבל אוהדי הפועל מתכוננים גם השנה להיות גב מאוד רחב לקבוצה שלהם.
ייאמר לזכותו של משה תאומים, שהיה מבעלי הקבוצה עד לאחרונה, שהוא הצליח למתג את הקבוצה ולשלש את כמות המנויים, תוך כדי העלאה יוצאת דופן של כמות הנשים במשחקי הפועל.
אם מוני הראל ישכיל לשמור על 6,000 המנויים, ולדאוג למעגלים השניים והשלישיים, הוא יגדיל את הכמות. התחכמויות נוסח "טוטנהאם" הוכחו בעבר הקרוב כנכשלות. מבצעי ה-40 שקל במשחקי ההישרדות הוכחו כמתגמלים. בטווח הרחוק, מבצעי הנחות אולי עולים באובדן של מיליון שקל בשנה, אבל יש שחקני רכש כושלים דוגמת אסולין שעולים הרבה יותר.
מסע הרכש של מוני הראל מצביע על ניסיון לרצות את הקהל ופחות על ניסיון לבנות בסיס. ביברס נאתכו ושי אבוטבול הם בערך שני השחקנים היחידים בהרכב שהם תוצר מחלקת הנוער, וגם על הספסל לא מסתובבים יותר מדי בוגרים שכאלה.
העובדה כי שוב נודד שוער מקומי לקבוצה אחרת וכי אביחי ידין וכפיר דר הם שניים משחקני הרכש, מצביעה על סימן שאלה בסימון המטרות. אם זה ייגמר באליפות סנסציונית, האסטרטגיה הניהולית של הראל תנצח בגדול. אם שוב זה לא ייגמר באליפות, סימן השאלה יהפוך לסימן קריאה.
נא להמתין לטעינת התגובות
