מכה אפורה: הקיץ היבש של הירוקים מהכרמל
עונת המלפפונים הפושרת שעברה על מכבי חיפה מבטיחה לאוהדיה עוד עונה של דישדוש בבינוניות של מרכז הטבלה. בעוד בבית"ר ומכבי ת"א חושבות בגדול, שחר מסתפק ביבואה ואביחי ידין. במקביל תופסת תאוצה התופעה של שחקנים שלא ממש רוצים לשחק בקרית אליעזר. אז איך תיראה העונה הקרובה? ניחוש שלנו, לא משהו
בתיזמון מופלא עוד יותר הם פתחו רימון עשן ירוק ועוד כמה נורים אדומים, הרימו שחקנים על הכתפיים ושרו שירי הלל למאמן. אפילו המנכ"ל קיבל שם שיר שטופח לו על השכם. בקיצור, חגיגה גדולה עבור קבוצה גדולה באימון הפתיחה שלה.
הסיפור הזה לא נלקח מאותן עונות מופלאות של ליגת האלופות והאליפויות. הוא גם לא מגיע מאמצע שנות ה-90, אז החגיגה סביב הקבוצה היתה ענקית. הסיפור הזה מגיע מאימון הפתיחה של העונה שעברה של מכבי חיפה. עונה שהתחילה בקול ענות חלושה, כשרוני גפני וג'ובאני רוסו היו הרכש היחידי שעמד על הפרק, והסתיימה במוות קליני על שולחן הניתוחים.
העובדות האלה לא הפריעו לאוהדים הירוקים לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב – להדליק אש בקרב השחקנים, אש שאמורה להעיף אותם קדימה. אש שבגלל הבינוניות של מכבי חיפה בעונה החולפת היתה לא יותר מאשר גחל קטן שהחזיק את המדורה כמה שעות בודדות.
ביום שלישי הקרוב תפתח מכבי חיפה באופן רשמי את האימונים שלה. שיקום אחד ויגיד שהוא חושב שגם השנה אנו עומדים לצפות במפגן תמיכה דומה לזה של העונה החולפת.
וזה לא בגלל שאוהדי מכבי חיפה איבדו משהו מהאהבה שלהם לקבוצה, אלא יותר בגלל שגם מבינים שהקבוצה שנבנתה להם השנה יותר אפורה מהשמיים ביום חורף גשום. עונת המלפפונים של מכבי חיפה השנה, מביישת את שמו של המלפפון וגורמת לו להיראות כמו כרוב כבוש.
בעוד בבית"ר ירושלים מתחבטים בקיץ הזה בשאלה האם להביא חלוץ ענק שמוביל את ריבר פלייט בצמרת הליגה הארגנטינאית ובמכבי ת"א שואלים עצמם האם כדאי לקחת שלישיית שחקנים מהנבחרת הרומנית שעשתה יורו מופלא, במכבי חיפה מרכזים את מירב המאמצים בלהשיג את סמואל יבואה, שזה עתה נשר ליגה עם הפועל כפר סבא.
אז נכון שאלישע לוי, המאמן הירוק, מכיר את יבואה ויודע את היכולות שלו, אבל מקבוצה כמו מכבי חיפה היינו מצפים מהמאמן או הסקאוט לבקר באחת המדינות שעדיין משחקות כדורגל, לבחון שחקנים אופציונאליים ולהביא במזוודה את הלהיט החם הבא של הליגה הישראלית.
כנראה שזה לא יקרה במכבי חיפה של השנה. העונה בחרו הירוקים לקחת את ג'ון קולמה, שחקן נהדר עבור בני סכנין, את ליאוניד קרופניק,
ואגב, אם כבר אלישע לוי מביא שחקנים ששיחקו בעונה שעברה בישראל, למה לא ללכת על אחד כמו הצרפתי של בני יהודה, סדריק בארדון, קשר מצויין שהיה מהגורמים הישירים להישארות של הכתומים בליגת העל? או למשל דמיטאר מקרייב, שכבש 11 שערים ב-18 משחקים ומהרגע שהגיע למ.ס אשדוד שידרג אותה והיה זה שהשאיר אותה בליגה?
ההבדל בין השניים האחרונים לבין יבואה הוא בעובדה שהם הפגינו ווינריות ברגעים הקריטיים ואילו הקבוצה של הכפר סבאי לשעבר נמצאת היום בליגה הלאומית.
זוכרים את הימים בהם כל שחקן שראלי שהיה נותן עונה גדולה, היה מיד נכנס לרשימת הקניות של יענקל'ה שחר? זוכרים שגם היתה התבדחות קבועה סביב זה ביציע, כשבכל פעם ששחקן הגיע עם קבוצה יריבה לקרית אליעזר ונתן משחק גדול, מיד היו עולים משפטים בקהל בנוסח: "בשנה הבאה הוא במכבי חיפה"?
התקופה הזו נגמרה מזמן וזה לא סוד. אבל העובדה ששחקן כמו חן עזריאל לא רוצה לבוא למכבי חיפה, זה כבר מציאות אחרת לגמרי.
עזריאל הוא רק הסמן הימני של התופעה ההולכת ותופסת תאוצה בשנתיים האחרונות, תופעה של שחקנים שלא רוצים להגיע לשחק במכבי חיפה. כך היה גם עם אבי יחיאל, תומר בן יוסף ויוסי שבחון, והמשיך עם יניב עזרן. זה אפילו הגיע לשי הולצמן, שכבר סגר במכבי חיפה ובסופו של דבר החליט להישאר באשדוד.
ומה בנוגע לשחקנים בסדר גודל של מיכאל זנדברג, גל אלברמן ועידן טל? אלה אפילו לא סופרים את מכבי חיפה. אה כן, יש גם את מאור בוזגלו, שהיה יכול בשקט להצטרף לרשימה הזאת, אילולא הרקע לכל הסיפור בינו לבין מכבי חיפה היה כל כך מסריח.
הירוקים איבדו בשנים האחרונות את היכולת שלהם למשוך שחקנים מהשורה הראשונה, והעונה ומתחילים לאבד את היכולת להביא גם את אלה מהשורה השניה והשלישית.
עם כל הכבוד להיכרות האישית של אלישע לוי עם אביחי ידין והעובדה שהוא זה שהעלה אותו לבוגרים ונתן לא את ההזדמנות הראשונה, זה לא שחקן שאמור להיות ברשימת הקניות של מכבי חיפה.
זה לא האיש שישא את מכבי חיפה למקומות הגבוהים של הכדורגל הישראלי ומה לעשות, כרגע זה מה שהיא צריכה. ידין הוא לא יותר מאשר עומר בוקסנבוים, שחקן טוב בקבוצה בינונית ומטה.
שם נוסף שעלה השבוע הוא שמו של שלומי ארבייטמן, שמועמד לחזור לקבוצה. שאלה קטנה לראשי מכבי חיפה: איזה חלק בשלוש השנים האחרונות לא הבהיר לכם שהמקום של החלוץ הצעיר הוא לא במועדון הירוק?
אגב, חייבים להודות שהלב קצת נצבט לראות כל מיני חלוצים מועמדים למכבי חיפה ושדווקא שמו של החלוץ הביתי, עדן בן בסט נעלם מהרשימה. בחיפה יכולים עד מחר להגיד שבן בסט לא רוצה לחתום על החוזה שנתנו לו, אבל כשמסתכלים על גובה החוזה אי אפשר שלא לשאול האם זה הוגן לתת למלך השערים של הליגה הלאומית חוזה הנמוך בשליש מזה שמקבלים חבריו, שישבו על הספסל רוב העונה שעברה?
למרות האפרוריות והבינוניות שהירוקים משדרים לקראת העונה הבאה, אפשר עדיין להרכיב פאזל שיפיח אולי מעט אופטימיות.
אחרי הכל, אם הכל יתחבר בצורה המושלמת ביותר, מכבי חיפה תוכל לגעת בצלחת אליפות מהמתוקות שהיו לה בכל ההיסטוריה. אבל חשוב להזהיר מראש: שלא יהיו לכם יותר מדי ציפיות שזה יקרה. אבל בכל זאת, גם בני יהודה הצליחה פעם לזכות באליפות.
נתחיל בעובדות. למכבי חיפה יש את השוער הכי טוב בישראל, ניר דוידוביץ'. אם נוסיף אליו את פיטר מסיללה, שנחשב למגן שמאלי מהטובים בליגה, נקבל פתיח די אופטימי. דקל קינן הוא בלם ברמה גבוהה וליאוניד קרופניק, שעשה עבודה טובה בסכנין, משלימים חוליית הגנה שעם חיבור טוב יכולה בהחלט להוות משקל בהצלחת הקבוצה.
לגבי מגן ימני עדיף לא לדבר, כי אחרי הכל אנחנו מנסים ליצור איזשהו תסריט אופטימי והעמדה המטרידה הזאת לא ממש מאפשרת את זה.
בקישור נמצא את ג'ון קולמה ובירם כיאל מאחור, שניים שבהחלט יכולים לנקות את התקפות היריב. בקישור ההתקפי יש את ליאור רפאלוב, מי שאמור להיות זה שינהיג את הקבוצה, יחד עם קשר התקפי זר. על החוליה הזאת יכולה מכבי חיפה לקום או ליפול. אם הזר שיגיע יהיה ברמה מספיק טובה, הירוקים יכולים בשקט לראות את עצמם כמועמדים למקומות 4-2.
יניב קטן או סמואל יבואה, יחד עם טמבינקוסי פאנטיני, אמורים להיות אלה שמוציאים לפועל בהתקפה. אם נוסיף לכך את העובדה שעל הספסל יושבים כישרונות ענקיים כמו ישראל זגורי ומוחמד גדיר, הרי שלמכבי חיפה יכולות להיות שאיפות לבנות קבוצה צעריה ותוססת שתרוץ גבוהה.
אבל שוב, כמו שאמרנו, זה התסריט האופטימי וכדאי לכולכם לקחת את הכל בעירבון מוגבל.
הכתבה מפורסמת במקומון זמן חיפה
נא להמתין לטעינת התגובות
