תרבות יום א' (הגרסה הפורטוגלית)
בבוקר התפלח שליח nrg מעריב למלון נבחרת פורטוגל, פתח שולחן עם יוזביו וחברים (טוב, בערך,( תצפת על דקו מספק תשובה מוחצת לשאלה המיתולוגית "יש משהו"? ושמע מנהג האוטובוס הפורטוגלי מה מתחולל מאחורי המראה. בערב הוא ראה את ההרכב השלישי מקבל בראש במשחק הפרידה של שוייץ מהיורו
שחקני פורטוגל חוגגים את הניצחון על טורקיה. צילום: אי-פי
יוזביו דה סילבה פארירה, או הפנתר השחור, או הפנינה השחורה, אם תרצו, נבחר במקום התשיעי במשאל השחקנים הטובים ביותר במאה ה-.20 שחקן השנה באירופה ב-727 .1965 שערים ב-715 משחקים. 41 שערים ב-65 הופעות בינלאומיות. האיש שהוביל את פורטוגל למקום השלישי בגביע העולם ,1966 ואני לא מצליח לזהות את חברו הטוב. נו, באמת?
בצהרי היום הכל צבוע אדום (וירוק)
חמקתי אחרי הפנתר ואחרי אנטוניו ללובי של מלון "רמאדה פלאזה" במרכז באזל, מקום מושבה של נבחרת פורטוגל. השומר בשער, שהדף באומץ את המוני האוהדים והעיתונאים שעמדו בחוץ, לא שאל. הוא חשב שאני איתם. אני לא הסברתי. יוזביו תפס שולחן עם אנטוניו ועוד חבר. לבוש בחלק עליון של אימונית הנבחרת ונועל נעלי מוקסינים ללא גרביים. היום הוא שגריר של הכדורגל הפורטוגלי בעולם, אבל כולם מכירים אותו כאיש קשה. "עזבו אותי, מה אני יודע,"? הניח יד כבדה על כתפי כשהוא הדף את שאלותיי בנימוס. "אני בן ,66 יושב כאן עם חברים. יש שחקנים שייתנו לך את התשובות. יש לנו נבחרת טובה שיכולה ללכת עד הסוף."
אחרי זה, כשיצאתי, סיפר
לי עיתונאי מליסבון שיוזביו לא אוהב את התקשורת בגלל שכשהוא מדבר זה בדרך כלל לא יוצא טוב. פעם הוא אמר שיש פיגו ויש רונאלדו, אבל אין עוד יוזביו, וממש בסוף השבוע הוא הודיע שההתאחדות היתה חייבת להחזיק את פיליפה סקולארי בכוח ולא לתת לו ללכת לצ'לסי. זה יצא כאילו מישהו לא עבד מספיק כדי לשכנע אותו להישאר, ואז הוא היה צריך להסביר.
עזבתי אותו. בכל זאת, כוכב גדול שמבקש. השחקנים היו באותו זמן בארוחת צהריים. על אחת הכורסאות בלובי נח חוזה, נהג האוטובוס של הנבחרת. פורטוגלי שגר בז'נבה. אירופה, אם לא ידעתם, עמוסה בהם. שלושה מיליון, מדווחים המספרים, נמצאים רק במרכז היבשת. ההערכה היא שבשוייץ יש כמה מאות אלפים. חוזה הוא אחד מהם.
אוטובוס השחקנים של פורטוגל צילום: אי-פי-אי
"יש אווירה מצוינת באוטובוס," הדליף הנהג סודות מחדר ההלבשה הממונע. "בחורים טובים, אבל שוייץ מתה. אנחנו הפורטוגלים רגילים למסיבות. אתה בטח זוכר מה היה לפני ארבע שנים. כאן המארגנים אפילו לא תלו דגלים ברחובות. מזל שלפחות האוהדים שלנו עושים שמח." ואכן, מחוץ למלון היסטריה. מכונית בצבעי הלאום, שהגיעה היישר מגרמניה, נחתה ממש מול המלון. לא ראיתם דבר כזה. הצמיגים צבועים בירוק ואדום, הריפוד ירוק ואדום. פז'ו ישנה שמישהו השקיע בה הרבה אהבה למדינה.
מה, קרבאליו כזה גבוה?
חוזה אמר לי שרוב האוהדים שמחוץ למלון באו מלב אירופה ורק אלפים בודדים הגיעו מפורטוגל. הוא סיפר שיום לפני, בדרך לאימון, ליוו אותם 300 אופנוענים, עשו להם כבוד. לי היה נדמה שהוא קצת הפריז במספר, אבל בדיוק נכנס ללובי דקו הגדול.
דקו חוגג שער נגד נבחרת צ'כיה צילום: רויטרס
שעה לפני, בבר של מלון "הילטון," ז'ואאו רודריגז, אוהד מבוגר של בנפיקה, אמר לי שעם כל הכבוד לכריסטיאנו רונאלדו, אין כמו דקו. הוא אפילו הדגים לי באיטיות את הרמת הראש של הקשר לפני המסירה הקטלנית. דקו ירד ללובי מחויך. אין הרבה לחץ לפני המשחק עם השוייצרים. ערב לפרוטוקול בלבד, אפשר לשפשף את ההרכב השני.
דקו עצר בקבלה ולקח משם מעטפה. הוא פתח אותה באיטיות והחל לספור הזמנות. היו שם בערך עשר. אחרי זה הוא עשה סיבוב קצר בלובי, מצא את אנשיו וחילק לכל אחד. מתברר שהמשפט "קרא לאיציק, תגיד לו שיוציא לי שתיים" הוא לא ממש המצאה ישראלית. דקו לא עזב את הלובי לפני שעשה סיבוב צילומים ארוך. נכון שלא נתנו להיכנס למלון, אבל כמו ליוזביו, כמעט לכל אחד מהנבחרת יש מקורבים. הבחור חייך וחתם, כולל על חולצה שלו מברסה.
הלובי החל להתמלא לפני מנוחת הצהריים, אפילו הטבחים, עם חלוקים לבנים ועליהם סמל ההתאחדות, הראו נוכחות, והנה ריקרדו קרבאליו בכבודו ובעצמו. בטלוויזיה, שם בסטמפורד ברידג,' הוא נראה הרבה יותר נמוך. אחד מאנשי הנבחרת ניגש אליי וגישש כדי לדעת מי אני. אולי חשב שמדובר במרגל הולנדי.
הסברתי לו שהנוכח הוא עיתונאי מישראל. הוא השיב: "אני אעצום עין שלא ראיתי אותך, אבל אני מבקש שלא תפריע." אני רק מסתכל. הכנות לפני משחק כמו מאמן בהשתלמות. קרבאליו עוד עמד ושוחח דקות ארוכות עם חבר עד שאחד מאנשי הצוות סימן לו לעלות. בכל זאת, יש משחק הערב.
בפורטוגל מכירים את הימים האלה. הם כבר חוו אותם בכמה אליפויות. תקופה בה כולם במדינה משוכנעים שהפעם הנבחרת הזו חוזרת עם תואר. "אם תשאל, יגידו לך שבגמר אנחנו פוגשים את הולנד," סיפר ברונו צאר, שהגיע עם אביו מליסבון. "רק שהפעם אנחנו מתפללים ששוב שלא תהיה אכזבה."
ההמון בחוץ חיכה לבואו של רונאלדו. אולי יירד ללובי, יעשה סיבוב ואם ירצה הסטאר, גם ייצא החוצה לאוהדיו. חוזה הנהג, חבר טוב שלי, סיפר שכל פעם שהם עוזבים את המלון או נכנסים אליו מחכה להם קבוצה גדולה של אוהדים שממתינה לקצת תשומת לב.
חמש שעות לפני המשחק עזבתי. גשם חזק החל לרדת אז רצתי במהירות לתפוס מחסה. האוהדים הפורטוגלים לא נטשו את המקום. הטיפות הגדולות לא השפיעו. הם המשיכו לרקוד, לתת בקצב. הם עכשיו בימים ארוכים של טראנס.
מכה קטנה בכנף
גלסון פרננדס מול נאני צילום: אי-אף-פי
עבור שוייץ זה היה ערב אחרון בהחלט באליפות. הבוקר הם מפנים את החדרים ומזדכים על הציוד. ואם את פורטוגל, שבאה לשחק בהליכה, הם לא ינצחו, אז את מי כן? רק שלסקולארי יש עומק. רונאלדו איננו, אבל קווארסמה ונאני נמצאים. בדקה השמינית קווארסמה ניפק הגבהה משוגעת שכמעט הפכה לשער משגע. פפה מצא את המשקוף, השופט תפס את פושטיגה באופסייד שלא היה.
מצד שני, השוייצרים הציגו במשך דקות ארוכות את המיטב שלהם, שזה אומר לא בדיוק הרבה, אם אתם מתעקשים. היחיד שניסה היה ברהאמי, שיש לו סטייל. אז כשהוא קצת ניסה להתחכם, פאולו פאריירה נכנס בו וכמעט זירז לו את הפרישה. מאותו רגע, הקהל לא עזב את פאריירה. הוא שרק בוז כל פעם שהמגן נגע בכדור בסוף, ארבע דקות לפני סיום המחצית, סקולארי ראה שזה לא עסק והחליף את פאריירה בריברו מבואבישטה.
קובי קון רצה להיפרד מהנבחרת שלו לפחות עם נקודה אחת קטנה. שיזכרו משהו מהמדינה המארחת. הוא ראה את נאני מוצא את הקורה ואת צוברבולר משאיר את חלומו בחיים. זה נראה היה כמו ערב ארוך של החמצות שבסיומו 0:0 מאכזב.
קון עמד לא רחוק ממני. חליפת ערב, מדי פעם הוא הסתובב, לא מאמין שזה קורה לו. ואז בא יאקין ושינה סדרי עולם. כדור בין רגליו של השוער וכל האצטדיון באוויר. כדור מהנקודה הלבנה, שוב בינגו. שוייץ נראתה לי אתמול בבוקר בדיכאון, מאוחר בערב היא חייכה מאוזן לאוזן. אין כמו ניצחון בכדי לסדר את מצב הרוח הלאומי.
פורטוגל ניסתה לשדר עסקים כרגיל, סך הכל מכה בכנף. האם האופוריה שם בליסבון היתה מוקדמת? תשובות יתקבלו עוד השבוע.
נא להמתין לטעינת התגובות
