ראש בראש
כמו שני מתאגרפים ותיקים, יעלו נבחרות צרפת ואיטליה לזירה במחזור האחרון של בית ג' ביורו 2008 כדי להשיג עוד הכרעה בדרך אל התואר. לפחות במוקדמות גביע העולם הן לא ביחד
זידאן נוגח במטראצי, הגיע הזמן לעוד מפגש. צילום: רויטרס
ביום ההגרלה, בטח פנטזו ברומא ובפריז על פולין או טורקיה, וכשהוצאו הפתקים, עיקמו שם פנים. לא רק שמדובר בבית המוות, יחד עם הולנד ורומניה. הרי בין איטליה לצרפת יש שנים של יריבות עקובה מדמעות. במוקדמות הן גם נפגשו, כשרק מזל סידר להן לעקוף את סקוטלנד. לפני שנתיים, בגמר גביע העולם, זו היתה איטליה שניצחה בפנדלים, אבל אף אחד לא שוכח מה קרה לפני שמונה שנים, בגמר יורו .2000 איטליה הובילה עד עשרים שניות מסיום תוספת הזמן, אבל אז בא סילביין וילטורד שהשווה. בהארכה היה זה דויד טרזגה שכבש את שער הניצחון של צרפת, והוציא את ההמונים לשאנז־אליזה.
אותו טרזגה עמד לפני שנתיים בסיום הארכה מול בופון, בדו־קרב בעיטות ההכרעה של גמר גביע העולם. הפעם זה נגמר בדמעות עצב, עם סיום טראגי לקריירה המפוארת של זינדין זידאן, שפרש בסיום בלי גביע ועם כרטיס אדום מכוער. זידאן לא יהיה החודש בשוויץ ואוסטריה, וגם לא פרנצ'סקו טוטי, שתלה את נעליו בנבחרת. גם לא נזכה לראות את הקרחת של בארטז, ואפילו לא את טרזגה, שלפני מספר שבועות שמע שהוא מחוץ לסגל, לטובת הדור הבא.
דומאנק, דונאדוני ורוח הקודש
רוברטו דונאדוני, ריימונד דומאנק, מרקו ואן באסטן, ויקטור פיטורקה צילום: אי-פי-איי
מאמן הנבחרת האיטלקית, רוברטו דונאדוני, זכה לאותה קבלת פנים צוננת וחשדנית. האיטלקים מודאגים ובצדק. הם כבר רגילים להתרסק אחרי הופעות טובות בגביע העולם. זה קרה להם אחרי הטורנירים בספרד ובאיטליה, שאחריהם לא הצליחה הסקוודרה אזורה להגיע ליורו מהמוקדמות. לכן, כשמרצ'לו ליפי החזיר את המפתחות לראשי ההתאחדות דקה אחרי שהניף את גביע העולם, היה ברור שמאמנים מהדרג הראשון, סטייל פאביו קאפלו וג'ובאני טראפטוני, יסרבו לקחת את המשימה. בסוף היה זה דונאדוני, שחקן ענק במילאן, אבל מאמן עם רקורד דל, שקיבל את המינוי. דונאדוני אימן את לקו מהליגה השלישית, ולא בהצלחה גדולה. הוא פוטר מגנואה אחרי ארבעה משחקים, ובילה מעט בליבורנו. שום גביע או אליפות לא רשומים בתיק העבודות שלו.
אבל דונאדוני שייך למילאן, לה יש מילה במשרדי ההתאחדות, ומי שהכריע את גורלו כמאמן לאומי
היה סגן נשיא ההתאחדות, דמיטריו אלברטיני, ששיחק איתו שנים בנבחרת ובסן־סירו. תוסיפו שמועות לפיהן סילביו ברלוסקוני דחף למינוי מחשש שינסו לפתות את קרלו אנצ'לוטי לעזוב את קבוצתו, ויש לכם תיאוריית קשר מושלמת.
התקשורת האיטלקית לא אהבה את המינוי, ואמנם הקדנציה נפתחה עם תיקו מול ליטא והפסד מביך 3-1 לצרפת ידידתנו. אבל דווקא עם הסכין על הצוואר, חיבר דונאדוני שבעה ניצחונות בדרך לרקורד מרשים. בנובמבר האחרון, בראיון שנתן מכל הלב, שפך המאמן הנרגש: "אני מרגיש, מבלי לחלל את הקודש, שהסיפור שלי מאוד דומה לזה של האפיפיור הנוכחי, בנדיקטוס ה־.16 האפיפיור הגיע אחרי אחד האפיפיורים הכי אהובים וחשובים בהיסטוריה, יוחנן פאולוס השני. לקח לאנשים זמן להתחבר אליו, וכך גם אליי. הגעתי לנבחרת שאותה ליפי הביא לזכייה בגביע העולם. אני, כמו האפיפיור, הייתי מינוי מפתיע. אף אחד לא ציפה לנו. כל הזמן היו השוואות בינינו לבין קודמינו, אבל בסוף הלכו אחרינו."
הדברים נאמרו יומיים אחרי שאיטליה הבטיחה את העלייה ליורו, ודונאדוני המשיך: "היום מקריבים הכל למען הרצון הדורסני להשיג הצלחה בכל מחיר. בגלל זה יש אלימות בעולם ובמגרשים. אנשים חושבים שמגיע להם כל מה שהם דורשים. כדורגל זה לא זה. כדורגל זה הקרבה, יושר וכבוד לאחרים."
כמו דונאדוני, גם דומאנק סובל מחוסר תמיכה ציבורית. ככה זה כשמאמנים בטופ העולמי, אין רגע אחד של חסד. במונדיאל היה זה זידאן, רגע לפני פרישה, שסיפק דקות אחרונות של קסם, אבל זיזו לא יהיה בדרמה בשוויץ ומדובר בחור עצום בתפקיד המנהיג. יש כמה טוענים לכתר. סמיר נאסרי הצעיר, שנקנה לאחרונה על ידי ארסנל תמורת 12 מיליון ליש"ט, ובטח פרנק ריברי, שדחף השנה את באיירן מינכן לזכייה מרשימה באליפות הבונדסליגה. ההימור הולך על ריברי.
כבר במונדיאל האחרון הוכיח ריברי שיש בו הרבה יותר מעוד שחקן. פליימייקר כמו פעם, עם טאץ' נקי בכדור וראיית משחק משובחת, אבל אז הוא עוד הסתובב בביצה הצרפתית. היום הוא בעל בית של כוח רציני בכדורגל האירופי. "ריברי גורם להנאה צרופה," אמר עליו אוטמר היצפלד, מאמנו בבאיירן. "הוא מהשחקנים שגורמים לצופים לקום מהכסא." אוליבר קאן, השוער, הוסיף והחמיא. "בקבוצה שלנו הוא אגדה. אפשר להשוות אותו לזידאן. לא בגלל הטריקים, אלא בגלל המהירות שבה הוא מכוון את הקבוצה. שחקנים כמוהו יש מעט."
צרפת אומרת כן לזקן
דוד טרזגה מאוכזב צילום: איי-אף-פי
"זו יכולה להיות בעיה, אני חייב להיות כן," אמר בראיון לל'אקיפ. "נגד ספרד איבדתי את כל הכיוון במרכז. הפסדתי את כל המאבקים והריצות. כשהגעתי ליד השער, לא הרגשתי בנוח כמו בעבר. אי־אפשר להשוות את זה לימים שלי בארסנל. זה כמו לקחת את טוני פארקר מעמדת הרכז ולהפוך אותו לסנטר."
הנרי, עם 44 שערים ב־98 הופעות בינלאומיות, הכוכב הגדול של הצרפתים, לא מגיע לטורניר במלוא הקיטור. "חשבתי הרבה על פרישה מהנבחרת אחרי היורו. אני לא מכחיש. אני חלוץ בן ,"30 אמר בכנות. קצת עצוב, אבל הדור הצרפתי המפואר הולך ונעלם. זו יכולה להיות הופעה אחרונה בטורניר גדול עבור רשימה ארוכה של קשישים: גרגורי קופה ,(35) ליליאן תוראם ,(36) קלוד מקאללה ,(35) פטריק ויירה ,(31) וילי סניול ,(31) ויליאם גאלאס (31) והנרי .(30)
מקאללה, שכבר הודיע על פרישה מהנבחרת אחרי המונדיאל האחרון וחזר, הכריז שהפעם זו באמת ההזדמנות האחרונה לראות אותו במדי הטריקולור. "מה שהצלחתי להשיג בנבחרת זה מדהים, אבל מגיע יומו של כל שחקן לפרוש, וכך גם אצלי. אני רוצה להישאר בצ'לסי, אבל לעזוב את הנבחרת."
דומאנק לא ויתר על חלק גדול מהמבוגרים, ונתן הסבר מנומק. "אתה חייב ניסיון. המנוסים נמצאים שם בכדי להזכיר לכולם שאתה לא מגיע להישגים דרך משחק אחד." ובכל זאת, המאמן דילל את הסגל מכוכבים מזדקנים. דויד טרזגה, מהפרטנרים של הנרי בזכייה בגביע העולם ב־1998 שעבר דרך ארוכה, כולל המוקדמות של היורו וחלק ממשחקי ההכנה, נמצא מחוץ לתוכניות.
בשיחה שקיים המאמן עם חלוץ יובנטוס, שכבש העונה עשרים שערים, הוא ביקש שיבין את ההחלטה. יש ארבעה־חמישה חלוצים בכושר, והוא היה חייב לצאת לדרך חדשה. "אני לא לוקח את זה קשה מדי," סיפר טרזגה לאתר הרשמי של יובנטוס. "זכיתי עם הנבחרת בכל תואר אפשרי, כך שאני רגוע ומכבד את ההחלטה של המאמן. הוא יצר חבורה צעירה עם כמה שחקנים מבוגרים, וזה בסדר. הנקמה שלי תבוא כשאצליח ביובה."
טרזגה איבד את מקומו לטובת קארים בנזמה, שאמור להיות הפנים שימשכו את צרפת בשנים הבאות. חלוץ ליון נמצא על הכוונת הארוכה של ברצלונה, ובעצם אין כמעט מועדון גדול שלא שם עליו עין, אבל ליון לא ממהרת לאסוף את המזומנים. "זו לא שאלה של כסף, זה הרבה יותר פשוט: זה עניין של רגש," הסביר נשיא הקבוצה, ז'אן מישל אולה. "בנזמה רוצה להישאר, כי כאן הוא מרגיש בבית. מצפה לו עוד קריירה ארוכה ולדעתי הוא יהיה הכוכב של גביע העולם ב־.2010 הוא גדל מהר."
השבריריות של קסאנו
אלסנדרו דל פיירו צילום: איי-פי
בחודש האחרון, עוד בטרם היה ברור אם דל־פיירו יזומן לסגל של דונאדוני, ביקשה חברת המים המינרליים "אוליבטו" לנצל את הפופולאריות הגואה של הכוכב, והשתמשה בו בפרסומת החדשה שלה. כדי לשמור על טריות, הכינו שם שתי גרסאות: האחת, למקרה שדל־פיירו יוזמן לסגל. השנייה, למקרה שיישאר בטורינו.
בגירסה הראשונה דל־פיירו יושב ליד נזירה ששואלת: "באליפויות זכית,"? והוא עונה: "בטח, בכמה." היא ממשיכה: "את גביע העולם לקחת,"? והוא עונה: "בטח." הנזירה מקשה: "ואת היורו,"? ודל־פיירו מבטיח: "עכשיו נראה." בוורסיה השנייה עונה דל־פיירו על שאלת היורו: "את זה, נראה אני ואת בטלוויזיה."
מטען החבלה השני בסגל של דונאדוני הוא אנטוניו קסאנו. חלוץ סמפדוריה כבש השנה עשרה שערים והזכיר איזה כישרון ענק הוא, אבל עדיין, מדובר באחד השחקנים הכי בעייתיים שיש. למי ששכח, הנה מקבץ: בעונה שעברה, כששיחק בריאל מדריד, הוא נעלם באמצע העונה לפרק זמן לא מבוטל; העונה הוא זרק את חולצתו על שופט שהרחיק אותו; הוא מסתכסך כל שבועיים עם חבר אחר לקבוצה ואת הפה הגדול שלו אף אחד לא יכול לסתום. למרות זאת, ג'יאנלוקה זמברוטה, שגדל איתו בבארי והתנדב להיות החונך שלו בנבחרת, מוכן להישבע ש"הוא בחור זהב, הרבה פחות בעייתי ממה שמספרים עליו."
אנטוניו קסאנו צילום: אי-פי
מי שלא יהיה בשוויץ ובאוסטריה הוא פיפו אינזאגי, שנשאר כועס בבית. אינזאגי כבש עשרה שערים בשבעת משחקי הליגה האחרונים של מילאן, אבל דונאדוני שכח אותו והחלוץ התפרץ: "אני לא שווה שיחת טלפון מהמאמן, שיבשר לי שאני לא בפנים? כנראה שלא מספיק לכבוש ולהיות בכושר. אני מאוד מאוכזב מהיחס הזה, בטח אחרי שהייתי נאמן ושתקתי לכל אורך מוקדמות היורו, כשהתייבשתי על הספסל." אלא שדונאדוני סתר את דברי החלוץ מול המצלמות: "אני לא יודע מה הוא רוצה. יומיים לפני שפרסמתי את הזימון ליורו, התקשרתי אליו והסברתי את החלטתי. הוא אמר שהוא לא מסכים איתי, אבל ניהלנו שיחה ארוכה."
ככה זה במדינות עם עומק וכישרון בלתי נדלים. תמיד יהיו כוכבים שיישארו בחוץ עם פרצופים חמוצים. אבל גם דומאנק וגם דונאדוני יודעים שכל מצב הרוח הלאומי תלוי בהם, ובמקרה של כישלון, הבעיטה תגיע. האיטלקים זכו בפעם האחרונה באליפות אירופה לפני ארבעים שנה בדיוק, ואילו הצרפתים, אחרי גמר גביע העולם, רוצים לחזור לימי הזהב מלפני שמונה שנים. לדומאנק לא היתה בעיה לצאת בהצהרת כוונות, לפיה "מבחינתי צרפת תהיה אלופת אירופה." טוב, הוא תמיד היה מוזר.
צרפת: מחפשים יורש
איטליה: שיכון ותיקים
נא להמתין לטעינת התגובות
