גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


NBA: לפני 20 שנה

אינדיאנה ג'ונס מוציא סרט חדש, חולון ובני יהודה בכותרות והסלטיקס מול הלייקרס בגמר? אנחנו חייבים להיות בשנות ה־80

עפר שלח | 5/6/2008 14:20 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בשנות ה-‭,80‬ השנים שבהן יצרה מכונת השיווק של דייויד סטרן את המפלצת המודרנית של ה־‭,NBA‬ התבסס חלק מהמיתולוגיה החדשה של הליגה על הניגוד בין לוס־אנג'לס לבוסטון. הוליווד מול הצווארון הכחול, "שואו-טיים" מול כדורסל של יסודות לפי הספר, שחור מול לבן, מג'יק מול לארי בירד. זה היה מיתוג קל, פשוט, מובן ומעורר יצרים. זה גם עשה עוול לשתיים מהקבוצות הגדולות ביותר בתולדות המשחק.
אינדיאנה ג'ונס, נזכר בערגה.
אינדיאנה ג'ונס, נזכר בערגה. יח''צ

  
הלייקרס היו קבוצה אינטליגנטית, בנויה על יסודות נכונים וחכמה לא פחות מהסלטיקס. מעט סנטרים שיחקו את המשחק באופן מושלם וחכם כמו קארים, המשחק של מג'יק היה "ברק של יסודות" והתבסס על כוח וקריאת משחק לא פחות מאשר על שליטה בכדור ואלתור. מייקל קופר היה שומר קשוח ברמה עליונה, ג'יימס וורת'י ידע להשתלב בתוך המארג הקבוצתי כיאה לבוגר גאה של צפון־קרוליינה.
  
בצד השני, לסלטיקס היו ברק, מהירות, יכולת אדירה בצבירת נקודות וכישורים של אחד על אחד לא פחות מאשר לחבורה הנוצצת של ריילי. המדיה אולי חגגה על התדמיות, אבל השחקנים ידעו את האמת, וזה היה הבסיס להערצה ההדדית ששררה ביניהם בשיאה של היריבות.
החושך לא נופל על לוס-אנג'לס

פט ריילי
פט ריילי צילום: רויטרס

הלייקרס לקחו חמש אליפויות בתשע שנים, הסלטיקס שלוש - ולא בהכרח מפני שמג'יק וחבורתו היו יותר טובים. אלה היו שנים שבהן לחצות את המזרח, עם פילדלפיה של הדוקטור, אנדרו טוני ומוזס מאלון, ומילווקי של דון נלסון ואחר כך דטרויט, שיקגו וקליבלנד, היה לא פחות קשה מאשר להתמודד עם לוס־אנג'לס. הלייקרס פשוט הזדקנו פחות במהלך השנה, פט ריילי היה יכול לתזמן טוב יותר את המאמצים של הכוכבים שלו. גם את זה השחקנים ידעו.
  
ללייקרס היה יתרון אחד נוסף: ג'רי ווסט ירש את רד אאורבך כשועל הניהול המוביל של הליגה. אאורבך המשיך לסייע בבוסטון,
אבל אחרי שלן ביאס בלע טונה של קוקאין ומת מיד אחרי שנבחר בדראפט, יצא האוויר ממנו ומהסלטיקס בכלל.

ווסט ידע להביא את האלמנט הנוסף, שאותו בדרך כלל למד מאאורבך: שחקן הספסל הוותיק והרעב, שמשלים את הפאזל הקבוצתי (וולטון בסלטיקס, אורלנדו וולרידג' ומייקל תומפסון בלייקרס‭,(‬ השחקנים המשלימים שיודעים לעשות דבר אחד טוב, ומוכנים לרכב במושב האחורי. ווסט גם היה האחראי לתופעה המרשימה מכולן בלוס־אנג'לס, והיא העובדה שהלייקרס לא עברו תקופת חושך ממושכת כמו שקרה לבוסטון, לדטרויט ולשיקגו כשהשושלות הגדולות תמו.

דומה לפעם, אבל לא ממש

לארי בירד עם קווין מקהייל
לארי בירד עם קווין מקהייל .
הגירסאות הנוכחיות מזכירות קצת את התדמית של פעם - ולא פחות מזה, שונות ממנה. לגארנט יש בעיניים את הרעב התמידי, הנכונות להשקיע והיכולת לדרוש מכל אחד לידו את המקסימום, שאפיינו את בירד. אבל השילוב שלו עם פירס ואלן הוא עדיין בגדר שלושה כוכבים שאינם תמיד שלם אחד, בניגוד למה שהיה לבירד עם דניס ג'ונסון, מקהייל ופאריש. קובי הוא סופרסטאר דומיננטי יותר ממה שהיה מג'יק אי פעם, ובליגה של היום כבר כמעט אין סנטרים שאי-אפשר לעצור כמו שהיה קארים.
  
מה שיש ללייקרס הוא פיל ג'קסון: הניסיון, חוכמת הנפש, הידע העצום ובעיקר האמונה של השחקנים שהידע הזה עובד. דוק ריברס, שדי שייט לאורך הפלייאוף של המזרח, יצטרך לבוא עם משהו משלו כדי למנוע מג'קסון אליפות עשירית ולעצור את המאמן והכוכב של לוס־אנג'לס בדהירה אל רמה משלהם.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים