אלמנט המיקרוגל
אביב לביא סבור שכאשר קבוצה שלמה מתפקדת באופן קבוע על תקן מיקרוגל, כמו הפועל חולון של העונה, ההישג רשום על שמו של המאמן, וכשהקבוצה של דורסמן נמצאת באלמנט שלה, היא לא ניתנת לעצירה
פ'י ג'יי טאקר חוגג ניצחון צילום: עדי אבישי
לפני המשחק, היה ספק גדול אם חולון יכולה לרקוד על המגרש בפיינל-פור - בגלל הלחץ, בגלל סוג הכדורסל שמעמדים כאלה מכתיבים בדרך-כלל - כמו שהיא רקדה כל העונה. אבל כשבסוף הערב העמודה הסטטיסטית של חולון מראה על 100 נק' ו-25 ריב' בהתקפה, זה אומר שהיא היתה באלמנט שלה. וכשחולון נמצאת באלמנט שלה, שום קבוצה בישראל לא יכולה לעצור אותה.
נהריה הגיעה מוכנה לתחילת המשחק, אבל נגד חולון צריך להיות מוכנים להרבה יותר מקבוצה אחת. החמישייה שדורסמן העלה נתקעה, אבל כשהוא הרים מהספסל את סימונס, יזרעאלי ובראון, התפתח סיפור חדש לגמרי, ו-22 מ-38 הנקודות הראשונות של חולון נקלעו על-ידי המחליפים.
ספק אם היתה עוד קבוצה כזו בכדורסל הישראלי, שכל שחקן בה מסוגל לעלות מהספסל ולהשתלב בטבעיות בזרימה הקבוצתית. כששחקן אחד מצליח לתפקד באופן קבוע על תקן מיקרוגל, זה מעיד על התכונות האישיות שלו. כשזה קורה לקבוצה שלמה, ההישג רשום על שמו של המאמן.
לפני המשחק, אמר רוני בוסאני שריבאונד זה עניין של רצון. אם כך, חולון היא קבוצה עם רמת תשוקה נדירה. השליטה שלה בריבאונד ההתקפה היא לא סתם נתון סטטיסטי דרמטי, יש לה השפעה אסטרטגית על המשחק: כשבוסאני עבר ברבע השלישי לאיזורית, ההתקפה של חולון נתקעה לכמה מהלכים רצופים.
אלא שכל הזריקות הפרועות שחולון לקחה באותם רגעים הסתיימו בריבאונד
התקפה, וכך התאייד המומנטום התיאורטי של נהריה. באופן מוזר, יש לי תחושה שהקאמבק החלקי של נהריה בדקות האחרונות עשה טוב לשתי הקבוצות: חולון למדה את הלקח החשוב, שכל עוד יש רבע שלם לשחק, גם 25 הפרש הם לא סוף פסוק.
באשר לנהריה, החזרה איפשרה לה את מה שרוני בוסאני והשחקנים שלו הרוויחו ביושר - לרדת מהעונה הזו בראש מורם.
נא להמתין לטעינת התגובות
