עבודת צבע
הפועל פ"ת לא עלתה העונה עם יכולת גדולה, אבל קבוצה שמסוגלת למלא את האיצטדיון שלה חייבת להיות בליגה הראשונה. ארז וייץ ראה את הכחול חוזר לליגת העל, שזקוקה לעוד קצת צבע ביציע
אוהדי הפועל פ''ת. יצאו מהחורים. צילום: עדי אבישי
הפועל פ"ת היא קבוצה שמנוהלת רע, אפילו רע מאוד. כסף אין, שחקני הבית משוחררים ללא הרף ואף אחד לא באמת יודע מי בוחש מאחורי הקלעים. אבל לב של מועדון לא טמון בעסקנים שלו, אלא בכל מעריץ אדוק שעובר בשער האיצטדיון. קבוצה שממלאת את היציעים שלה עד גרם המדרגות האחרון (גם אם זה בגרושים), צריכה להיות רק בליגה הראשונה.
ליגת העל מונה בינתיים 12 קבוצות, כמעט חצי מהן לא מסוגלות למשוך יותר מ-3,000 אוהדים מקומיים למשחק. הכדורגל הישראלי אף פעם לא היה גדול וצבע ביציעים זה בערך מה שנשאר לנו. קבוצות בלי קהל, טובות ככל שיהיו, יותירו צופים מפהקים. הרצליה חביבה, מכבי פ"ת משפחתית וחמה וכפ"ס סימפטית. בלי ישבנים על הכיסאות זה לא רלוונטי.
הפועל פ"ת עלתה עם יכולה די דלה העונה, חייבים לומר, אבל היא פשוט חייבת
להיות בליגת העל. בעונה הבאה היא לא תמלא בכל משחק את האורווה, אבל היא מסוגלת וזה כל ההבדל. פוטנציאל הוא שם המשחק ואם אין לך אותו, מקומך למטה.
רק סייג אחד קטן - קהל גדול ואיכותי לא מבטיח הישארות. להפועל פ"ת יש עוד עבודת ניקיון גדולה לעונה הבאה. הסגל חייב להתחזק, מאמן בעל שם צריך לעמוד על הקווים ומישהו צריך להתחיל לחתום קצת על צ'קים. או שעכברי הכדורגל של פ"ת שוב יבחרו להסתתר.
נא להמתין לטעינת התגובות
