קהל בלי קבוצה: בית"ר ירושלים היתה צריכה לחגוג עם האוהדים שלה
רון עמיקם בטוח שאין קהל בארץ שיכול לגייס כל כך הרבה אנשים ביום נתון וחושב שחבל שבמקום להודות לו על כך, נמלטו שחקני מחזיקת הגביע למועדון לילה ולא חגגו איתו. דוד עראק מתהפך בקברו
שניים מהידועים באוהדי בית"ר, עוזי גופייה (עם גופייה לבנה של 'גיבור סברינה,' שעליה מוטבע הלוגו של בית"ר) ונומה כרעו ברך וגבם למתרחש. גופייה היה טופלס כשהוא מסוכך בגופייתו, משל היתה טלית עליו ועל נומה כשהם מצטנפים על הקרקע ומתפללים. כל אימת שהכרוז קרא בשמו של שחקן הפועל שצלע אל הנקודה הלבנה, מלמל גופייה בחוזקה: "אמה יעמיק, אמה יעמיק."
הסתכלתי על המחזה בתימהון מה. אחרי הכל, שני אייקונים שכאלה היו אמורים להיות צמודים לגדר ביציע המזרחי. לא ציפינו למצוא אותם במצב אינטימי שכזה דווקא ביציע המוזמנים הגדוש, מטר ממשפחת תאומים.
אפשר לומר הרבה דברים על הקהל של בית"ר: שחלקו אלים, שחלקו גזען,
אין קהל בארץ שמסוגל לגייס כל־כך הרבה אנשים ביום נתון. רק שלצערו של הקהל הגדול, שבוודאי חלקו לא שמע את המושג "אבל בהסתדרות," איש מהשחקנים לא חיכה לו בכיכר ספרא, גם לא בכיכר ציון, על המרפסות של מלון 'רון,' שם חילקו בגין ומלמיליאן את ימיו הגדולים של הקהל הזה.
השחקנים ברחו מהקהל ל'אומן ,'17 רובו של הקהל לא עלה לירושלים (כי הוא לא גר שם,( ואת הגביע הניף הקפטן של מכבי חיפה (מלפני שנתיים,( אחרי פנדל ניצחון של הקפטן של הפועל ת"א (מלפני שנתיים.( לא שזה שונה בקבוצות אחרות, אבל בקבוצה הכי יצרית-אותנטית-עממית בישראל, זה צורם. דוד עראק ז"ל מתהפך בקברו. קהל בלי קבוצה.
נא להמתין לטעינת התגובות
