הישרדות, גרסת הכדורגל
מבית האבלים של כוכב הפועל ת"א בצפון, דרך הקאנטרי של בני יהודה במרכז ועד הרמטכ"ל של אשדוד. שבע מועמדות לירידה מליגת העל, שבע תחנות, 24 שעות. פרויקט מיוחד
השבוע, תוך יומיים, נסענו מאשדוד ועד כפר-קמא, עברנו בין כל המעורבות בקרב ההישרדות כדי לתעד תמונות אחרונות של אופטימיות מהולה בעצב, שניות לפני שהפור נופל.
לטבלת ליגת העל
מחזור אחרון בליגה, עונת .1999/2000 אין סרטים כאלה. בני יהודה בשכונה מול הפועל פ"ת. האורחת זקוקה לנקודה כדי להבטיח את אירופה. הזהובים חייבים לנצח כדי לשמור על סיכוי להישאר בליגה. אחרי שינצחו, הם תלויים בכפ"ס, שמתמודדת בבית מול בית"ר ירושלים, שכבר סיימה את העונה.
1-1 סוער בכפ"ס ואילו בשכונה דרמה אמיתית. חזי שירזי, בשלהי הקריירה, כבש צמד, כשהוא גורם לשייע פייגנבוים למרר בבכי ולאלפים לחגוג עוד עונה בליגת העל.
חזי ישב שלשום על המדשאה בקאנטרי, הפעם תחת הטייטל 'מאמן על.' מי היה מאמין שפקעת העצבים הזו תוביל את הקבוצה לשלושה ניצחונות רצופים, כשהאור נראה בקצה המנהרה ואפשר לעשן סיגריה בכיף ולא בגלל הנרווים. "באותו משחק שנשארנו שיחקתי עם חיתול, אתה יודע איזה פחד זה,"? הוא שאל, ולקח סחיבה ארוכה מהקפה. "שחקנים הרי לא פראיירים. הם בלחץ אטומי. הם יודעים שטעות אחת יכולה לעלות בירידה. אם הייתי מחמיץ, היה נגמר .1-1 הכל בגללי."
אז באיזה מצב אתם היום?
"אנחנו חולה אנוש שבתקופה האחרונה חזר לנשום לבד, אבל המצב עדיין אנוש. אסור לפתח אשליות ואני שועל בדברים האלה. בגלל זה אני אומר לך שמי שיחשוב מעבר לשבת, זה הסוף שלו."
שירזי ישב ליד יעקב אסייג, הקוטב השקט יותר בצמד, בזמן שהשחקנים ערכו אימון ספינינג באולם הסמוך. עוד הם נהנים מהשמש ובא הצוות הרפואי לבשר שאלירן עטר סיים את העונה. קרע ברצועות הקרסול. שלושה חודשים וחצי בחוץ. "ואני חשבתי שזו פטריה," צקצק שירזי, שלא תיכנן לשמוע חדשות קשות דווקא
היו"ר חזי מגן הגיע, ביקש לשמוע עדכונים מהשטח. גם עליו נפלה פרשת עטר כרעם, בדיוק ביום ההולדת ה-,51 ב' בניסן. הרי את הבוקר הוא עשה בביתו של הרבי, בכפר-חב"ד, שם התחיל בתפילה חגיגית. "מי אמר שירדנו,"? ניסה לפזר את הרוחות הרעות. "אמרתי שאני יודע לקרוא טבלה ועם 11 נקודות מהמקום שלפנינו זה יהיה יומרני מדי כדי להכריז שנישאר. להזכירך, עדיין אנחנו במקום האחרון ואף אחד לא רוצה להתחלף איתנו. שאל את כל הקבוצות."
אז מה צריך?
"בגולני אומרים: 'עוד חמישה ניצחונות למנאייק,' ואז הכל יהיה בסדר. בשבת משחק עונה ואם ננצח אז במחזור הבא, בעוד שבועיים, זה עוד משחק עונה, נגד מכבי פ"ת. ננצח, בעזרת השם ננצח."
מגן פער עיניים כששמע שניצן שירזי מונה למאמן פ"ת. הוא ידע על המגעים, רק לא על המינוי. "מה אתה אומר? נצטרך לעבור אותו. ירדנו חמש פעמים ועלינו. אם נצטרך נעלה עוד פעם. תהיה בטוח."
שעת צהריים, רוח קרירה ליטפה את הגינות המטופחות, שממה מוחלטת ברחובות המצוחצחים. היחיד שעמד בחצר וסידר את הכניסה, שאל אם אנחנו מחפשים את ביברס. כשאישרנו, הוא מיהר להיכנס לסובארו, עשה יו טרן ולקח אותנו דרך הסמטאות לבית המשפחה, במעלה הכפר.
המנהיג הצעיר של הפועל ת"א ישב בחוץ, על חומת הבית הנמוכה, כשעל ידו השמאלית הוא עונד שני שעונים, האחד שלו והשני של אביו המנוח, אכרם. ביברס היה מהראשונים שהגיעו לפארק בראשל"צ ביום חמישי הארור. ראה את הפרמדיקים עומדים מעל אביו ומנסים, בעזרת שוקים חשמליים, לאתר סימני חיים נסתרים. מישהו ניסה להרגיע אותו, סיפר שיש דופק ועדיין נותרה תקווה, אבל הבן ידע שזו הפרידה.
ביברס לא ציפה לראות אותנו, אבל מיהר להכניס אותנו לבית המשפחה. כשמדברים על אביו, עיניו בורקות וקשה לעצור אותו. היה בין השניים קשר חזק, שמזכיר חברות אמיצה. "אם אני לא אחזור בקרוב לשחק כדורגל, אני אתרסק," הוא לחש. "זה הדבר היחידי שייתן לי קצת כוח וזה מה שהוציא אותי בעבר מהטרגדיה של נילי ואחותה דיאנה."
לא רחוק מביברס ישב כל הזמן אברהם, אחיו של אכרם ואביהן של נילי ודיאנה, שנהרגו בתאונת דרכים מחרידה לפני שלוש שנים וחצי. אברהם ניגש אל ביברס, שם יד על כתפו והודיע: "אני אעשה הכל כדי להיכנס לנעליים הגדולות שאביו השאיר. חשבתי שסוף-סוף, אחרי שקברתי שתי בנות, אני לקראת יציאה מהטראומה שעברתי ובאה טרגדיה לא פחות גדולה. אז הלכו לי שתי בנות ועכשיו יש לי בן. אני אלך איתו למשחקים, לאימונים כי אני יודע שאם אפשר היה לשאול את אחי, זה מה שהוא היה מבקש."
קולו של ביברס נשבר לעתים למרות שהוא מנסה להסוות זאת בקשיחות שמאפיינת אותו. הוא יודע שבכל משחק בית העיניים ינדדו, כמו תמיד, לשער 2 באמצע, ובמקום שהיה שמור לאביו יישב מישהו אחר "נמשיך כי זה כמו צוואה שלא כתובה," הוא מבטיח. "הוא זרע, השקה וראה רק את תחילת ההבשלה של הפרי. כאילו מפה הוא אמר: 'אתה יכול לבד, תלך.' הכל ירשתי מאבי. הוא היה חזק בצורה בלתי רגילה. גם כשהיה שחקן, היה כסחן. תמיד אמר לי: 'אני לא יכול שיעברו אותי. אם עוברים, אני מקצץ.' לפעמים הייתי אומר לו: 'אבא, בוא נשחק קט-רגל,' אבל הוא לא היה מסוגל כי הוא ידע שהוא לא ייתן לאף אחד. לפעמים היה אומר: 'הלוואי שהיה לך את השילוב בין הכישרון הטבעי והכסאח שלי."
ביברס סיפר שמאז מות האב הוא מתקשה להירדם. כל פעם תוקף אותו חלום חדש בו אביו מופיע, מעביר מסר והוא ממהר להתעורר. "אתה כל הזמן שואל: למה דווקא לי, למה לא למישהו אחר. למה עכשיו. למה לא עוד קצת? אבל הכל כתוב למעלה. מהיום שהוא נולד הוא קיבל את התאריך והשעה שבה הספר ייסגר. נותר רק להתפלל שהוא בגן עדן, שומר על נילי ודיאנה. אני נורא מתגעגע. חסר לי להרגיש אותו, שיגיד איזו מילה."
ביברס כבר חלם על אירופה. בעבר היו אלה אייאקס ואולימפיאקוס שגיששו, והוא ואביו פינטזו על מעבר וביררו הצעות, אבל עכשיו יש דחייה בתוכנית. הבן הצעיר והמפונק הפך בין לילה לראש המשפחה. "אני בטוח שהוא שומע ושומר. כל לילה לפני שאני אלך לישון אני אדבר איתו וכל שבת לפני המשחק אני אבקש את עזרתו. אצלנו, בעדה הצ'רקסית, מאמינים שבאחרית הימים יש פגישה עם ההורים. אני מאוד מאמין."
אברהם, הדוד, שומע את הדברים. הוא גם מכיר את ביברס מילדות. יודע שמלבד שחקן מוכשר, לבחור יש אופי. הטרגדיות לא ישברו, אלא רק יחשלו אותו בדרך לפסגה. "אמרתי לו שלא יוריד רגל מהגז. אם התאמן שעה, שיתאמן שעתיים. הוא צריך להוכיח לכל העולם שהוא לא חזר אפילו חצי צעד אחורה."
בכניסה לקומפלקס, ליד התחנה המרכזית, חנתה ניידת שידור של "קול ישראל" כדי לשדר את הצעד הראשון של ניצן שירזי על אדמת הלוזונים. אלי גבאי עמד במשך דקות ארוכות חמוש בחיוך ממסטל וזר פרחים. מדובר בראש הקומץ של הקומץ. ישר מהאורווה, המנהיג הבלתי מעורער של שער 2 והאיש שלא מעט מקור רבים נותנים לו את הטייטל המחייב: 'האיש שפיטר את גיא לוזון.'
גבאי, כמנהיג מחתרת אמיתי, לא מיהר לקחת אחריות. הוא ידע היטב עם מי יש לו עסק ואצל הלוזונים פעולת תגמול יכולה להיות כואבת. הבחור רק היה מוכן לומר בראיון בלעדי וקצר ש"כל ארגון לא יכול ללכת נגד האוהדים שלו. לא מכבי חיפה, לא בית"ר ירושלים ואפילו לא מועדון קטן כמו מכבי פ"ת, עם מעט אוהדים שהוכיחו שהם מרכיב מאוד חשוב בהצלחה. עובדה, לא עודדנו וראיתם מה קרה. אם הקהל היה תומך, הוא לא היה הולך. בשום מצב. הוא נשאר לבד."
השחקנים יצאו אט-אט מהאסיפה במועדון וגבאי התכונן עם הזר המפואר לערימת הפלאשים הקרובה. הרי אין כמו צילום ראשון בין שגריר חוג האוהדים למאמן החדש. שירזי אכן עצר במקום המיועד. מדובר במאמן שמכיר כל שטיק אפשרי כשמדובר בפלאשים ומצלמות. "השקעתם, הא,"? אמר לגבאי תוך כדי בחינה מדוקדקת של הזר העטוף בקפידה. "תתנו לי פרחים גם אם נפסיד,"? עבר ניצן לשלב השאלה המכשיר לה. גבאי הודיע שכן וגם כשהאימון החל הבטיח שהחבל שהם יזרקו ליורש יהיה הרבה יותר ארוך מזה שקיבל המגורש. "היינו חייבים מישהו מבחוץ כדי לחזור לעניינים," הסביר גבאי. "זו היתה הטעות הכי פטאלית להחזיר את גיא."
עמוס לוזון עמד כל הזמן הרחק מההמולה, צפה בה בשלט רחוק, שלח את שינו זוארץ שיתמודד עם השאלות הקשות. חולצה לבנה חגיגית, חמוש בכוס קפה. הצבעתי לכיוון המרפסת ושאלתי את המהפכנים מה יקרה אם הקבוצה תרד והנשיא יילך. גבאי, שאחרי חילופי השלטון מרגיש כמו בעל מניה, סינן. "שיילך. יבוא מישהו אחר. מכבי פ"ת היתה לפני הלוזונים ותהיה גם אחריהם."
רק רועי פנחס, שעמד בסביבה, השמיע דעה הפוכה מהקונצנזוס. "זה לא היה צריך להיגמר ככה," כפר במהפכה. "את מה שהלוזונים עשו אף אחד לא יעשה." גבאי פתח עיניים גדולות ואמר: "אתה בודד." פנחס לא נבהל: "אז אני בודד וגאה." כשהעימות התפזר, בשקט יחסי, פנחס התרחק קצת ואז נתן את הפאנץ:' "הכל שטויות, רעש וצלצולים. העיקר שתיים-שלוש נקודות ונשארנו."
בית הקפה "ארומה" בקומת הכניסה, שעה לפני אימון הבוקר של מכבי הרצליה. עומר בוקסנבוים הסתפק בכוס מיץ תפוזים אחרי שאת הקפה המעורר הוא הוריד עם ההשכמה המוקדמת. "מתישה מאוד," הוא תיאר בקצרה את העונה הנוכחית. "נפשית זה מעיק. אחרי ההפסד לבני יהודה, כל השבוע הסתובבתי בחרדות ומרוב שאתה עצבני, אתה מת שהמשחק הבא יתחיל."
עומר, ,25 גר בצנטרום של ת"א. חברם הטוב של יוסי שבחון ומיכאל זנדברג, שגרים בשכנות. עם אבי יחיאל הוא נוהג לשתות קפה כל שבת לפני משחק, אבל אם חבריו משתייכים לשמנת של ליגת העל, הוא מאר לה שבדרך כלל נלחמים על חייהם.
"אני זוכר את המשחק באשדוד בעונה שעברה, שני מחזורים מהסוף, כשהבטחנו את ההישארות," הוא חייך כתמיד. "ישבתי באוטובוס ואמרתי לעצמי: איזה כיף. הלילה אני אצא, אבלה. הפעם אמיתי, כדי להתנקות, כי כל השנה, גם כשאתה יוצא, אתה חוזר הביתה ועושה חישובים. מקום ,11 שתי נקודות מהקו האדום. תחשוב ששבוע אחרי שנשארנו היה לנו משחק נגד חיפה. כל הימים לפני כן שיחקנו שש-בש, אחרי המשחק התחבקנו איתם."
כמה נגמר?
0-2" לחיפה. היה רוגע של חופש. אתה משחק בשביל ימים כאלה וזה כיף שיש אקשן, עניין, מתח. לחברה שלי כל הזמן הולך מצוין בלימודים, ואז פתאום, כשמשהו מתפקשש, היא מתעצבנת. אני אומר לה: מעולה, אי-אפשר שהכל יהיה טוב. אני מודיע לך שבמכבי חיפה, באליפות השלישית, שיעמם להם וגם לבית"ר, בעונה הבאה, אם המצב יימשך, ישעמם."
לבוקסה ייגמר החוזה בתום העונה. עבור רבים הרצליה היא תחנת רכבת, נקודת המתנה בדרך לקבוצה יותר גדולה. עומר מצטנע. "בסך הכל טוב לי כאן, והאמת, כולם שואלים ולכולם אני מספר שלא התעסקתי עם הנושא. אני לא יכול. מה יהיה אם נישאר, נרד? קשה לי לעשות את הסוויץ.' אני לוקח את הכדורגל ללב. זה החיים שלי".
אמרתי לו שביום ראשון, מול בית"ר ירושלים, קשה להיות אופטימי. עומר שוב חייך. "קבוצה יותר טובה מאיתנו, האיצטדיון יהיה מלא, תהיה תקשורת, משחק אליפות. אבל אל תשכח שכבר הבקעתי נגדם השנה ובשנה שעברה ובהרצליה יצאנו ב-.1-1 גם עם תיקו לא נרגיש מקופחים".
אלי אוחנה הסיט את התריסים בחדרו של המנכ"ל גבי קצרה והביט על שחקניו מתחר ממים על הדשא. "תראה מה זה, עם 13 שחקנים אני צריך לעשות אימון. זה משנה את כל התוכניות." לירה, זרקו, לוז וישראלביץ' פצועים. הרופאה מיכל גולדווירט הסתובבה על הדשא בין אחד לשני, הציעה טיפולים ופתרונות מיידיים. מפה לשם, כפ"ס הפכה למועמדת לגיטימית לירידת ליגה. "כולם דיברו על הגנה, הגנה. מתוך 13 משחקים, בשבעה הקבוצה לא ספגה גול," פרש קצרה נתונים. "אבל בקבוצה קטנה, כשאתה מוציא משהו מהפאזל ולא מכניס חלק מתאים, זה נראה כמו שזה נראה. אנחנו יכולים לשבת ולקטר, אבל אלה החיים."
אי-אפשר לשנות?
"בוא עכשיו ויחד איתי תכין את העונה הבאה. בשביל לשדרג, נניח, נרצה להביא שישה שחקנים חדשים. שלושה להרכב ושלושה מחליפים. אנחנו הרי יודעים למי מסתיים החוזה. אין. תחפש בכל השוק ואין. אם יש שחקן פנוי, ארבע קבוצות רודפות אחריו."
ביום שבת, אחרי ההפסד לק"ש, קצרה הכניס קבוצת אוהדים לשיחה מלב אל לב איתו, עם טביב ועם אוחנה. נתנו להם הסבר מפורט והבהירו שהמאמן לא הולך לשום מקום. היחסים בין הטריו טביב-קצרה-אוחנה כל כך קרובים, כמעט מדובר בשלישייה מלידה.
אוחנה, שישב איתנו בתחילת השיחה, לא הסכים לשחק את האח המסכן. "אתם שמעתם אותי פעם מתבכיין? אבל תמשיכו לנגח את הכדורגל הישראלי," הוא תקף במקום להתגונן. "אתם עושים את הליגה לכל-כך גרועה. יודע מה אמרתי פעם לעיתונאי? 'בלי הכדורגל, מה הייתם? עם כדורסל וטניס הייתם ממלאים אולי רבע עמוד."'
אוחנה יצא מהחדר בדרכו לאימון וקצרה מיהר לתמוך. "אני מאמין שאלי יהיה בעתיד המאמן הכי טוב בישראל. מאמין בכל לבי. אלי הגיע למקום הרביעי בבית"ר ירושלים ונחשב לכישלון. אחריו הגיע פרננדס, סחף למקום השלישי וכולם דיברו על הצלחה. תלוי איך מציגים בן-אדם. אני רואה איך הוא מדבר עם שחקנים, איך הם משחקים בשבילו. הוא הדרך שלנו."
קצרה הוא איש מאוד נעים. בתחילת דרכם, שלו ושל טביב, ניסו לצייר אותם בגוונים כהים, אבל הם עברו את המכשולים ומבין קבוצות החלק התחתון הם משדרים שקט, רוגע ומסרבים להילחץ. שם כבר לא זוכרים מתי קנסו שחקן. "גם כשאתה עצוב, תעשה כאילו אתה שמח," הסביר קצרה את
הפילוסופיה שמאחורי ההמלצה. "למה? כי כבר המחשבה הזו היא ההתחלה של משהו טוב."
רפי נידם ישב ואכל עוגייה שהביאה הפקידה. "צלמו, צלמו אותו," התחנן הבלם יאשה ודראן. "אין פעם אחת שבאתי לכאן ולא ראיתי אותו אוכל." רפי קלט אותו בזווית העין ואמר לו: "יאללה, יאללה," כשהוא מנפנף אותו באלגנטיות.
כמה אלון חזן זקוק לאחד כמו נידם על המגרש במחזורים הקרובים. אחד שיצבוט, ינשך. לא ייתן ליריב להגיע לבד מול סמי אג'יי. אבל נידם, שמחלונו אפשר לראות את מגרש האימונים, מטפל היום בבעיות מינהלה ולא נוגע בסגירה אלכסונית לברך.
"לפחות עם קרב התחתית הזה אתה לומד חשבון," הוא השתעל. "כל היום אתה בחישובים, אבל מה, קודם אתה נהיה ממציא. 36 נקודות מספיק. מה זה? 37 נישאר בליגה. מי אתה שתקבע? מי שאומר את זה הוא חמור".
מישהי נכנסה לחדר וצעקה: "רפי, אני לא יודעת מיהם, אבל אני רוצה להגיד שאני אוהבת אותך." רפי חייך בביישנות וביקש שלא יעבירו שיחות, הוא מדבר על כדורגל. "עזוב שטויות," הוא לא שמע את סוף השאלה. "יש משפטים של מטומטמים כמו 'לא בנויים לתחתית.' למה הרצליה כן בנויה? אתה יודע כמה שחקנים שם לא שיחקו בעונה שעברה."? וכאן הוא הפגין שליטה מרשימה של סקאוט. "בוא נתחיל עם ניצן, מורץ, שלו מנשה, ווקמנוביץ,' ג'ייאובה. קשקוש. כולם אומרים: 'אשדוד לא תרד, הם משחקים עם אוחיון, מקרייב, שריקי ושמיקי,' ואתה רואה איפה אנחנו. אם היינו עושים תיקו בהרצליה, הייתי אומר לך שנשארנו."
רפי סיפר שהכי כואב לו על האוהדים. בכיתה של הבן שלו, לפני כמה שנים, אולי היה אוהד אחד של הקבוצה. עכשיו כולם מאחוריהם. בשבוע שעבר, לפני הרצליה, אנשים נכנסו למשרדו בערך כל דקה ולקחו שניים-שלושה כרטיסים. עכשיו, נגד בני יהודה, אפילו אחד לא טילפן.
"למרות הכל, אני מאמין בלב שלם שנישאר," קבע. "היום, כל המשחקים הם מלחמת עולם. מכבי ת"א בקרית-שמונה? בן-שמעון יחשוב לפקשש את המשחק הזה? שחקנים במכבי ת"א יודעים שזה המאמן בעונה הבאה. מישאלוב, ז'אן ומסיקה המתנדנדים יתאבדו על המגרש."
אז מי תרד?
"מכבי פ"ת הכי בבעיה. לא מאמין בחילופי מאמנים והם לא טובים. אין להם סחורה. אין להם שחקנים, אין להם כלום. הכל דמארי וצמח, שמעיפים כדורים למעלה. שבורים. פעם היו חזקים, אלוהים ישמור, עכשיו זה לא מקרי, ההפסדים, ובחיפה הם יקבלו בראש בגלל יענקל'ה עם הקנסות שלו".
מי עוד?
"בני יהודה. הם לא יכולים. אם היו מתעוררים לפני חודשיים אז אולי. אין חיה כזו".
המתחם של הקבוצה הבוגרת היה שומם ורק במחלקת הנוער של מכבי ת"א ישבו האחראי, בני טבק, והמאמן הוותיק, יהודה לבני, עברו על תוכניות וניסו לפתור בעיות דחופות. כמה שתנסו, לא תמצאו אחד כמו לבני בכדורגל הישראלי. הוא נמצא במועדון כבר 59 שנים ברציפות. הוא החל כשחקן ומ-1960 הוא מאמן. התחיל עם ילידי 1949 והיום הוא מדריך את ילידי .1999 הדור הכי צעיר באגודה שמעולם לא טעמה את ליגת המשנה.
"אני מכביסט, אבל ממש מכביסט," הודה אתמול. "הדם אדום, אבל הוא באמת צהוב-כחול. אני אפילו לא יכול להסתכל על חלק מהמשחקים מרוב מתח. אני מתרגש, הלב דופק חזק. כשמכבי מפסידה אני לא קורא עיתונים ביום ראשון. שמעתי, אבל שלא אראה את זה בעיניים. זה חוק אצלי."
אין יום שהוא לא מגיע למתחם האימונים בקרית-שלום. בגיל 70 הוא נמצא שם מ-12.00 בצהריים ועד שמכבים את האורות. לא מחמיץ אימון. פעם אחת הוא עבר צנתור ביום חמישי ולמחרת כבר חילק הוראות על הדשא. כולם היו בניו: דריקס, נמני ומישאלוב.
"באים לפה שחקנים מקצוענים מחו"ל," קונן. "נשבע לך, יש כאן ישראלים טובים לא פחות מהם, אבל בגלל שהם מבחוץ ושילמו עליהם, אז נותנים להם לתפוס את המקום. אני רוצה שלושה זרים טובים, אבל טובים באמת, ולא כאלה שהסוכן עושה מהם כוכבים. אתה יודע עם כמה נפלנו במכבי? דור מלול הוא שחקן לא פחות טוב מכל זר, וניסו קפילוטו לא פחות טוב מכל בלם."
לבני זוכר את הימים שלא היה ילד בעיר שלא רצה להיות במכבי. אם היית כישרוני, היתה לך כתובת אחת. היום, חלק מהשבר באגודה מקורו בעובדה שהיא לא מצליחה למלא את השורות בתוצרת בית. "השתנו התנאים," הסביר. "פעם היינו הכי עשירים, עם התשתית הכי טובה. היום כמעט כל אגודה נותנת תנאים דומים וזה תלוי גם במה שקורה בבוגרים. אם הם במקום ראשון, הילד בא. יש לו מודל לחיקוי. בימי לוני האחרונים, עם על האהבה והערצה שלי אליו, נשארנו מאחור."
תאר לך שתרדו.
"מה פתאום. אני לא רק אופטימי, אני בטוח שיהיה יותר טוב עם ההנהלה החדשה. הם ידאגו להחזיר את מכבי ת"א לימי הזוהר. תבוא עוד שנה-שנתיים לראיין אותי ותגיד: 'יהודה, כמה שצדקת".
נא להמתין לטעינת התגובות
