מי באמת מספר 1?
טורניר המכללות מגיע לשיאו עם הפיינל פור שיחל בשבת בלילה, ו-NRG ספורט מכיר לכם את דמויות המפתח: הדינמו של UCLA, המאמן של קנזס, הכוכב של ממפיס והמינוי שהחזיר את צפון קרוליינה לפסגה
זה הזמן להציג בפניכם חלק מהנפשות הפועלות: הדינמו שמניע את ההתקפה של UCLA; המאמן של קנזס, שמגיע בפעם הראשונה לפיינל פור אחרי שנים ארוכות ומתסכלות; הפרשמן הסנסציוני של ממפיס, שגורם לכל קבוצת תחתית ב-NBA לפנטז עליו בלילות קרים וחשוכים; והמאמן שחזר כדי להציל את צפון קרוליינה, וביצע את המשימה בהצלחה.
באופן אירוני, הדבר שהכי מזוהה עם העיר ממפיס הוא אדם מת. אבל בעוד אלוויס פרסלי התפזר בגופם של אלפי חקיינים מנבאדה ועד חולון, הרי שה-4 בנובמבר 2006 העיר את העיר לגמרי. באותו לילה הודיע דריק רוז, יליד שיקאגו, שהוא מוותר על מכללות אילינוי ואינדיאנה והולך לשחק אצל הטייגרס וג'ון קליפארי בעונה הבאה. שנה וחמישה חודשים לאחר מכן, מדווח העיתון "ממפיס קומרשיאל אפיל" על גידול של 40% במכירות בחנות הספרים של האוניברסיטה, ומנהלת החנות הנסערת, קריסטי ג'פורדס, מספרת בהתרגשות: "יש לנו שבע קופאיות שעובדות נון-סטופ. בחיים לא ראיתי דבר כזה!".
חוץ מזה, רוז וממפיס מסתערים בסוף השבוע על אליפות טורניר ה-NCAA הראשונה בתולדות המכללה. והקרב נגד UCLA יהיה סמלי במיוחד: ממפיס היא ההפך הגמור מהברואינס – המכללה הכי פחות מעוטרת מבין המשתתפות בפיינל פור, עם שתי הופעות קודמות בלבד במעמד: ב-1985 היא הפסידה לאלופה המיועדת וילאנובה בחצי הגמר, וב-1972 הגיעה הכי רחוק, עד לגמר, שם הפסידה ל... UCLA. אם תהיה שם סגירת חשבון היסטורית בשבת בלילה, תהיו בטוחים שלרוז
ההשוואות הפופולריות לגביו מתמקדות בגילברט ארינאס, אבל למאמן UCLA, בן האולנד, יש השגות. "בכנות, הוא מזכיר לי את ג'ייסון קיד", אמר האולנד ל"יו.אס.איי טודיי". "יש לו גוף כמו של קיד, הוא 1.90 פלוס מינוס, כל כך חזק ופיזי. הוא שומר כמו קיד, וקלעי הרבה יותר טוב ממנו באותו שלב בקריירה". נקודות התורפה היחידה שלו עד עכשיו הן הקליעה מהעונשין (כ-70 אחוז בלבד), ו... הפחד מפני סיכות. רוז סובל, בשיא הרצינות, מנידלופוביה. אחרי שנפגע ליד העין והחל לדמם, הוא סירב שיתפרו אותו, והצוות הרפואי הסתפק בסוג של דבק טבעי.
אם אתם מחפשים דוגמאות למגוון התכונות של רוז, צריך רק להביט בסרט היילייטס קצר, בן 104 שניות, ממשחק נגד גונזאגה העונה: מסירת הקפצה מושלמת במתפרצת, חדירה וקליעה על ארבעה שחקנים, עוד מתפרצת עם קרוסאובר קטלני ומסירת עין עקומה לקלעי פנוי, פולו-דאנק מרהיב, קליעה נקייה לשלוש, ועוד סל נדיר עם שהייה ארוכה באוויר. אתלט מדהים, עם יכולת לעלות לסל ולרדת הרבה אחרי כולם. החבילה השלמה. פלא שחצי מה-NBA מזילה עליו ריר
רוז גדל בשיקאגו, בשכונה לא מאוד ידידותית. כשעוני, סמים ויריות מקיפים אותו מכל כיוון, רוז בחר להתמקד בכדורסל, והמשפחה גוננה עליו – במיוחד האחים, ששלושתם היו שחקנים ואחד מהם, רג'י, היה כוכב מכללות בתחילת שנות ה-90. תלמיד היסודי דריק הלך לשחק איתם יחד, והתמודד ללא בעיות מיוחדות עם שחקנים שגדולים ממנו ב-7-8 שנים. שם גם התפתחה אצלו הצניעות, ועוד תכונה חשובה לרכז טבעי. "כשאתה משחק עם ילדים גדולים יותר, אתה לא רוצה להיות זה שזורק כל הזמן", הסביר.
"הוא מעדיף לסיים משחק עם 22 אסיסטים ולא עם 22 נקודות", הוסיף המאמן קליפארי, "הוא רק רוצה שכולם על המגרש יהיו שמחים". כריס דגלאס-רוברטס, הקלע המוביל של הטייגרס, ושחקן הפנים חסר היציבות ג'ואי דורסי, הם האנשים השמחים ביותר. וגם האוהדים די נהנים. וקליפארי, מן הסתם. "במהלך הקריירה, אתה עובר כמה שחקנים שפשוט גורמים לך להתיישב", אמר מאמנו, "הם עושים את המבצע, ואתה יושב. אין לך מה לומר. 'איך לעזאזל הוא עשה את זה?... פשוט שב ותהנה'. זה מה שדריק עושה".
במהלך העונה, אחת הסיבות לביקורות על כך שממפיס היא אובר-רייטד נבעה מכך שהליגה שלהם, קונפרנס USA, היתה די חלשה (מאזן 0:19 לטייגרס, עם הפרש ממוצע של 19.2 נקודות). הדבר תרם גם לכך שבמשחקים רבים בתוך הליגה, רוז פשוט לא היה צריך לקלוע או אפילו לשחק יותר מדי כדי שהטייגרס ינצחו בקלות. מצד שני, לממפיס היו גם ניצחונות על אריזונה, אריזונה סטייט, קונטיקט, ג'ורג'טאון וגונזאגה. וגם כשבטורניר המכללות הם נחשבו למדורגת 1 הפגיעה ביותר, הם התקשו רק מול מיסיסיפי סטייט בסיבוב השני. את מישיגן סטייט הם דרסו 20:50 במחצית הראשונה, ואז הגיעה טקסס.
המצ'-אפ נגד הלונגהורנס היה חשוב עבור רוז לא רק בגלל הכרטיס לפיינל פור שהונח על הכף. הרכז של טקסס, די.ג'יי אוגוסטין, נבחר לחמישייה הראשונה של המכללות בארה"ב, ורוז רק לשלישית. עם זאת, על המגרש לא היה ספק מי טוב יותר. בכמה דקות מופלאות, החריב רוז במו ידיו את טקסס בדרך לניצחון ב-18 הפרש. "הוא שולט בכדור, במשחק, בקבוצה שלו", אמר אוגוסטין.
רק על דבר אחד אין לו שליטה: "זה פשוט הורג אותו, לשמוע את כולם מדברים עליו", אמר קליפארי. אחרי 20.5 נק', 6 ריב' ו-6 אס' למשחק בארבעת משחקי טורניר ה-NCAA, לרוז נותרה בעיה אחת גדולה: עוד משחק אחד כזה נגד UCLA, ואולי עוד אחד בגמר, והכדורסל האמריקני כולו לא יפסיק לדבר עליו.
ג'ורדן פארמר עזר להרים את מכללת UCLA, אחרי שנים של חוסר הצלחה, עד למשחק הגמר של טורניר ה-NCAA ב-2006, שם נעצרו מול פלורידה. האישיות הכריזמטית שלו, הווינריות הבלתי מתפשרת, העובדה שלמרות חוסר מימדים מרשימים או אלמנט אחד במשחקו שבוצע ברמה עילאית הוא תמיד היה שם, סחפו את המכללה בעלת 17 האליפויות מלוס אנג'לס כמעט עד הפסגה. ואז הוא עזב, וכל הציפיות נחתו על כתפיים שבקושי דחסו 63 ק"ג של משקולות. הכתפיים של דארן קוליסון.
המאמן בן האולנד ידע שקוליסון לומד מפארמר, רק תהה עד כמה הוא מסוגל ליישם. פארמר, היום רכז מחליף ושחקן רוטציה חשוב בלייקרס, אמנם הפך את קוליסון לשחקן תחרותי יותר – עד כדי אגרוף ששלח האחרון לעבר פרצופו של הרכז היהודי באחד האימונים – אבל עדיין, קוליסון (1.85) נחשב אז לשחקן לא יציב, צנום מדי, כזה שכל חסימה ושמירת לחץ עלולה להפוך אותו לאסון פוטנציאלי והזריקה שלו לא מספיק טובה כדי להפוך אותו לאיום התקפי של ממש.
ובכן, כנראה שהבחור השתנה. בעונתו השלישית קוליסון הפך לאחד הווינרים הגדולים במכללות. נכון, הפורוורד הפרשמן קווין לאב הוא הכוכב של הברואינס, אבל כשהקבוצה של האולנד היתה צריכה סלים מכריעים בסיבוב השני נגד טקסס A&M, היא הלכה לקוליסון, וקיבלה ממנו סל ניצחון 9 שניות לסיום. עם 49.1 אחוז שדה ו-53 אחוז מעבר לקשת, גם הקליעה כבר יציבה יותר. "זה היה קוליסון הקלאסי", אמר האולנד, "כניסה לסל, חיתוך ימינה, זריקה גבוהה שמנשקת את הלוח ונכנסת פנימה".
אחרי שקלע 3 מ-17 במצטבר מהשדה בשני משחקי ההדחה של הברואינס בפיינל פורים האחרונים, וכמאמן על המגרש בקבוצה הנוכחית, מוטיבציה לא חסרה לו. "ההשוואות לפארמר הרגו אותי", הוא אמר בעבר, "ידעתי שהוא שחקן טוב, אבל חשבתי שגם אני יכול לקבוע סטנדרט משלי". ג'וש שיפ, חברו לקבוצה, ידע כל הזמן מה קוליסון שווה: "ראינו שהוא מצליח לעשות את שלו באימונים נגד פארמר. לא היינו מודאגים".
קוליסון משחק מהר יותר מפארמר, שהצטיין בעיקר במשחק עומד, והוא מסוגל להרוג את היריבה במטר של אסיסטים, בחדירות זריזות לסל או במבול של שלשות, לפי הצורך. הוא מסיים ביד שמאל, משנה קצב ללא הפסקה וקורא היטב את ההגנות שמולו. פארמר נבחר בסוף הסיבוב הראשון בדראפט, ואת הפוטנציאל של קוליסון מעריכים כבחירת לוטרי, אם יחליט לצאת לשם השנה.
הערך המוסף האמיתי שהוא מביא למגרש, עם זאת, מתבטא בהגנה, ביכולת שלו להפעיל לחץ על הכדור ולחרבש לגמרי תרגילים של הקבוצה היריבה. "דארן שומר כמו מטורף", אמר עליו מאמן אריזונה, לוט אולסון, בעונה שעברה, "הוא פשוט שחקן אדיר. המהירות שלו ויכולת החדירה שלו הופכים אותו לאחד האנשים שהכי קשה למנוע מהם להיכנס לסל. אני לא חושב שיש רכז טוב יותר ממנו במכללות היום".
קוליסון נבחר ל-MVP של טורניר ההזמנה במאווי בתחילת השנה, וגם בטורניר הקודם של ה-UCLA, כשזו לקחה את הפסיפיק 10, הוא נבחר לשחקן המצטיין, אחרי 28 נקודות בגמר נגד סטנפורד. "אנחנו מפסיקים לשחק רק כשהשעון מגיע ל-0:00", סיכם לאחר הניצחון נגד טקסס A&M, "כל השנה עבדנו כך. אנחנו יודעים מי ינצח, ורק צריכים לעשות את הדברים הנכונים".
המטרה הבאה של קוליסון היא לקפוץ משמחה גם כשהשעון יגיע ל-0:00 ביום שלישי לפנות בוקר בסן אנטוניו. במכללה כמו UCLA, פיינל פור נחשב להישג טוב – אבל לא מצוין. "כשאתה מסתובב בפאולי פביליון, אתה לא רואה כרזות על הגעה לפיינל פור, אלא כרזות אליפות", הגדיר לאב את הציפיות, "כאן זה מה שאנשים רוצים". ואם קוליסון יצליח לתת עוד שני משחקים ראויים, אולי גם הנעליים של פארמר כבר ייראו קטנות עליו.
פגרת שנת 2000 היתה התקופה הקריטית בהיסטוריה המודרנית של מכללת צפון קרוליינה. המאמן האגדי דין סמית', שהחזיק בשיא הניצחונות למאמן מכללה עד שבובי נייט שבר אותו העונה, אמנם עזב כבר שלוש עונות קודם אחרי 35 עונות עתירות תהילה, אך היה ברור שמחליפו, עוזרו הנאמן ביל גאת'רידג', הגיע רק לתקופת ביניים. אחרי שלוש עונות נאות, שכללו שתי הופעות בפיינל פור, גאת'רידג' החליט לעזוב והגיע זמנה של צפון קרוליינה לבחור מאמן שייקח את האימפריה אל העתיד.
החלטה על מאמן חדש היא לא דבר פשוט, אפילו לא עבור אימפריה כמו צפון קרוליינה. גם במרחק של שמונה שנים, למשל, אינדיאנה עדיין לא התאוששה מהעזיבה של בובי נייט. ג'ורג'טאון הפכה ללא רלוונטית למשך כמעט עשור, עד שבנו של מאמנם האגדי, ג'ון תומפסון, נטל את המושכות והחזיר את ההויאס לצמרת כדורסל המכללות.
הטאר הילס פנו אל רשת המאמנים המפוארת של עוזרי מאמן ושחקני עבר מהמכללה, שכללו פיגורות כמו לארי בראון, ג'ורג' קארל ורוי וויליאמס, מאמן קנזס דאז, רק בכדי לקבל תשובה שלילית. בסופו של דבר בצפון קרוליינה הלכו על הצערה ובחרו את מאט דוהרטי, חברו לחדר של מייקל ג'ורדן כשהצמד כיכבו במדים הכחולים של הטאר-הילס ובדיוק סיים עונת בכורה בודדת כמאמן ראשי, בנוטר-דאם. הזיווג נראה מושלם, ודוהרטי היה אמור להיות הדין סמית' של המילניום החדש.
ההתחלה היתה לא רעה, כשדוהרטי אפילו זכה בתואר מאמן העונה של סוכנות אי.פי, אבל ההמשך היה אסון, כשצפון קרוליינה החמיצה פעמיים ברציפות את טורניר המכללות והשחקנים היו על סף מרד. הפעם לא נלקחו שום סיכונים. קריאת SOS דחופה נשלחה לרוי וויליאמס, שלפני שנטל את הג'וב בקנזס, שימש כעוזרו של דין סמית'. כשהוא אחרי הפסד טרי בגמר טורניר המכללות, הפעם רוי לא היה יכול לסרב.
ההצעה של צפון קרוליינה לא הייתה יכולה להגיע בזמן טוב יותר לרוי וויליאמס, שכאמור רשם עוד הפסד בגמר המכללות. למרות 15 עונות של קריירה מפוארת בקנזס, הפרס הגדול, אליפות המכללות, חמק שוב ושוב מוויליאמס. שתי הופעות בגמר הטורניר, עוד שתיים בפיינל פור ואינספור אכזבות של קבוצות סופר מוכשרות, רמזו שאולי וויליאמס לא יכול לזכות באליפות בקנזס.
מלאכת השיקום של וויליאמס בצפון קרוליינה היתה זריזה למדי. דוהרטי אמנם נכשל כמאמן, אך הכישלון היה בעיקר ביכולתו לגרום לשחקנים לשחק עבורו, כי הוא השאיר מאחוריו ירושה נאה מאוד של כישרון, בדמות שון מאי, ריימונד פלטון ורשארד מקנטס. העונה הראשונה של וויליאמס היתה עונת היכרות של השחקנים עם המאמן ועם סגנון המשחק האטרקטיבי שלו. צפון קרוליינה נראתה טוב בהרבה וכמובן חזרה לטורניר המכללות, אבל זו היתה רק ההתחלה. בעונת 2005, משרדי מחלקת הספורט באוניברסיטה ורוי וויליאמס סימנו סוף סוף וי על החגורה שלהם. בראשות השלישייה הנוצצת, צפון קרוליינה חזרה לצמרת המכללות, זכתה בתואר אליפות רביעי, הראשון בקריירה של וויליאמס.
אחרי 5 עונות, נרשם השינוי המצופה. לא מדובר רק באליפות, במאזנים הנהדרים, בניצחונות על היריבה המושבעת דיוק (כולל ניצחון היסטורי בדיוק, בערב הבוגרים של אגדת דיוק ג'יי.ג'יי רדיק, אולי הישג חשוב יותר לאוהדי UNC מאשר אליפות), אלא גם בהחזרת צפון קרוליינה למעמד של כוח-על. הכוכבים הנוצצים ששוב מחכים להגיע לצ'אפל היל (5 בחירות לוטרי בדראפט ה-NBA מאז שוויליאמס נחת שם, ומהקבוצה הנוכחית לפחות האנסברו וטיי לאוסון צפויים להיבחר בסיבוב הראשון) ובעיקר הכדורסל הנאה לעין תחת שרביטו של וויליאמס. המספרים מספרים על 88.7 נק' למשחק בעונה הרגילה (הקבוצה שקלעה הכי הרבה העונה), 93 נק' למשחק בטורניר המכללות והפרש ממוצע של 25 לערב.
מחר בלילה, צפון קרוליינה ו-וויליאמס ישאפו לנצח את קבוצתו לשעבר, אבל גם הפסד לא ישנה עובדה אחת: פרוייקט השיקום של צפון קרוליינה תחת וויליאמס, בדרך חזרה לקרם דה-לה קרם של כדורסל המכללות, הוכתר כהצלחה.
כשסטפן קארי מסר את הכדור לג'ייסון ריצ'ארדס בסיום משחק האליט 8 בין קנזס לדייוידסון, בפיגור 2 נקודות, נשמתו של מאמן קנזס, ביל סלף, כמעט פרחה ממנו. כשהשלשה של ריצ'ארדס עברה בשלום משמאל לטבעת, פגעה בקרש ושלחה את קנזס לפיינל פור, סלף פלט אנחת רווחה. כן, לא צהלות שמחה, אפילו לא חיוך גדול. "במקום שמחה, הייתי מגדיר זאת כ'לנשום לרווחה'. רק רציתי לוודא שאמהר ללחוץ ידיים לשופטים ולעזוב את המגרש, כך שהם לא יוכלו להוסיף זמן לשעון המשחק", אמר סלף, וביטא את הורדת הגורילה הענקית שכונתה "המאמן הטוב ביותר שלא הגיע לפיינל פור".
את הכינוי הלא ממש מלבב הזה, סלף הרוויח ביושר בקריירה שנמשכה 15 שנה. ההתחלה היתה באורל רוברטס הקטנה, אותה הוא הרים תוך שתי עונות לפני שעבר לשכנה טולסה, עדיין לא ג'וב נחשק במכללה גדולה אבל בהחלט קידום. הוא רשם שם שלוש עונות מוצלחות, במהלכן הוביל את ההוריקנים המוזהבים (חייבים למות על כינויי המכללות הקטנות, לא?) עד לאליט 8, ב-2000, שם נעצר על ידי לא פחות מאשר צפון קרוליינה... היריבה העכשווית בחצי הגמר. ההפסד לטאר הילס היה האקדח שהופיע במערכה הראשונה.
אחרי ההצלחה הגדולה בטולסה סלף שוב קפץ מדרגה, הפעם למכללת אילינוי. בעונה הראשונה שלו באילינוי שוב סלף הגיע עד לאליט 8 ושוב נעצר בשלב הזה, הפעם מול אריזונה. אחרי שתי עונות נוספות מוצלחות באילינוי, סלף הגיע לליגה של הגדולים באמת, כשהחליף את רוי וויליאמס, יריבו מחר בלילה. העונה הראשונה של סלף שוב היתה מוצלחת, אך שוב מחסום האליט 8 לא נשבר כשקנזס הפסידה בהארכה לפיינליסטית המיועדת, ג'ורג'יה טק. סלף הפך למאמן השני בתולדות ה-NCAA שלקח שלוש מכללות שונות לאליט 8, בצוותא עם ריק פיטינו, אבל יחי ההבדל הקטן: פיטינו לקח את כל אותן קבוצות לפיינל פור. עוד שתי הדחות מפתיעות עם קנזס קצת עירערו את מעמדו, אבל ב-2007 הוא שוב הצליח להתקדם, עד שנעצר על ידי UCLA, נכון, באליט 8.
להצלחה של סלף יש שני מאפיינים, הבולטים גם בקנזס מודל 2008. הראשון הוא הגנה חזקה, על סף אלימה ממש. בראשות הגארדים מריו צ'אלמרס (שלוש עונות ברציפות מלך החטיפות של קונפרנס הביג 12), ראסל רובינסון (שחקן ההגנה של הביג 12) וברנדון ראש, קנזס סופגת רק 61.2 נק' למשחק ומאפשרת ליריבות שלה לעשות זאת ב-37.9% אחוזים עלובים מהשדה.
למרות הכדורסל ההגנתי, שלעתים אפילו קצת מעיק לצפייה, סלף הוא מגייס שחקנים מהטובים ביותר שיש. כשהוא עזב את אילינוי, הוא השאיר שם את דרון וויליאמס, לות'ר האד, די בראון וג'יימס אוגוסטין, שהיו שחקני מפתח בעונה המדהימה ב-2005 שהסתיימה בהפסד בגמר לצפו קרוליינה וכולם כבר הגיעו ל-NBA. גם בקנזס יש לו מקבץ כישרונות נדיר, כשבנוסף לגארדים, גם שחקני הפנים – מדרל ארת'ור ודרל ג'קסון עד לרכז המחליף שרון קולינס – היו מבוקשים מאוד כתיכוניסטים. שילוב שני המרכיבים הללו נותן לסלף 81% אחוזי הצלחה כמאמן קנזס, מקום ראשון בתולדות המכללה, שכבר עברה כמה אגדות-אימון כמו פוג אלן, לארי בראון, רוי וויליאמס וגם אחד, דוקטור ג'יימס נייסמית'.
מול דייוידסון, סלף הראה גם יכולת להגיב תוך כדי המשחק, דבר שנחשב לנקודת התורפה שלו ואולי מנע ממנו במשך כל אותן שנים את ההעפלה לפיינל פור. אחרי שסטפן קארי שרף את ההגנה של קנזס עם 15 נקודות במחצית הראשונה, סלף עשה את ההתאמות הנכונות, החליף שומרים על קארי, עבר לשמירת בוקס אנד וואן ובסופו של דבר ראה את קארי נעצר על 10 נקודות בלבד אחרי ההפסקה, 16 פחות מהממוצע שלו בטורניר עד אז, ב-4 מ-13 מהשדה בלבד.
בחצי הגמר, כאמור, סלף ייפגש עם האיש שלנעליו נכנס, רוי וויליאמס. וזו, כאמור, לא הפיקנטריה היחידה. זהו מפגש בין שתיים מהמכללות המפוארות ביותר בענף, בין אחת מקבוצות ההתקפה הטובות ביותר במכללות לאחת מקבוצות ההגנה הקטלניות שיש, וגם בין אוהדי קנזס, שלא סלחו לרוי וויליאמס על הנטישה, לוויליאמס עצמו. סלף הודה בעבר שהוא חושב על הגעה לפיינל פור כל יום, הרבה פעמים כל יום, ועכשיו מקווה להתקדם הלאה, כדי למנוע אפשרות נוראית להתחרות בעוד מספר שנים על התואר "מאמן המכללות הטוב ביותר שמעולם לא לקח אליפות".
נא להמתין לטעינת התגובות
