ווינר
הילדות בתיכון הדתי, התשוקה לכדור, האישיות המיוחדת, הצניעות הנדירה. אלישע לוי לא תמיד הצליח כמאמן, אבל בכל מקום אומרים עליו רק דברים טובים. גדעון אברהם מציג קווים לדמותו של מאמנה החדש של מכבי חיפה, שהפך לגאווה של עיר שלמה
את הסנדויץ' מחדר האוכל תמיד היה מתנדב שהסתכן ודאג לפלח לו, למרות האיסור של המנהל שמעון אזולאי. ככה זה כשאתה כוכב של הקבוצה המקומית לצידו של אבא גינדין הגדול. כולם מוכנים לעשות בשבילך.
אבל לא בגלל זה אהבו אותו. אלישע היה אהוד ומקובל על כל החברים בעיקר בגלל צניעותו. אף פעם לא התנשא או התרברב ואל כולם דיבר בגובה העיניים. כמו אז, כך גם כיום. בשבתות היה מוריד את הכיפה ורץ למגרש. המורים דאגו לעצום עיניים גם כשקראו אודות מעלליו בעיתוני יום ראשון, שנחטפו כמו לחמניות.
כבר בגיל צעיר היה אלישע לוי המנוע של הפועל בית-שאן, אותה העלה כשחקן, בשנות ה-70, מליגה ב' עד הצמרת של הליגה הארצית - אז הליגה השנייה בישראל.
אברהם רחמים, מאמנו הראשון בבית-שאן, גילה אותו בגיל 16. "הוא צמח בכוחות עצמו. אישיות למופת. מבני עניים תצא תורה, רק חבל שאין לו קשרים", אמר רחמים.
גם ג'ק מנסל, המאמן האנגלי שהגיע למכבי חיפה בעונת 1982/3, הבין שמדובר בכישרון. הוא צירף אותו כשחקן מהמניין ותוך מספר ימים גילה שמדובר גם באישיות נדירה ומינה אותו לקפטן הקבוצה בה כיכבו ברוך ממן, זאהי ארמלי, משה סלקטר ואחרים.
מה ההבדל בין פיקח לחכם? פיקח לא נכנס למקומות שהחכם יודע לצאת מהם.
אלישע עזב את בית-שאן ועבר להתגורר בכפ"ס (עיר המאמנים). במקביל עבר לשחק במכבי פ"ת השקטה, שהייתה בהתהוות ושיחק שם שש עונות. למרות שהיה שחקן הרכב קבוע, הרבה לא כתבו עליו כי לא היו לו קשרים עם עיתונאים.
נדיר מאוד שהיה סופג צהוב או אדום. ספורטאי הוגן. הציונים בימי ראשון היו תמיד סביב ה-5, אבל המאנים העריכו אותו הרבה יותר. אף פעם איני זוכר שפנה לעיתונאים וביקש שיפרגנו לו. פשוט היה בא לעבוד ובסיום האימון הלך הביתה.
רגע לפני שתלה את הנעליים, היה ברור לכולם שהוא חוזר לבית-שאן לסגור מעגל. בעונת 1989/90 חזר הביתה כשחקן-מאמן בליגה א' והוליך את בית-שאן, עיירת הפיתוח הקטנה, להישג חסר תקדים. עלה איתה מליגה א' עד לליגה הראשונה. בעבודה סזיפית, ייסודית, ייצר זהב מכלום. הוא בנה תלכיד מצעירים שאף אחד לא שמע עליהם והגיע איתם להישגים. יום לאחר שהצליח להשאיר את בית-שאן בליגה, ממש במחזור האחרון, לאחר הניצחון 2:3 על מכבי חיפה בקרית-אליעזר בעונת 1994/5, הדהים את כולם כשעבר למכבי הרצליה.
זו היתה טעות מבחינתו. לאחר כמה מחזורים, הפסדים וסכסוך מתוקשר עם נסים כהן הוותיק, סיים את דרכו ועבר לצפרירים חולון. גם שם, בגלל בעיות תקציב, לא ליקק דבש ולאחר עונה לא קלה חזר לבית-שאן לעוד שתי עונות מצוינות.
ב-2 במאי 1998, לפני 10 שנים, עמד על הקןוים בקרית-אליעזר ב"משחק השרוכים", ולא האמין למה שראה מחניכיו. הוא היה בהלם מההפסד לבית"ר ירושלים, אבל הכתם לא דבק בו כמו שדבק באיתן טייב ובאחרים. הוא קם ועזב לראשל"צ. בית-שאן התרסקה.
בסוף 1999 הגיע לאשדוד, שהיתה עם 10 הפסדים רצופים, והצליח להשאיר אותה בליגה בגדול. ארבע עונות היה באשדוד והגיע עימה לאינטרטוטו, עד שבאו חיים רביבו וג'קי בן-זקן. לאלישע קשה לעבוד כשיש סביבו אנשים כוחניים. בעונה הרביעית, שהיתה אמורה להיות עונת הגאלקטיקוס של אשדוד, סיים את דרכו והתפטר.
הפועל כפ"ס בליגה השניה הייתה מקום מצוין בשבילו להתחיל מחדש את מלאכת השיקום והבניה. תוך עונה עלה עימה לליגת העל והטעות שלו היתה כשהמשיך לעוד עונה ולא סיים אותה. אלי אוחנה החליף אותו, והצליח לעשות נס ולהשאיר את כפ"ס בליגה. אלישע הלך הביתה, אבל גם כשהלך הותיר תמיד סימפטיה והערכה ודאג לסיים ברוח טובה את כל המחלוקות.
בעונת 2006/7 לקח את סכנין והצליח להחזיר אותה לליגת העל לאחר עונה אחת בלבד בלאומית. העונה הוא במרחק נגיעה מאירופה.
אלישע לוי ידוע כמי שיש לו טביעת עין לגבי צעירים ושחקנים זרים. ברוב המקרים (פרט לאיגביני יעקובו, אותו לא רצה בראשל"צ), הוא קולע בול.
בבית-שאן שמחים. כבר לפני 20 שנה ניבאו רבים מחבריו כי יגיע לגדולות. היום הוא במכבי חיפה. קבוצה עם כוח ששונה בהרבה מהקבוצות הקטנות בהן עבד עד היום.
אבל אלישע בחור מחושב. לעולם לא ייקח סיכון אם לא יוכל לעמוד בו. הוא תמיד יודע מה הוא עושה. ההצעה מחיפה נחתה עליו בהפתעה. הוא בכלל חיפש את האולימפית. הלך לחפש אתונות ומצא מלוכה. השאלה היא האם יצליח להניח גם את הכתר על הראש.
נא להמתין לטעינת התגובות
