ידיד המחלקה
לפני שנה וחצי הסתובב אלי דריקס עם פרצוף עגמומי בקרית שלום, כשקואליציה חזקה מהלכת אימים על מעמדו. רגע לפני ההתרסקות הגיע חבל ההצלה וכיום הוא קרוב לצלחת של מכבי ת"א בכדורסל
הפעם השניה היתה שמונה שנים לאחר מכן, כשדריקס רצה לפרוש מפעילות. החלוץ חשב שהמועדון יעשה מאמצים לשלבו במערכת, אבל גרנט, האיש שהחזיר אותו לחיים, התנצל ואמר שעמדת העוזר תפוסה, ואת ההצעה שישמש כסקאוט, לוני הרציקוביץ' פסל על הסף. דריקס ניסה את מזלו כמאמן במכבי הרצליה ונכשל, היה נדמה שזהו, אפשר להתחיל לסכם, אבל הפלא ופלא, הוא חזר כמנהל מחלקת הנוער של מכבי ת"א והתקדם עד התפקיד הבכיר של סגן נשיא המועדון.
ואז אנחנו מגיעים לפעם השלישית, ואולי המדהימה מכולם. בחורף ,2006 קצת אחרי שחגג את יום הולדתו ה-,42 היה ברור שזמנו במחלקת הכדורגל עבר. ימים שחורים, עננה כבדה ורמזים עבים. דריקס, סמל ודגל, נפרד לשלום ועוד לפני שהספקנו להזיל דמעה, הוא כבר תפקד כמנהל השיווק של קבוצת הכדורסל, מהבכירות באירופה. וכשלא עיכלנו את הלקרדה, הוא מונה למנכ"ל זמני כשהתכנון הוא שבעונה הבאה, המינוי הזמני יהפוך לקבוע, כי אין מועמדים אחרים. "תבינו," ניסה אחד מחבריו להדגיש השבוע. "את המינוי של אלי אפשר להשוות למינוי של אברהם גרנט בצ'לסי. בשני המקרים, אף אחד לא היה מאמין."
דריקס הוא אניגמה, איך שלא תנתחו אותו. למרות הקידום המהיר, מעולם לא יצאה לו תדמית של שאקל. כמה שעבד קשה והשתדל, לא נדבקו אליו המראה החזק של קלינגר או הכוח הממגנט של נמני. עליו אמרו בחור טוב, חסר חוט שדרה, וזה במקרה הטוב. בכדי להבין את השינוי הדרמטי במעמדו של מנכ"ל מכבי ת"א כדורסל, נחזור לימיו האחרונים במחלקת הכדורגל. דריקס היה אז מחוסל. לא רק מקצועית. התקופה הקשה שעברה הקבוצה החלה לתת אותותיה גם במצבו הנפשי. הוא לא היה מסוגל לראות משחקים. במקום לשבת ביציע הכבוד, ליד הבוסים הגדולים, הוא בחר לעמוד ליד היציאה מחדר ההלבשה, בדרך-כלל בידיים משולבות. כשמכבי ספגה, הוא השפיל מבט וידע שגם השבוע הקרוב לא יהיה קל.
דריקס, אומרים חבריו, אכל את כל הבוץ. יש משהו באופיו שגורם לו להיות מאוד לויאלי למערכת, אבל גם מכוון אליו את רוב המכות הכואבות. הרי מה לא הפילו עליו? את הכישלונות במשא ומתן עם גוסטבו בוקולי ועם איתי שכטר. פרשת החוזה הכפול עם הקשר הקרואטי איוון ראזיץ' אמנם התרסקה על מנהל הכספים, בני רחמני, אבל הוא זה שקיבל את תווית האחריות המיניסטריאלית.
אחד ממקורבי דריקס אמר אתמול שאלי לא היה זז בלי ידיעתו של לוני הרציקוביץ.' שקל הוא לא היה מעביר מבלי לדווח, אבל כשזה הגיע לספיגת האש, הוא היה מוכן לקבל אותה לבד. את דריקס הרגה אז במיוחד העובדה שלא מעריכים אותו מספיק ואין הכרת תודה. השכר שלו כסגן נשיא היה בדיחה במונחים של מועדון כדורגל. מדברים על 15 אלף שקל ברוטו. הוא היה יושב מול שחקנים במו"מ לפני תחילת העונה, מציע להם
דריקס של השנים האחרונות במחלקת הכדורגל היה שונה קילומטרים מדריקס השחקן. כמספר 7 הוא תמיד צחק, שיחק אותה לארג.' מהחבר'ה בשכונה. בתוקף תפקידו הוא שרף הרבה קשרים. עם אבי נמני, שמעון קורק שהיה מורו ורבו, לירן שטראובר שעזב בטריקת דלת. אחד מחבריו נזכר בעונת הגלאקטיקוס, כשמכבי ת"א הפסידה באצטדיון ר"ג לבית"ר ירושלים, המשחק שלמעשה סימן את סוף דרכו של קלינגר כמאמן הקבוצה.
דריקס וקלינגר לא היו החברים הכי טובים כששיחקו ביחד. כלפי חוץ הם מילאו את תפקיד הסחבקים, אבל בתוכו זרמו הקנאה ומאבקי אגו. כשדריקס שימש כסגן נשיא וקלינגר כמאמן, דווקא התפתחו ביניהם יחסי תלות חבריים. כל אחד הבין שהצלחת השני תוביל לפריחתו.
במקרים רבים דריקס יצא להגנת קלינגר, אבל כשהזמנים הקשים הגיעו, הוא נפגע מהעובדה שקלינגר הלך ישירות להרציקוביץ' ופחות עבר דרכו. ניר, לעומת זאת, חשד שמי שמערבב אצל הבוס את העניינים זהו דריקס בכבודו ובעצמו. בסיום אותו הפסד לבית"ר ירושלים, דריקס הבין שחייבים להיפרד מקלינגר ומישהו צריך לעשות את העבודה המלוכלכת. אנשים שראו אותו אחרי המשחק הבחינו בבן אדם שבור. אלי כל הזמן קיווה שניר יעשה את הצעד ויילך מרצונו. הוא התפלל שלא יצטרך לשמש כזרוע המבצעת. כשקלינגר עזב היתה תקופה שהשניים לא דיברו.
עונת 2006/07 היתה קשה. לא היה שקל בקופת הקבוצה, הרציקוביץ' היה טרוד בעסקיו האישיים ודריקס נאלץ להתרוצץ בכדי להביא כסף לשלם משכורות ולהמשיך לקיים את המועדון המתרסק. היתרון הגדול של דריקס, בעיני רבים, טמון בכך שהוא מייצג את מכבי ת"א, לעיתים יותר מכל אחד אחר. הרי הוא גדל במחלקת הנוער ושיחק עוד כשהקבוצה אומצה על ידי "אופנת ברוך." היה בימים השחורים ובימי הזוהר. לכן כשדריקס מתקשר, לרבים מהמכרים הותיקים קשה לסרב.
אז היו אלה שלום וגדעון מוליוב, יבואני אדידס ודיאדורה, שסייעו, ועופר ארביב מחברת הבנייה "רסידו" שתמך. חלק גדול מהעזרה התבססה על היכרות של שנים. ויום אחד, כשהמשכורת היתה תקועה ולא היו יותר מקורות חלופיים, דריקס הלך לדייויד פדרמן וביקש עזרה. פדרמן מכיר את דריקס כבר שנים, עוד מהתקופה שאלי היה שחקן, אבל הקשר בין השניים התהדק במיוחד בפגרה, טרום עונת הגלאקטיקוס. דייויד היה הסנדק באותם ימים. הוא הביא את אייל ברקוביץ' מאנגליה והחזיר את אבי נמני מירושלים, וכשלוני זז הצידה בכדי לטפל בעסקיו, מי שעבד מולו היה במיוחד סגן הנשיא, דריקס.
פדרמן מאוד התרשם באותם ימים מדריקס שהתרוצץ אחרי חסויות, מכירת מנויים. מכבי ת"א הרי רשמה אז שיא מכירות של קרוב לעשרת אלפים מנויים, מספרים שלא הכירו עד אז בליגת העל. אבל כאמור, חלום ההצלחה התנפץ, פדרמן חזר לכדורסל והימים של דריקס הפכו לארוכים ושחורים, במיוחד כשמולו התגבשה קואליציה שהיה לו קשה להתמודד איתה. היו אלה אבי נמני, שכבר גייס לצידו כוח רציני, תמי פרידמן, ששימשה כיד ימינו של הרציקוביץ,' והדוברת טלי לייבוביץ,' שבמשך תקופה ארוכה לא שידרה איתו על אותו גל. אל השלישייה תוסיפו חלק מהקהל, שסימן אותו כאחראי על כמה מהכישלונות הצורבים, ותבינו שבטבלת הפופולאריות הוא גירד את התחתית.
מצבו היה כל-כך קשה, עד שחברים קרובים חששו שיקרה לו משהו. זה לא היה דריקס שהם הכירו. הוא היה קודר ורציני. מרוחק מאוד, אפילו מעט דכאוני. מספרים שהוא הלך לרבנים וליועצים רק בכדי למצוא תרופה למצב הקבוצה ולמצבו האישי. היה ברור שככה זה לא יכול להימשך.
זו היתה קריאה לעזרה, והיא אכן נשמעה היטב מקרית שלום ועד היכל נוקיה. פדרמן ידע היטב מאנשים וגם מדריקס עצמו שימיו של סגן הנשיא בתפקיד ספורים. במצבו הנוכחי וכשהטבעת מתהדקת סביבו, אין סיכוי שהוא יישאר. עוד בימים שאלי תפקד במחלקת הכדורגל, הוא החל לדבר עם פדרמן על השתלבות במחלקת הכדורסל. הרציקוביץ' לא ידע על כוונתו, אבל גם לאלי היתה בטן מלאה על בעל הבית שלו.
בחודשי העבודה האחרונים, הרציקוביץ' לא יידע את אלי בפרטים מהמשאים ומתנים לגבי מכירה אפשרית של הקבוצה. כשדריקס ביצע מהלכים ניהוליים, בא בעל הבית והפך אותם. כשאלי רצה לפטר את טלי לייבוביץ' הדוברת, לוני שינה את רוע הגזירה כעבור מספר שעות. ההד התקשורתי והדעיכה במעמדו גרמו לו להבין שעדיף להיפרד. פדרמן החליט לקחת את דריקס לא רק בגלל שחשב שהוא מתאים לתפקיד, אלא בתור טובה למכביסט. הוא ידע מה מצבו הנפשי של אלי, מה מעמדו וגם מה תרם לאגודה. הוא החליט שהוא עוזר לשקם אותו.
רק שפדרמן הבין שמהלך כזה לא יעבור בקלות אצלו בבית. מנהל השיווק אבי אלבק אומנם היה בדרכו החוצה, אבל מי שהיתה מועמדת להיכנס לנעליו היתה לירון פנאן, בתו של מוני, שכבר השתלבה במערכת, כאחראית על הקשרים עם הקהילה. מוני היה בטוח שזה מינוי סגור, רק שאלה של זמן. פדרמן חשב אחרת. קודם כל, היה עליו לקבל את רשותו של הרציקוביץ' לביצוע המהפך. הוא פנה ללוני, ולפי כללי טקס וההסכמים הג'נטלמנים, אמר שהוא מעוניין בדריקס וגם ביקש את תמיכתו. לוני אמר שמבחינתו אין מניעה.
מכבי ת"א נפרדה מדריקס בטקס יפה במלון קרלטון. אפילו נמני נשא דברים חמים. דריקס הודה לבאים, אבל לא שכח את הטעם המר. "מי שמנהל קבוצה, יודע לקחת בחשבון שיש תקופות טובות ותקופות רעות," אמר שם. "יש הרבה אנשים שמדברים ולא יודעים את האמת לפעמים. מכל דבר שעשיתי בחיים למדתי ואני לא מצטער על שום דבר שעשיתי."
אלי הרבה יותר קרוב לקבוצת הכדורגל. המעבר לכדורסל לווה אצלו בלא מעט פרפרים בבטן. איך אפשר יהיה להיכנס למערכת כל-כך משופשפת וכל-כך סגורה, שבדרך-כלל מתקשה לקבל אאוטסיידרים? דריקס התייעץ עם בני משפחתו ומקורבים. אחד האנשים היותר מזוהים איתו הוא אברהם מלצמן, בעל מסעדת .206 מלצמן אימן אותו בקבוצת הנערים וגם היה מנהל קבוצת הבוגרים בתחילת דרכו. אברהם מקורב מאוד גם לדייויד פדרמן. אמרו על המסעדן המצליח שהוא משושביני העיסקה, אבל מלצמן מכחיש כל קשר. "לדעתי, נושא השיווק תפור על דריקס. מאוד מעריכים אותו שם כמכביסט וכאחד שתרם לכדורגל. הם נתנו לו את התפקיד כי האמינו שהוא יכול, ועובדה שהוא עושה עבודה גדולה."
פדרמן הביא את הנושא לפני חבריו בדירקטוריון כדבר מוגמר. שמעון מזרחי היה נייטרלי, הבעיה היתה עם פנאן. האיש רתח על ההצנחה ועל כך שבתו לא תקבל את התפקיד הנחשק. הוא אמנם לא בעל הבית, אבל לפנאן מניות שליטה בקבוצה, ומבחינתו זה היה קו אדום שנחצה. בהתחלה הוא החרים אימונים, היו שמועות שהוא עומד לעזוב. בסוף הוא נשאר.
אומרים שפנאן התרצה אחרי שלא מעט אנשים במערכת הרגיעו אותו ואמרו שבתו תמשיך לעבוד במועדון, תקודם, ושבואו של דריקס לא היה על חשבונה. אלי, מספרים, התקשר לפנאן וביקש שייתן לו צ'אנס, ויראה מי הוא לפני שהוא שופט. עכשיו, מיד אחרי שהציעו לו לשמש כמנכ"ל זמני, דריקס דיבר עם מוני בכדי לקבל את ברכת הדרך.
המינוי של דריקס עבר פה אחד. בדירקטוריון של מכבי ת"א לא אוהבים שיש חילוקי דעות כשמגיעים להצבעות. דריקס התאהב מהר מאוד בנישה. דווקא הריחוק מאור הזרקורים ומהתקשורת הכי קסם לו בכדי לשקם את תדמיתו הפגועה. הוא בא כל בוקר לעבוד, ולמחרת לא פותח עיתון ומגלה כותרת. החששות מהמינוי הפוליטי התנפצו במהירות. דריקס התגלה כאיש עבודה רציני. מכירות כרטיסים, מנויים, הבאת ספונסרים. דלתות נפתחו בפניו במהירות.
רק שאף אחד לא חשב שהקידום יהיה כל כך מהיר. כשצביקה שרף נקרא לעמדת המאמן, דריקס גלש לתפקיד המנכ"ל הזמני בטבעיות. תמיד מזכירים שם את עמי אשל, שאחז במשרה במשך שנים, ואת ההבדל ביניהם. אשל, איש עבודה מצוין, אבל קשוח וקשה. אצל דריקס הקליל, העניינים זורמים.
חייבים לציין שהתפקיד שונה לחלוטין ממה שאלי עשה במחלקת הכדורגל. כאן הדברים הרבה יותר אפורים. הקשר עם השחקנים שייך לפנאן, על החוזים יושבים מזרחי ופדרמן ואילו הוא אחראי על האדמיניסטרציה. הוצאת צ'רטרים ליוון, ארגון הטקס לפני המשחק עם ריאל מדריד, אירוח של מנכ"ל היורוליג, ג'ורדי ברתומאו. אלה דברים שנמצאים באחריותו. דריקס לא נמצא בישיבות בהן נופלות החלטות קריטיות, אלא אם כן מזמינים אותו, אבל הוא עדיין אחראי על עסק שתקציבו 17 מליון דולר, ונחשב לאחת הפנינים של הספורט האירופי.
פדרמן מרוצה, צביקה שרף גם. שמעון מזרחי מעריך. היחסים עם מוני פנאן תקינים ומעלה, וגם לירון פנאן והוא עובדים בשיתוף פעולה מלא. עוד מעט תואר המנכ"ל הזמני יתחלף בקבוע, אומרים שזו רק שאלה של זמן ואת משכורת העוני, ממחלקת הכדורגל, החליף תלוש שמן, כראוי למעמד.
במכבי ת"א, וזה לא סוד, השלישייה שמובילה פדרמן-מזרחי-פנאן אינה צעירה. יגיע הזמן שמישהו אחר יצטרך להוביל. היו שם כמה שאמרו השבוע שדריקס עשוי להיות חלק מהפנים שינהלו בשנים הבאות, ביחד עם צביקה שרף וניצן פררו, הדובר, שגם זוכה להערכה רבה. "היום, לא חשוב מי הביא אותו, אלא שבסופו של דבר הוא מקובל על כולם," אומר פדרמן. "בתקופה בה הוא נמצא הוא הוכיח שהוא מכיר היטב את המערכת, שולט בחומר, מבין בתקציבים ומספרים. בחור ישר והגון שכולם מחבבים. יש סביבו אווירה טובה מאוד וכולם מבסוטים ממנו. מבחינתנו הוא סיפור הצלחה."
דריקס כמעט התנתק מעברו. מאז שעזב את קרית שלום ראו אותו בבלומפילד אולי פעם אחת, וגם אז, כשקבוצת הכדורסל הגיעה בהרכב מלא. הוא לא מביט לאחור. אחד הבודדים ששומר איתו על קשר הוא המנכ"ל אבנר טוויטו, וגם עם הרציקוביץ,' למרות המשקעים, היחסים תקינים. אל הפרצוף הקודר חזר הניגון האופטימי מפעם. דריקס פורח. מספרים שלפעמים רואים אותו עושה הליכות ליד ביתו, בהוד-השרון, ועל פניו מרוח חיוך. נס רפואי, כבר אמרנו?
נא להמתין לטעינת התגובות
