שלושת הטנורים, שבוע 1
nrg ספורט מתחיל במעקב שבועי חדש אחר קורותיהם של פאו גאסול, ג'ייסון קיד ושאקיל אוניל, שלושת הסופרסטארים שעברו להם מערבה במטרה להביא אליפות NBA. מכאן, ועד הגביע (או ההדחה)
מעל כולם – והיו צעדים משמעותיים שקיבלו פחות פרסום, כמו קייל קורבר ליוטה, וצעדים מרתקים אחרים כמו בן וואלאס לקליבלנד – עומדים שלושה שמות: שאקיל אוניל, ג'ייסון קיד ופאו גאסול. הראשון הובא ממיאמי לפניקס, מעבר שני בחייו מפלורידה למערב. השני חזר מניו ג'רזי לדאלאס, הקבוצה שבחרה בו בדראפט 1995. השלישי, בעיסקה החד-צדדית והמדהימה מכולן, הוקפץ מממפיס ללייקרס ונתן לקובי בראיינט כוכב נוסף לשחק איתו. מכאן ועד לסיום העונה, לפחות של האחרון מביניהם, נלווה בספורט NRG את שלושת הגדולים, שבוע אחרי שבוע. הסדר שלהם, אגב, ייקבע לפי הדירוג בטבלאות המערב.
פאו גאסול, לוס אנג'לס לייקרס. מקום במערב: 1. מאזן מצטבר: 17:41. מאזן מאז הטרייד: 1:11. מאזן בשבוע האחרון: 0:4 (ניצחונות על הקליפרס, סיאטל, פורטלנד ומיאמי). סטטיסטיקות השבוע: 18.3 נק', 8.3 ריב', 30 מ-55 מהשדה (55 אחוז), 13 מ-19 מהעונשין (68 אחוז).
ארבע היריבות שהלייקרס פגשו השבוע היו מהחלשות שה-NBA יכולה להציע, אחת שחשבה על פלייאוף עד שהתחילה להתפרק לפני שלושה שבועות (פורטלנד) וחסרה את הכוכב הגדול שלה, ועוד שלוש שכבר הלכו לישון, זרקו כמה שקים ושחקנים מהכדור הפורח ומבקשות שיעירו אותן בלוטרי. כך שאין פלא שההפרש הקטן ביותר בו הלייקרס ניצחו השבוע היה 13. אבל בליגה הזו, כל הניצחונות שווים אותו דבר בטבלה, וללייקרס, איך שלא תסתכלו על זה, יש עשרה רצופים כאלה. לוח המשחקים לא יישאר כל כך קל לתמיד – ביום ראשון, למשל, כבר מגיעה דאלאס לביקור – אבל למרות הנסיונות של המערכת לא להיכנס באופוריה, מסביב כבר נשמעים קולות המכריזים על הלייקרס כמועמדת הראשית לתכנן מצעד כלשהו ביוני 2008.
גאסול וקובי בראיינט עושים חיים ביחד, ולמרות ששיתוף הפעולה שלהם הוא בן שלושה שבועות נטו, זה נראה כאילו הם נולדו מיטה ליד מיטה. הפיק'נ'רולים שלהם, למשל, מבוצעים על עיוור. לראשונה מאז עידן שאק, קובי יכול להתרכז פחות בקליעה ולהתמקד באספקטים אחרים של המשחק שהתפתחו אצלו לרמות הגבוהות ביותר, כמו הגנה – כולל שיתוק
את ההצהרה הגדולה שלהם הלייקרס החדשים נתנו מול פניקס, במה שהוגדר כמשחק העונה. הם קלעו 130 נקודות, טסו למתפרצות והשיגו ניצחון מרשים של המון אופי ונחישות. זו קבוצה שמסוגלת להרוג אותך מכל מצב, ומצוידת במה שיכול להיחשב כספסל העמוק ביותר בליגה. השאלה שנשארת פתוחה היא מה יקרה כשאנדרו ביינום יחזור – למאר אודום עושה לאט לאט את המעבר לעמדת הסמול פורוורד ומתאקלם בה מצוין, אבל להכניס שחקן של 13 נקודות ו-10 ריב' בחזרה לתוך מערכת שהשתנתה זו עדיין משימה לא פשוטה. מצד שני, עם מוסרים נהדרים כמו קובי, גאסול ואודום – שייצרו חמישייה בה ארבעה שחקנים הם מעל 2.01 מטר ו"שלישיית מגדל" מעל 2.08 מטר – יש הרגשה שזה יהיה קל יותר.
שאקיל אוניל, פניקס סאנס. מקום במערב: 4. מאזן מצטבר: 19:39. מאזן מאז הטרייד: 3:2. מאזן השבוע: 2:2 (ניצחונות על בוסטון וממפיס, הפסדים לדטרויט ולניו אורלינס). סטטיסטיקות השבוע: 9.8 נקודות, 10.8 ריב', 1.3 אס', 1.8 חס', 14 מ-27 מהשדה (51.8 אחוז), 11 מ-26 מהעונשין (42.3 אחוז).
הביג קקטוס (כינוי מעודכן, אגב) לא נראה כל כך טוב. נכון שנגד ממפיס הוא רשם את הדאבל-דאבל הראשון שלו כשחקן הסאנס, אבל נגד ממפיס האומללה, שוויתרה על חצי מנכסיה לקבוצות אחרות והחצי השני פצוע, גם אתה ואת, הקוראים החביבים, יכולים לסיים היום משחק עם דאבל דאבל. בינתיים מסתמן דפוס פעולה די מדהים, בהתחשב בכך שזו פניקס סאנס: עם קבוצות ששיחקו לאט – כמו שקרה נגד בוסטון – היא מסתדרת לא רע. הקבוצות ששיחקו מהר הן אלה שהרגו אותה. 30 הפרש מדטרויט, שקלעה 116 נקודות. 130 נקודות מהלייקרס, עוד בשבוע שעבר. אפילו 113 מממפיס, ממנה הסאנס נפרדו לשלום בעיקר כששאק יושב על הספסל. ואתמול גם 120 נקודות מההורנטס.
"שאקיל עושה התקדמות", אמר מאמנו, מייק דאנטוני, "אני חושב שהוא נראה טוב יותר. והתקפית, אנחנו נהיה בסדר. עכשיו רק צריך להכניס לאנשים לראש את ההגנה. זה לוקח זמן, לפתח את הכימיה הזו". כן. רק שהתקפית, לסאנס אף פעם לא היתה בעיה. בעניין הזה היא היתה אחת הטובות בליגה וכל עוד יש לה מוסר עילאי כמו סטיב נאש ופינישר עילאי כמו אמארה סטודמאייר, היא קבוצה ששווה 100 נקודות כל ערב מתוך שינה. אלוהים, אפילו גראנט היל הצליח בשני המשחקים האחרונים להסתער לסל ולסיים בדאנקים לברוניים. הבחור הזה לא אמור להיות בן 70 ואחרי שיפוצים בכל חלק בגוף?
אז בפרפראזה על סלוגן הבחירות המפורסם: זו ההגנה, טמבל. "אנחנו נהיה בסדר", אמר שאק, אבל סימן השאלה נשאר. "רוב הסלים ששאק עשה היו מגארבג'", העיר דייויד ווסט אחרי 15 הנקודות של אוניל הלילה. כן, אין כבר כבוד לבחור הגדול, עם כל ההערכה לעבר המפואר שלו. הוא מתאמץ, הוא משתדל, בטח יותר ממה שעשה במיאמי העונה, אבל הוא לא שון מריון, לא חוזר להגנה מהר כמו שון מריון ובטח לא קופץ גבוה כמו שון מריון. כשטייסון צ'נדלר מההורנטס התרומם מעליו להאלי-הופ מהדהד (מספר 4 בטופ 10 הזה), שאק נראה לרגע המום, לא יודע מאיפה זה יבוא לו. נכון, זה ייקח זמן. אבל גם, ובעיקר, מאמץ. סטודמאייר אמנם שמח ששאק יעזור לו להימנע מהתלכלכות במשימות שחורות – אבל אם אמארה לא יתחיל להתאמץ קצת יותר בתחום ההגנתי, ניסוי שאק פשוט יתרסק ברעש גדול.
ג'ייסון קיד, דאלאס מאבריקס. מקום במערב: 5. מאזן מצטבר: 20:38. מאזן מאז הטרייד: 2:3. מאזן השבוע: 1:3 (ניצחונות על ממפיס, מינסוטה ושיקאגו, הפסד בסן אנטוניו). סטטיסטיקות השבוע: 8.0 נק', 12.5 אס', 6.3 ריב', 14 מ-28 מהשדה (50 אחוז), 3 מ-4 לשלוש, 1 מ-2 מהעונשין.
במקרה של קיד, לא רק שכמות האסיסטים של דאלאס עשויה לטפס (21 בממוצע בארבעת המשחקים האחרונים, בינתיים לא הבדל משמעותי לעומת 19.98 לפני כן) – נראה שהמרוויח הגדול הוא בכלל דירק נוביצקי, שהאחוזים שלו מהשדה נוסקים בהדרגה והשבוע עמדו על 56.9, לעומת כ-47 אחוז עד אז העונה. המשחק הראשון של קיד הסתיים בהצהרת "ברוך הבא לאיזור שלי" מצד כריס פול, שקרע לו את הצורה, ובאחרון הוא נשלח לספסל במהלך האחרון כשהמאבריקס היו זקוקים לתיאום העיוור – מה שמעלה את השאלה עד כמה אייברי ג'ונסון, פריק שליטה ידוע ורכז לשעבר בעצמו, מוכן באמת לנסות לתת את המושכות לרכז אחר. אבל קיד, כמו תמיד, לא נכנס לפאניקה. הוא יודע שאותו ישפטו בפלייאוף, לא במשחק עונה רגילה בפברואר, מעניין ככל שיהיה.
נוביצקי פורח לא רק מבחינה סטטיסטית. הדיווחים מדאלאס מספרים על ניצוצות בעיניים, על תשוקה שחזרה, על המוראל שהתרומם מחדש, אולי לראשונה מאז הפיאסקו של גולדן סטייט. האהבה הדדית, ולעיתונאים בדאלאס היא הזכירה את מערכת היחסים הנהדרת שהתפתחה בין דירק לסטיב נאש, בזמנו. לא שדווין האריס היה רע, שלא תבינו לא נכון, אבל יש הבדל. האריס הוא עדיין רכז-קולע. קיד, כמו נאש, מחפש קודם כל את השחקנים האחרים. האריס לא היה הגו-טו גאי בדקות האחרונות. קיד דורש את הכדור אצלו בידיים. האריס היה חודר נהדר, קיד יודע קודם כל לדאוג שהחברים לקבוצה יקבלו את הזריקות שלהם. עד כדי כך, שהוא בקושי נכנס לסל, בקושי זורק. שתי זריקות עונשין בארבעה משחקים הן דוגמה טובה.
ולא שההחלטה לוותר על האריס היתה קלה. במשך חודשים ארוכים, המאבס סירבו אפילו לדבר על אפשרות לשחרר אותו. הבוקר, כשהבכורה שלו בנטס הסתיימה עם 21 נקודות ו-5 אסיסטים בערב נפלא נגד מילווקי, המאבס ודאי חשו עקצוץ. אבל הטרייד היה נחוץ, כאמור, בעיקר מבחינה מוראלית. "איתו, ההתמסרויות הפכו לדבר מדבק", צוחק נוביצקי, "הוא עדיין מצליח לתפוס אותך לא מוכן מדי פעם". קיד עונה: "אתה שומע לחשושים על מוסר העבודה שלו, ומהצד זה נראה שגרתי. אבל כשאתה רואה אותו אישית, אתה פשוט אומר 'וואו'. הוא עובד כל הזמן". השבוע, ירח הדבש יעמוד בפני מבחן נוסף: משחקים רצופים נגד הלייקרס ויוטה החזקות כבר בימים הקרובים. עוד הזדמנות למשש את הסחורה החדשה, להבין ממה המאבס האלה עשויים, האם הרומנטיקה תחזיק מעמד, והאם גם המאמן הקשוח שלו יתאהב.
נא להמתין לטעינת התגובות
