הבועה התל-אביבית
צפונים נגד דרומים? פרולטריון נגד בורגנים? קשקוש. בדרבי שייערך ביום ראשון ישחקו שתי קבוצות תחתית, הניזונות מהילה מיתולוגית, מיחסה האוהד של התקשורת (כן, גם שלנו) ומהיעדר אטרקציות טובות יותר. קווים לדמותו ולפועלו של הדרבי האחרון בליגת העל
גם אם מדובר בקרב תחתית וגם אם מדובר במיתוס, הדרבי התל־אביבי הוא עדיין הסחורה הכי חמה בספורט הישראלי, אולי כי אין ממש דרבי אחר. מה אנחנו באמת יכולים לומר על הדרבי הזה, על הקבוצות האלה, על מעמדן ועתידן, ואולי גם עלינו, שלא רואים דבר מעבר למחלף קק"ל.
1. המיתוס
פעם, כשההתאחדות עוד ישבה ברחוב דובנוב בת"א (אמרתי לכם שאנחנו לא רואים כלום מעבר למחלף קק"ל,( היה הדרבי התל־אביבי משובץ, בהסתברות מחשידה, בסיומו של כל סיבוב. רק פעם אחת הדרבי הזה הכריע את גורל האליפות במחזור האחרון, ופעמים בודדות בלבד מאז הדרבי היה משחק העונה.
מכבי ת"א לא זכתה באליפות בין '58 ל־,'68 בין '79 ל־,'92 ולא היתה רחוקה מלהגיע העונה לצבירה של 12 שנים ללא אליפות, אלמלא התעקש ניר קלינגר לקחת אותה ב־.2003 הפועל ת"א עשתה את שנותיה הגדולות באירופה דווקא כאשר זכתה באליפות אחת בלבד מאז ,1988 וגם היא הלכה במדבר 12 שנה בין '69 ל־.'81 כל זאת, כאשר מכבי חיפה זוכה בדור האחרון בעשר אליפויות ובית"ר ירושלים בכמעט שש. אם תספרו למכבי ת"א 10 אליפויות אחורה, אתם תגיעו ל־1958 ואם תספרו רק שש, תגיעו ל־.1977 כלומר, מכבי ת"א זכתה ב־30 שנה במספר האליפויות שבית"ר ירושלים זכתה ב־21 (בהנחה לא פרועה
אמנון דנקנר, אוהד בית"ר, כתב לא אחת שכאשר מכבי ת"א הגיעה לימק"א בעונת הבתולין של בית"ר בליגה הראשונה ב־,1955 העולם עצר מלכת. גם היום, אין מה להשוות בין המסורת האדירה של מכבי ת"א לזו של בית"ר, אבל המיתולוגיה נגסה כבר חלק נכבד מהמסורת הזו, ואחריה בא האצטדיון, הקהל וארקדי. וזאת עוד לפני שניסינו לבדוק איפה היו קרית־שמונה ובני סכנין בימים ששתי התל־אביביות ואחד מהאחים גמבש מבית"ר (ת"א) הרכיבו את נבחרת ישראל.
בימי הפריחה של הכדורגל הישראלי בסוף שנות ה־,60 היו שש תל־אביביות בליגה של 16 קבוצות, כולל בית"ר, שמשון ויפו. בסוף העונה הזו, לא נתפלא אם תישאר רק אחת והדרבי התל־אביבי ייעלם, כפי שהיה ב־.1990 בינתיים הוא נהנה מההילה המיתולוגית סביבו, בדיוק כפי שת"א, על 380 אלף תושביה, נהנית ממעמד מיתי, על אף שמוניציפלית, אפילו ראשל"צ רחבה ממנה. אתה לא חייב שיהיה לך הכי גדול כדי שתהיה מרכז תרבות, ואתה לא חייב להיות הכי חשוב כדי להיות הכי מעניין.
2. הקהל
שמוליק לוי, שהיה עד לפני שנה מנהל השיווק של בית"ר ירושלים, סיפר לי לא מזמן שכאשר הזמין סקר מושקע לגבי פילוג הקהל, נדהם לדעת כי למכבי חיפה יש יותר אוהדים מבית"ר. מכבי ת"א, שבמשך שנים הנציחה פה מיתוס לגבי עומק ועוצמה, היתה רק במקום השלישי. אובדן ההגמוניה הזו היא תוצר גדול של אובדן הטרמפיזם. היו פרקים ב־2002 שהפועל ת"א היתה הקבוצה הכי פופולרית בישראל, למרות שטכנית היא לא מצליחה כבר שנים להביא יותר מ־7,000 אוהדים לבלומפילד. היתר טרמפיסטים.
ככל שהקבוצות בעלות המסורת הולכות יותר לעולמן (לוד, יפו, שמשון, יהוד,( כך גדל מספר הטרמפיסטים. אלה מחליפים קבוצות לפי אחוזי הצלחה, וקובעים בדרך־כלל מי הקבוצה הכי פופולרית במדינה, מאחר שבכל איצטדיון שהוא, לא חשוב היכן ובאיזו שעה, הם ימלאו את יציע האורחים. הפריפריות, אם כך, נטלו לא רק את ההגמוניה בייצוג ישראל במוקדמות ליגת האלופות, אלא גם את ההגמוניה בין הקהלים.
ועדיין, הדרבי של ת"א הוא המשחק שיהיה סולד־אאוט ארבעה ימים לפני שריקת הפתיחה, על אף שייפגשו בו הקבוצות שמדורגות 9 ו־10 בטבלה.
3. האוהדים
כבר קרוב לעשור שהשיממון הטבלאי של שתי הקבוצות (דרבי הצמרת המהותי האחרון התקיים ב-2003) חיסל כל עניין על כר הדשא, בסתירה מדהימה לעניין העצום שצמח ביציעים. הדרבי האמיתי מתרחש שם.
הניצחון נקבע לפי מספר אמצעי הפירוטכניקה שמעלים עשן, בוודאי אלה שביציעי היריבה, לפי המסר הארסי שמוטבע בשלטים ביציע ולפי מספר הפיגועים בשטחי האויב שמתרחשים בימים שלפני הדרבי. במחאות, אוהדי מכבי כבר לקחו פה שבע אליפויות רצופות. עושה לפעמים רושם שהקהל מאוהב יותר בעצמו מאשר באלה שמשחקים על כר הדשא.
מודה ומתוודה, השיר "אדום עולה בבלומפילד" ו"שיר הקונטרה," שהם בבסיסם שירי נאצה מהחמורים שהזמר העברי ניכס, מהווים חלק מרכזי מהוויית הדרבי. זו הסיבה שהדרבי התל־אביבי יכול בשקט להתחרות בדרבים האיסטנבולים, האתונאים והרומאים. אגב, כשחושבים על זה, ממש לא בשקט.
3 א.' האידיאולוגיה
אנקדוטה בשולי הסעיף הקודם. האגדה לפיה מדובר במשחק בין הפרולטריון לבורגנות, היא אגדה שספק אם התקיימה באמת, בדיוק כמו האגדה לפיה מדובר במשחק בין צפונים לדרומים. הכל מעורבב. הדבר היחיד שאולי מבדיל בין הקהלים זה עומק הפינוק. אוהדי מכבי, אולי כיוון שלא התמודדו באמת מול סכנת ירידה, נחשבים ליותר מפונקים מאוהדי הפועל למודי הסבל.
4. הנוער
הוויכוח הנצחי מה חשוב יותר, לקחת אליפות בנוער או להכשיר שחקנים לבוגרים, הוכרע בשנתיים האחרונות לטובת ארקדי גאידמק. בבית"ר קונים שחקנים גם בנוער. לא ברור מי מה־11 שייקחו עם גיא עזורי אליפות שנייה ברציפות, הגיע לבית הספר לכדורגל בבית וגן כשהיה בן .8 יותר ברור שכמעט אף אחד מהם לא ישחק בבוגרים בעונה הבאה.
מכבי ת"א והפועל ת"א מתחבטות בשאלה איך אבדו ההגמוניה והחינוך למצוינות שהם מרעיפים על ילדי המחלקה, ומתקשות גם למצוא כישרונות שבאמת הפכו לשחקני מפתח בבוגרים, מאחר שאת רוב הכישרונות שניתן ללקט בטרם עת מהפריפריות, יונק היום הכסף של ארקדי. את דור מלול, למשל, צריך לשפוט לפי התקדים של עומר פרץ, ובתרגום חופשי: נחכה עוד שנתיים, יש לנו סבלנות.
אין בשתי הקבוצות אף אבי נמני ואף יוסי אבוקסיס, חוץ משני המקוריים, שכבר לא ממש משחקים בדרבים. זה אומר שאין לשתי הקבוצות אף מנהיג, מוכשר, יצירתי, רע על המגרש, ווינר, רעב, תחמן ובכיין. יש מוכשרים, יש יצירתיים, יש קצת רעים, אבל אף אחד הוא לא מכל אלה, כמו שני האייקונים הללו. זה אומר שהדרבי הזה יוכרע על מומנטום, בגלל טעות, אולי בגלל הברקה, אבל ממש לא בטוח. אין ספק שבלעדיהם, תהיה פחות שנאה, והדרבי הזה יהיה הרבה פחות מעניין. דרבי בלי כוכבים.
האמת שהסעיף הזה שווה כפולת עמודים לכשעצמה, אבל רק בשולי הסעיף הקודם, אפשר לומר כי הניהול בשתי הקבוצות עד סוף עידן הרציקוביץ' סבל מליקוי מאורות. איש מהבוסים בשתי הקבוצות לא הצליח לנתח אסטרטגית את השינוי המהותי שעובר הכדורגל הישראלי, ולכן איבד את הבסיס הישראלי המצוין שהיה לו לטובת גאידמק והליגות האירופיות.
במשחק הנבחרת האחרון נגד רומניה, היוו תמיר כהן, אבי סטרול ודדי בן־דיין את בסיסו של הקו האחורי עליו נשענה הנבחרת. מישהו בכלל מדמיין את מכבי ת"א משתרכת כך בתחתית עם קו אחורי שכזה? תוסיפו להם את גיא צרפתי, שמוביל את קרית־שמונה לעונה חלומית, והנה לכם ארבעה שחקנים שההנהלה הקודמת במכבי הצליחה לאבד.
הפועל לפחות הצליחה לעשות כסף ממכירת גילי ורמוט וסלים טועמה, אבל גם אליניב ברדה וזיטו אוגבונה (שהוא לא ישראלי פורמלית, אבל מאוד מזוהה עם המועדון) הלכו כמעט בחינם. ועל מה? על תפיסת עולם מוטעית לפיה שחקנים חדשים מפתים בדינרוס, ואיתם הוותיקים כבר נמצאים ממילא בכיס. העובדה כי מכבי ת"א ניסתה לחפות על הטעויות שלה בקניית חלוץ ישראלי עוד לא מוכח כמו עומר גולן או יניב עזרן, בעלות כוללת של מיליון דולר, מעמיקה עוד יותר את השבר הגדול.
בעוד שבמכבי יש לפחות אור בקצה המנהרה, בדמות אלכס שניידר, אביב בושינסקי ועוזי שעיה, הפועל מתבחבשת בדגם ניהולי חסר תקדים באי־אפשריותו. הבעלים לא משקיע, חברת הניהול לא רוצה להפסיד, המתווך הוא מ"מ ראש־הממשלה, ואת הקבוצה מנהל בפועל עו"ד שרשום כיועץ משפטי.
את הפועל מאפיין מה שקרוי בכלכלה הישראלית "בריחת מוחות." עמק הסיליקון שהצליח למגנט אליו אפילו את שמעון גרשון, שנחשב לסמל, מצליח לאמץ לחיקו בעצם כל אחד. הבסיס הישראלי של הפועל ת"א כמעט שלא קיים, וחבל ההצלה שלה תלוי בשני בולגרים מצוינים אבל מזדקנים, ובשוער שהיה מת כבר לא להיות פה.
6. הזרים
למרות שלהפועל יש על הנייר שלושה זרים טובים מאלה של מכבי (אניימה טוב מיבריץ,' טופוזקוב מביסארה וטלקיסקי מחדד,( הפער המהותי הוא בין אסוס לאנסומבו, ובעיקר בין קמנאן לפאביו ג'וניור. הפער בין השלושה הראשונים לא משמעותי. מעשית, למכבי יש חמישה זרים, ולהפועל רק ארבעה. לא רק שפאביו ג'וניור לא פוגע, קלושים הסיכויים שאפילו אוהדי מכבי ייהנו מכך בדרבי הנוכחי. אם למכבי יש את שפונגין ושטרית וממול יש את נאתכו וקנדה כסיבה לאיזון, אסוס וקמנאן מנציחים את היתרון של מכבי.
7. התקשורת
ב־1984 התקיימה הצגה כפולה בבלומפילד. במשחק הראשון, משחק העונה בין חיפה לבית"ר, הדהים אלי אוחנה בשלושער במחצית את ההגנה החיפנית, אבל ההיסטוריה זוכרת יותר איך במשחק השני הצליח צמד של מיקי בן־שטרית לסיים בצורת של חמש שנים ללא ניצחון צהוב בדרבי. עושה רושם שכך ינהג הכדורגל הישראלי השבוע. הדרבי ביום ראשון ידחוק את המשחק החוזר בין חיפה לבית"ר ביום שלישי לקרן זווית.
זו הסיבה שדור מלול מקבל כתבת פרופיל עוד בטרם כבש שער ליגה אחד, ויובל אבידור, שכבש חמישה שערים בקרית־שמונה, הוא אלמוני אפילו לאוהדי הקריה. זו לא רק פונקציה של מכירת עיתונים, אלא גם מיקום המערכות, בתיהם של העיתונאים ותפיסת העולם האורבנית.
אל לנו להאשים רק את התל־אביבים, אלא גם את אלה שהתבטלו בפניהם. יוסי מזרחי, הפריפריאלי הקלאסי, אמר פעם משפט שראוי להיחקק בפנתיאון: "בירושלים חושבים שאת הכדורגל המציאו בת"א." לכך ניתן להוסיף את אימרתו הידועה של שלום אביטן לניסו אביטן: "קורה אחת בהפועל ת"א שווה עשרה שערים בהפועל ב"ש".
8. העתיד
במצב שבו הכדורגלנים המשובחים עוברים לחו"ל או חותמים אצל ארקדי, העתיד של הקבוצות התל־אביביות לא נראה מזהיר מההווה. הכסף של שניידר ישפר את הארגון, ישדרג את איכות חמישיית הזרים, אבל אם מכבי לא תשים יד על מאור בוזגלו או על ישראלי שקמל בחו"ל, היא צפויה בעונה הבאה להתאמץ מאוד כדי להיצמד לצמרת.
הפועל במצב עוד גרוע מזה, כי לה אין את שניידר, והבעלים הנוכחי שלה משוכנע כנראה שגם מהליגה הלאומית אפשר להגיע לתא הכבוד בסן־סירו. גם אם הקבוצה תימכר, היא עדיין תימצא באותה עמדת זינוק של שניידר. אם יונצח המצב הנוכחי, יהיה זה נס אם בטווח של חמש שנים יהיה בכלל דרבי תל־אביבי.
נא להמתין לטעינת התגובות
