אני לא מראדונה
מסי רוצה להטמין 3 פתקים בכותל, לא רואה את עצמו במועדון אחר חוץ מבארסה, מגן בחירוף נפש על רונאלדיניו ומאמין רק באל אחד. אייל לוי נפגש עם כוכב העל הארגנטיני ועם רובן, סביולה והיגוואין
יש סיכוי ריאלי?
"נכון לעכשיו, נראה שהליגה הולכת ומתרחקת מאיתנו, אבל אתה במקצוע שבו אי־אפשר לוותר. נילחם על התואר כל עוד אנחנו בתמונה. גם בליגת האלופות, לדעתי, יהיה קרב צמוד. אנחנו צריכים לעבור את סלטיק, שזה קשה, במיוחד בגלזגו, ואחרי זה נצטרך להסתדר עם ריאל, אינטר ומנצ'סטר יונייטד. כולן בכושר שיא. ולגבי גביע העולם, יש עוד זמן."
יש לכם כל־כך הרבה כישרון בבארסה.
"אתה יודע מה החוכמה? לשחק כדורגל יפה זה מצוין, רק צריכים שהוא גם יביא תוצאות."
לברצלונה יש הרבה אוהדים בישראל, מה למסור להם?
"תסמכו עלינו."
לא רציתי לספר למסי שאת האליפות בספרד, גם לבורא עולם, עם כל הקשרים שלו, יהיה קשה לסדר. ערב לפני כן, בפאב סמוך לשדרות הראמבלאס, שבמרכז ברצלונה, ראיתי את ריאל מדריד טוחנת את ויאדוליד ,0-7 בתצוגת שיא. אף אחד בפאב העמוס לא קפץ כשבאפטיסטה שם את הראשון, ובטח לא כשדרנטה דחף את השביעי. קטאלונים חמורי סבר ישבו מול המרקע הגדול, ומדי פעם סיננו משפטים קצרים, שהבהירו בדיוק מה דעתם לגבי הטוענת לכתר. המילה היחידה שזיהיתי היתה 'פוטה.'
במדריד חזר לככב נער הזהב ההולנדי, אריאן רובן, שגם כבש את השלישי באותה תצוגה בלתי נשכחת. אגף ימין, אגף שמאל. הוא זרח בכל מקום שבו ברנד שוסטר הציב אותו. פעם חשבו שרובן יהיה כוכב בסדר גודל של מסי. לא סתם רומן אברמוביץ' שילם עליו 18 מליון יורו בכדי להביא אותו לסטמפורד ברידג,' בקיץ ,2004
רק שרובן עדיין לא ביצע את הפריצה הגדולה. כמעט בכל פעם שהוא מתחיל להבריק, באה איזו פציעה טורדנית שמורידה אותו למיטת הטיפולים. בצ'לסי, מיד אחרי שהגיע, במשחק ידידות של טרום העונה נגד רומא, הוא שבר את רגלו. במדריד הוא יצא באוקטובר למשחק של נבחרת הולנד, וחזר לשחק אחרי חודשיים בגלל קרע בשריר.
כששאלתי אותו אם המשחק נגד ויאדוליד היה הכי טוב שלו בריאל, הוא שחרר צחוק ציני ואמר: "זו לא חוכמה כזו גדולה, עם כל הפציעות שעברתי. מה שבאמת מצחיק זה שברבע השעה הראשונה היינו על הפנים. ויאדוליד יכולה היתה להבקיע בקלות, אבל הם לא הבקיעו ואנחנו כן. אחרי שהראשון נכנס, בא השני, ולדעתי נתנו שם כמה דקות של כדורגל מושלם."
סגרתם את סיפור האליפות?
"אנחנו רחוקים מזה. נשארו 15 משחקים, ואתה יודע מה אומרים: זה לא נגמר עד שזה נגמר. תשאל כל אחד שמשחק בליגה הספרדית, משחקים שנראים קלים על הנייר, הם מה זה קשים. אתה יוצא למגרשים קטנים, בוציים, מול קבוצות שנלחמות על תוצאה מול ריאל מדריד הגדולה. מספיקה מעידה אחת בכדי להחזיר את המתח. אני מסכים שזה נראה טוב, בדרך הנכונה, אבל חסר לנו שנהיה שאננים".
פגשתי את שני האסים שלשום, במרכז הכנסים של ברצלונה. "אדידס" השיקה את הנעל החדשה שלה, והביאה לשם את כל הכוכבים הגדולים שהיא מאמצת. דויד וייה מוולנסיה, חבייר סביולה מריאל מדריד, לואיס פביאנו מסביליה. אבל עם כל הכבוד לעולם ולאשתו, הזרקורים כוונו למסי, שבכוונה עמד ליד רובן, בכדי להדגיש את גודל הדרמה. נכון שגם כדורסל וטניס מעניינים בספרד, אבל אין משהו יותר עוצמתי מהיריבות בין ריאל לברסה.
מסי כל־כך שונה מרובן. עם כל הניסיון לבנות אותו כאייקון מוכר נעליים וחולצות, הוא רחוק מזה. אין סיכוי שהוא יהפוך לאטרקציה כמו בקהאם. כשהוא ישב באולם הגדול, במהלך הפרזנטציה המרהיבה, הוא נראה די אבוד. הוא הביט שוב ושוב בנוכחים, ניסה למצוא פנים מוכרות, שאולי יגאלו אותו מהטרראם. יותר מאוחר, כשישבנו ביחד, התברר שמדובר בבחור בן 20 שהוא פשוט ביישן. "זה לא יותר מדי, שעל כתפיים של ילד מציבים את גורלן של מעצמות על כמו ברצלונה ונבחרת ארגנטינה,"? שאלתי.
מסי סיפק חיוך נבוך וענה: "אני מסכים שזה קצת יותר מדי, אבל אני מנסה להישאר רגוע. אני מודע לכל הרעש מסביב, וכשאני יוצא למגרש אני רק רוצה לרוץ וליהנות מכדורגל. אני עושה הכל בכדי לחיות חיים נורמליים של בחור בן ,20 וחייב להודות שזה רק הולך ונהיה קשה."
סיפרתי לו שקראתי מה קרלוס טבס, חברו הטוב מהנבחרת, אמר עליו. "יש לו מהירות מדהימה," הסביר חלוצה של מנצ'סטר יונייטד מדוע חברו הוא השחקן הטוב בעולם. "הוא יכול להאיץ מ־1 עד 100 בשנייה. אני נמצא בחברת שחקנים גדולים, כמו וויין רוני וכריסטיאנו רונאלדו, אבל הבחור הזה ברמה אחת מעל כל שחקן גדול אחר. זו לא רק המהירות. זו גם הנחישות, האינטליגנציה שלו כשהכדור ברגליו, התנועה ללא כדור. לא ייאמן, אם נסכם את זה בקצרה."
את מסי מזכירים עם מראדונה ופלה מאז גביע העולם עד גיל ,20 כשהוביל את ארגנטינה לזכייה ביוני .2005 הוא זכה אז בנעל הזהב, אחרי שכבש שישה שערים. דייגו הגדול התקשר אליו בכדי לברך. "אני לא מכניס את עצמי לחבורה הזו," מחזיר מסי בצניעות את הניסיון שלי להגביה להנחתה. "אני ליאו מסי, וחי את החיים שלי. רק העתיד יקבע אם אני שייך לקבוצה המכובדת הזו."
ההשוואות למראדונה מחמיאות לפחות?
מסי הפעם נשאר רציני, כמו מי שעימתו אותו עם איזה פרק חשוב בתורת הנסתר. "מראדונה יש רק אחד, ולא יהיה עוד אחד כמוהו."
עיתונאים שדיברתי איתם אמרו שהסיבה לכך שברצלונה רחוקה העונה משיאה, היא שאין לליאו עם מי לשחק. "זה מצב מאוד מסובך," הסביר סנטיאגו חימנס, מהעיתון 'ספורט.' "אין שם סמכות, אין מנהיג, וזה מצב מאוד מורכב, כי ברצלונה תמיד חיה על הבטחות כמו 'במשחק הבא רונאלדיניו יבריק,' וזה לא קורה. 'בשנה הבאה נזכה בליגת האלופות.' המטרות תמיד עומדות במועדון הזה אי־שם באופק. ריאל, לעומתה, הרבה יותר מאוזנת. היא לא קבוצה עם סגל כזה איכותי, כי אם תיקח אחד מול אחד, ברצלונה עולה עליה, אבל היא מאוד נחושה. סטייל מאוד קשוח של משחק. לברצלונה אין את זה."
מסי לא יכול להנהיג?
"הוא שחקן מבריק, בטח הכי טוב בקבוצה, אבל אין לו את המנטאליות של להוביל. היחידי שמסוגל לסחוב אחריו הוא גבי מיליטו, הבלם, אבל זו העונה הראשונה שלו, וייקח עוד זמן."
חשבתי שפויול הוא לידר.
"אתה צוחק עליי."?
כשניסיתי לדבר איתם על רונאלדיניו, אין איש תקשורת שלא שלף איזה הספד מכובד. העיתונות של ברצלונה כמעט שלא הזכירה את הניצחון האדיר של ריאל בליגה. היא התעסקה בימים האחרונים עם המאסטרו הברזילאי, שמניותיו יורדות משבוע לשבוע. אחד העיתונים חקר את הסטטיסטיקה של הברזילאי העונה, והנתונים היו אפורים לחלוטין. שחקן השנה בעולם לשעבר שיחק רק ב־13 מתוך 23 משחקי ליגה, ופתח רק בעשרה מהם. 946 דקות בלבד הוא צבר, שלא נזכיר מסירות מדויקות או בעיטות למסגרת.
בשבת הכניס אותו רייקרד כמחליף מול סביליה, אבל הניסיונות של רונאלדיניו להוביל את קבוצתו לניצחון נראו פאתטים. תיזכר במיוחד בעיטת עונשין, מטווח סביר, שבעבר הייתה מגלחת רשתות והפעם פגעה במרכז החומה. "רונאלדיניו הוא לא הבעיה של הקבוצה, כי כבר לא מחשיבים אותו כפקטור. הוא שחקן עבר," אמר עליו אלברט הרננדס, שדר טלוויזיה ב־.TVE "לדעתי, הוא גם אף פעם לא יחזור לעצמו. הוא לא שמר על הגוף שלו, ועכשיו הוא משלם את המחיר. מה שנקרא 'חוסר מקצוענות."'
גם אנשי תקשורת אחרים חושבים ככה. "אני רואה כדורגל 30 שנה ואני לא זוכר מצב דומה, ששחקן כמו רונאלדיניו פתאום שכח איך משחקים," דיווח השדר דויד ברנבאו, מהתחנה קנאל פלוס .4 "זה לא רק הוא, כי התברר שהנרי זה לא הנרי של ארסנל, ואת היכולת הבינונית של אטו, כולם ראו באליפות אפריקה. אלה לא דברים שאפשר להגיד עליהם ש'בשבוע הבא יהיה יותר טוב,' או 'נוסיף שחקן וזה יעזור.' מדובר במשבר עמוק."
כשמדברים עם מסי על רונאלדיניו, הוא בכלל לא מחייך. "הוא תמיד יהיה מיוחד בשבילי," ליאו קובע. "מהיום הראשון שהגעתי לקבוצה הבוגרת הוא היה נחמד אליי, נתן עצות כשצריך, וכשהייתי ברגעים רעים, הוא היה לצידי. אני לא אוהב את הביקורות האלה. כולם צריכים לזכור שגם ביום חלש הוא יכול לספק את המהלך המנצח, או את בעיטת העונשין, או הפנדל. לדעתי, הוא עדיין אחד הטובים בעולם."
אפילו כששאלתי את רובן על הנפילה של רונאלדיניו, הוא מיהר להגן על הקולגה. "זה שחקן עם כל־כך הרבה איכויות, אז במשחק אחד הוא אולי לא טוב, אבל במשחק הבא הוא יכול להתפוצץ. כמעט כל אחד עובר תקופות כאלה. בסופו של דבר, גם הגדולים ביותר הם אנושיים."
דווקא אצל רובן הסתקרנתי מעניין האנושיות. שחקנים גדולים כמוהו, שבקבוצה כמו ריאל מדריד מסוגלים למצוא את עצמם בקלות על הספסל, מחוץ לסגל, ברשימת העברות. בדרגים האלה אין בכלל סנטימנטים".אני חושב שזה מצוין שיש תחרות על ההרכב," הוא מפתיע. "אולי לי היה עדיף להיות שחקן הרכב קבוע, לא לפחד מאף אחד שיאיים עלי, אבל לטובת המועדון זה אחרת. כשיש על כל עמדה שניים־שלושה מתחרים, זה משאיר אותך רעב, חד. אתה רואה את זה היום בריאל. יש לנו שניים־שלושה פצועים, ויש כזו איכות, שבכלל לא מרגישים בחוסר. תשאל שחקנים אחרים שמשחקים אצלנו."
רעיון מצוין. באירוע של "אדידס" נכחו גם חבייר סביולה וגונסאלו היגוואין, הארגנטינים שבדרך־כלל מחממים את הספסל בריאל, או במקרה הרע יושבים ביציע. היגוואין, ששיחק רק ב־11 משחקים העונה, הסביר: "אני בסך הכל בן ,20 וצריך להתמודד על מקום בהרכב עם כוכבים גדולים כמו ואן־ניסטלרוי וראול. יש לי עוד חמש שנים בחוזה, כך שאני משוכנע שבסוף גם תורי יגיע."
לסביולה יש שם גדול בכדורגל העולמי, אבל הוא לא הצליח להיקלט בברצלונה, וגם בריאל עשה זאת בקושי. למרות זאת, האגו מסרב להיפגע. "אם היתה לי הזדמנות להכריע גורל אליפות, עם שער ביד, כמו מראדונה, לא הייתי חושב פעמיים," הוא אומר מבלי למצמץ.
חזרתי לרובן. תמיד עניין אותי אם כל התחרות המטורפת הזו, בדרגים האלה, לא שוחקת את כוכבים. הרי אחרי עונה מפרכת שכזו, הם עוד צריכים להצטיין באליפות אירופה. "זה רץ כבר תקופה כל־כך ארוכה כך שאני כבר רגיל, ולא ממש חשבתי על הנקודה," הוא מתנצל. "אם זה לא היורו, אז יש גביע העולם. בספרד זה עוד בסדר, הרבה יותר טוב מאשר באנגליה, כי שם יש לך תקופות כמו חג המולד, שהעומס הפיזי הוא ממש עצום."
אמרתי לו שאם הוא היה נשאר בצ'לסי, היינו זורקים מילה טובה לאברם גרנט. אולי זה היה עוזר לו בסולם הדרגות. פתאום רובן קישר. "שכחתי שאתה מישראל וגם הוא משם," הוא חייך. "מינוי מפתיע, אני חייב להודות, אבל לא עברתי לריאל בגלל המאמן, אלא בגלל ששיטת המשחק כאן הרבה יותר מתאימה לי."
לא מתחרט?
"אפילו לא לרגע."
מסי ורובן החליפו מעט מאוד מילים במהלך האירוע של "אדידס," אולי בגלל שההולנדי לא כל־כך שולט בספרדית ואולי גם בגלל העובדה שמסי נחטף לכל פינה, בכדי לספק סחורה לעשרות עיתונאים שחיכו לתורם".אדידס" היתה עד לא מזמן במלחמה עקובה מדם עם "נייקי," על הזכות להשתמש בשירותיו של הפנומן הארגנטיני. הרי ריאל מדריד וברצלונה לא פונות רק לשוק הספרדי, הן שם חזק מאוד במזרח־הרחוק ובדרום־אמריקה.
"אדידס" הולכת עם ריאל, "נייקי" עם ברצלונה. רונאלדיניו הוא עדיין הסמל של "נייקי," שביקשה מזמן לצרף את מסי לכוחותיה. היא היתה הראשונה שפנתה אליו, אבל "אדידס" מיהרה להיכנס לקרב. "נייקי" טוענת שליאו ואביו כבר חתמו על חוזה איתם, אבל בסוף, אחרי שהתלבטו, העדיפו עשרה מיליון דולר לשש שנים ש"אדידס" הציעה. לפני כחצי שנה דחה בית־המשפט המסחרי בברצלונה תביעה בסך 5.5 מיליון יורו שהגישה "נייקי" נגד מסי, על הפרת חוזה.
"יש דברים לא נעימים סביב הכדורגל, אבל זה המחיר שאתה צריך לשלם כשאתה הופך למפורסם," מספר ליאו. "אני תמיד מנסה להישאר עם הרגליים על הקרקע. אני אף פעם לא שוכח מהיכן באתי. זה קשה, כי בחיים שלי הכל קורה כל־כך מהר."
אלברט הרננדס, הכתב של ,TVE סיפר לי שבעונה הבאה זו תהיה ברצלונה אחרת. לדעתו, רונאלדיניו יעזוב, ובעקבותיו יילך גם דקו הפורטוגלי. רייקארד, גם אם יביא אליפות, בטח לא יישאר. חייבים רוח חדשה במועדון, אם רוצים לחזור לפסגה. "אם העונה הזו לא תסתיים עם תואר רציני, היא תהיה אסון מבחינת המועדון," משוכנע הרננדס. "כאחד שחי את הקבוצה יום־יום, אני יודע מה היו הציפיות בתחילת העונה. הן היו בשמיים."
מסי שוב יהיה הציר שעליו ייבנו החלומות בבארסה. הבחור נולד ברוסאריו, והגיע בגיל 13 לברצלונה עם בעיות בהורמון הגדילה, שלא טופלו כיאות בגלל מצבה הכלכלי של משפחתו, שכרעה תחת נטל המשבר הכלכלי בארגנטינה. יש בבארסה עוד כאלה שזוכרים שכשישב על הספסל, רגליו לא הגיעו לרצפה. זוכרים איך קרלוס רוצ'ה, אז מאמן הנוער, מיהר להחתים אותו על מפית אחרי המבחנים, שלא יתחרט ויילך למקום אחר.
כבר אז הדביקו לליאו את הכינוי "פרעוש", והיום הבחור הביישן יושב על חוזה עד ,2010 כשסעיף השחרור מדבר על מכירה תמורת 150 מליון יורו, או כמו שאומרים בשעה קלה על כלכלה 770 - מיליון שקל. "נכון לעכשיו, אני לא רואה את עצמי במועדון אחר," קובע מסי. "כאן גדלתי, כאן נמצאים האנשים שאני אוהב. פה אני רואה את העתיד שלי."
רובן, לעומת מסי, לא רוצה שהרגעים האלה של אחרי המשחק מול ויאדוליד, יסתיימו. העיתונות במדריד חגגה את חזרתו למרכז הבמה, עם ציונים מחמיאים ותמונות ענק. "כשאתה משחק בקבוצות כמו צ'לסי וריאל מדריד, שהם מועדונים גדולים, אתה תמיד מרגיש את הלחץ להשיג דברים," הוא מתאר את התחושה. "אין דבר אחר חוץ מניצחון. אנחנו ריאל מדריד ואנחנו צריכים לנצח כל משחק, כך שזה לא משנה אם זו ליגת האלופות או הליגה הספרדית. אבל היום יש במועדון את הגיבוש שעושה קבוצות לגדולות. 'טים ספיריט,' שבלעדיה אתה לא מסוגל לזכות באף דבר."
גם לרובן סיפרתי על הכותל המערבי. גם הוא לא בדיוק שמע עליו. לא גיליתי לו מה מסי ביקש, רציתי משהו מקורי. רובן הסתכל על הפמליה שלצידו והשיב: "נכון שהחיים שלי הם כדורגל, אבל הדבר הכי חשוב מבחינתי זו המשפחה, שהיא תהיה מאושרת ולא יחסר לה דבר. אם אפשר, אז תכתוב שאני מבקש בריאות."
נא להמתין לטעינת התגובות
