"גם מיקי ברקוביץ' שלכם לא מתקרב לדראז'ן"
עזבו אתכם ממכבי ת"א, בזאגרב עדיין בוכים על הכדורסל שמת בבוקר גשום אחד לפני 15 שנים. רון פלדהיים, שליח nrg לקרואטיה, חשב על מוריס אבל קיבל נהג מונית עם טוויסט. אפילו מ.י.ק.י הגיע
באטיסטה: עם שרף אנחנו יודעים את התפקיד שלנו
"מה, עוד לא ביקרת במוזיאון לזכרו של דראז'ן?", שאל אותי נהג המונית, דקה אחרי שיצאתי בפעם הראשונה בחיי מהטרמינל של נמל התעופה בזאגרב. "אין כזה דבר. אף שחקן באירופה לא יגיע למה שדראז'ן פטרוביץ' היה", אמר בגאווה, ובהינף יד מחק את ההישגים של טוני קוקוץ' ואפילו של הכדורגלנים, דאבור שוקר וזבונימיר בובאן. "תרים טלפון, אבוא לקחת אותך מהמלון לשם ותקבל חוייה שלא תישכח לעולם. אפילו שהיה לכם כוכב גדול כמו מיקי ברקוביץ', זה לא מתקרב לכוכבות ולאהדה שהיו לפטרוביץ'".
בסדר, מקובל, גם אני, כמו כולם, אהבתי לראות את פטרוביץ' (ומאיפה צץ לו פתאום ברקוביץ'), אבל ביהדות יש משפט שאומר: "כול אל פאת, מאת". הסברתי לו לאותו נהג מונית שהעבר חשוב, אבל ההווה עוד יותר והמשחק של ציבונה נגד מכבי חשוב לשתי הקבוצות, לאחת במאבק על המקום הראשון ולשנייה במאבק על הכרטיס האחרון לטופ-16.
"אין פה שום עניין. ציבונה לא תנצח את מכבי וגם לא תעפיל שלב, כמו שקורה לה בכל השנים האחרונות. מהיום שדראז'ן נהרג, הכדורסל הפך למשני. אתה יכול לרשום: הכדורסל הקרואטי מת ביוני 93'".
"היומולדת שלי הפך ליום אבל"
החלטתי, במקום להתעמת כמנהגי בקודש, לזרום עם הנהג. הספדתי את פטרוביץ' כפי שלא הספידו אותו מימיו. מרוב התרגשות הוא עצר את המונית בפתאומיות ושלף מהכיס האחורי של מכנסיו את הארנק. בעוד הוא מפשפש ומחפש משהו, הוא שואל אותי: "וואט איז מיי ניים?". נבהלתי, עכשיו יש לי גם עסק עם נהג משוגע שאפילו לא יודע איך קוראים לו. קיוויתי שמה שהוא מחפש זה את הכדורים, הכחולים או הצהובים, העיקר שייקח אותי כבר למלון.
ואז הוא נרגע. לא מהכדורים, אלא מזה שמצא את תעודת הזהות שלו. "וואט איז מיי ניים?", הוא שוב שאל, הפעם בטון רגוע יותר. הצצתי וראיתי. "דראז'ן".
"אז מה, דראז'ן זה שם נפוץ
בקרואטיה, ביג דיל. אצלנו זה אברהם, יעקב". ואז הסב הנהג את תשומת ליבי לתאריך הלידה שלו: 7.6. הייתי זקוק לעזרה כדי להיזכר שזה בדיוק היום בו נהרג פטרוביץ' בתאונת דרכים בדרכו לאליפות אירופה בגרמניה.
"אתה מבין, היומולדת שלי, של דראז'ן, הפך ליום אבל לאומי לדראז'ן אחר. אז איך אני יכול להמשיך ולראות כדורסל?".
שתקתי. הגענו למלון, נפרדנו לשלום, ושנייה אחרי שנעלם מהאופק, יצא מהלובי של המלון לא אחר מאשר... מיקי ברקוביץ', שרכש מהקרואטים את זכויות הפרסום למשחק והגיע כדי לפקח על העבודה.
אז אם זה לא עולם קטן וגורל מונחה, לי לא נותר אלא לקחת כדורים. כחולים או צהובים.
נא להמתין לטעינת התגובות
