הספורט מת
אחרי אירוע החזיז במלחה, עפר שלח חושב שבמקום שבו אדם מתפתל מכאבים עם נכות לכל החיים, אין כדורסל ושלא יהיה עוד
לא מעניין אותי מה קורה באיזשהו מקום אחר או בענף אחר. לא מעניין אותי מה יגידו עכשיו כל בעלי האינטרסים, האוהדים והעסקנים שכבר יודעים הכל. לא חשוב לי אם זו תוצאה של התבהמות החברה הישראלית, הכיבוש, שריקות הבוז בקרית-אליעזר או כל נימוק מעוות אחר, שכבר הרים את ראשו בשעה שעברה מאז שהפיצוץ החריד את מלחה ועד שהדברים נכתבים. רק דבר אחד חשוב: במקום שבו אדם שבסך-הכל עושה את עבודתו מתפתל מכאבים, עם כף יד מרוסקת ונכות לכל החיים, אין ספורט ושלא יהיה עוד.
שלא יהיה עוד, עד שמי עשה את זה יתגלה ויבוא על עונשו. שלא יהיה עוד, עד שמינהלת הליגה בכדורסל, וכל מי שלא יכול להישבע שאצלו זה לא יקרה, יתכנסו יחד ויחליטו איך זה לא קורה יותר לעולם. שייקח כמה זמן שייקח, שיאחזו בכל אמצעי שצריך. אם צריך להפשיט אוהדים - שיפשיטו, אם צריך לשחק אל מול 3,000 כסאות ריקים - שככה ישחקו.
זהו קו פרשת המים. הוא קורא לכל מי שאוהב כדורסל וספורט בכלל להתייצב מהצד הזה או הזה של המתרס. אני לא משלה את עצמי: קווי פרשת מים אחרים בספורט הישראלי, מוטי קינד ז"ל ואמיר רנד ועוד הרבה אחרים, באו וחלפו ועברנו הלאה. אנחנו אוהבים יותר מדי את חנות הצעצועים של החיים שהיא הספורט, ואנחנו משלים את עצמנו שכולם למדו לקח. הדרך היחידה שמשהו יזוז, טמונה בכך שנכיר בעובדה שהספורט מת, עד להודעה חדשה ואחרת לגמרי.
נא להמתין לטעינת התגובות
