קבוצה ביום, דאלאס מאבריקס: לקום מההריסות
ספורט nrg גאה להציג לכבוד פתיחת ה-NBA, בפעם הרביעית ברציפות, את פרויקט "קבוצה ביום". והפעם: דאלאס, אחרי ההדחה הטראומטית בפלייאוף האחרון, מנסה לשקם את הביטחון העצמי
אולם: אמריקן איירליינס סנטר, 19,200 מקומות, נפתח ב-2001.
ממוצע צופים אשתקד: 20,350 (כן, יותר מהתכולה הרגילה, ומקום 4 בליגה).
סיסמה באתר הקבוצה: "קדחת המאבס: תידבק, תדביק".
שווי (ע"פ פורבס): 463 מיליון דולר, מקום 3 בליגה.
שכר שחקנים: 85.4 מיליון דולר (מקום 2 בליגה, כ-18 מיליון מעל תקרת מס המותרות).
צבעים: כחול, שחור ולבן.
בעונה הקודמת: 67 ניצחונות, 15 הפסדים, 81.7% הצלחה, מקום ראשון במערב, והדחה סנסציונית בסיבוב הראשון מול גולדן סטייט, 4:2. דירק נוביצקי הפך לאירופי הראשון שקיבל את ה-MVP, והחביא אותו טוב טוב כדי שלא יצחקו עליו יותר מדי בקיץ.
אליפויות: עוד לא, עם כל הצער שבדברררררר.
גורמים בכירים: אייברי ג'ונסון, הגנרל הקטן בן ה-42, רושם אחוז הצלחה בלתי נתפס בעונה הרגילה, עם 143 ניצחונות לעומת 39 הפסדים (78.5%). בפלייאוף, לעומת זאת, מאזנו רק 20:22. הג'נרל מנג'ר הוא דוני נלסון, בנו של דון מאמן גולדן סטייט, שמתחיל עונה שישית במאבס.
מה הכותרת שלך, אמנון: "היתה לנו בעיה נגד קבוצה אחת", הסביר דירק נוביצקי כשנשאל למה המאבס לא עשו יותר בקיץ, "לא נגד 29". וכך, המאבריקס מציבים לעצמם מטרה ברורה וחד משמעית לעונה הקרובה: לא לפגוש את גולדן סטייט בפלייאוף.
מארק קיובן, לבוש במיטב מחלצותיו וחושף שרירי זרוע נאים ביותר, תפס את קים ג'ונסון והשליך אותה לרצפה במהלך ריקוד הממבו, משל היתה דירק נוביצקי בסדרת הפלייאוף האחרונה שלו. היא הצליחה לקום תוך הפגנת גמישות מרשימה. קיובן ודאי חשב באותו רגע: מעניין אם גם אנחנו מסוגלים. ואז הגיעו השופטים של "לרקוד עם כוכבים". קארי-אן אינאבה אמרה שהיא אוהבת את ההתלהבות שלו, ושהוא גורם לה לצחוק, ואת הטכניקה ציינה קצת פחות לחיוב. ברונו טוניולי צחק על קיובן כשאמר שהוא נראה כמו בולדוג שרודף אחרי סנאי. ואז, כאילו מישהו ביקש להרגיז את קיובן, כל השופטים הרימו את הספרה "6". דווקא את מספר המשחקים בסדרה נגד גולדן סטייט היו צריכים להזכיר לו?
דירק נוביצקי, לבוש ודאי בשרוואל וכפכפים, תפס תרמיל גב, עלה על מטוס ונדד לאורכו של כמעט חצי מכדור הארץ. עד לאוסטרליה, ניו זילנד וטהיטי, שם טייל עם מאמנו והמנטור, הולגר גשווינדנר, בניסיון לנקות את הראש, הרחק מאנשים שמזהים אותו. פה ושם ודאי עוד מצא על היד חתיכה ממאט בארנס, או על העורף איזו שארית מיקאל פייטרוס, זכר לסדרה המקוללת מבחינתו נגד הווריורס. "חיפשתי את משמעות
אייברי ג'ונסון, בלי לרקוד עם כוכבים ובלי לישון עם קנגורואים, לא הלך על שיפוצים נרחבים מדי בסגל. נכון ששתי הסדרות האחרונות בפלייאוף הסתיימו בהפסדים צורבים, אחד בגמר ואחד בסיבוב הראשון, אבל בסך הכל, אין לו סיבה שלא להאמין ביכולות של הסגל שלו. נוביצקי נמצא בשיא הקריירה, דווין האריס וג'וש הווארד משתפרים מעונה לעונה, והצד החיובי של שכר השחקנים הגבוה הוא שרוב הכוכבים נעולים בחוזים ארוכי-טווח, ואף אחד מהם לא מבקש טרייד.
עם זאת, ג'ונסון יכול היה לראות בסדרה נגד הווריורס שהמאבס, שהפכו תוך כמה שנים מקבוצה שרצה בלי אבחנה לקבוצה שמאיטה את הקצב ומבודדת שחקנים לסיטואציות אחד על אחד בהן הם יכולים לנצל את היתרונות שלהם טוב יותר, יכולים להיעזר באיזה פאוור פורוורד נושך ומסיבי מתחת לסל, ושרכז עם קבלת החלטות משופרת לא יזיק. כמעט ולא נרשם שיפור באף אחת מהעמדות, אלא אם כן ברנדון באס או ניק פזקאס יפתיעו לטובה. וג'ונסון, מעל הכל, יודע שהשיפור צריך להתחיל אצלו. קצת פחות יהירות, כמו זו שהובילה אותו לכישלון מול נלסון, לא תזיק.
יתרונות: אנחנו בכל זאת מדברים כאן על קבוצה שהצליחה לנצח בעונה שעברה ב-50 משחקים מתוך 55 בשלב מסוים, לא? עם דירק נוביצקי בעמדת הרכז-פיבוט שלו על ההיי-פוסט, שם הוא כמעט בלתי עציר, המאבריקס זו מכונה משומנת. הווארד וסטקהאוס חותכים לסל ומסיימים כמו שצריך, דווין האריס וג'ייסון טרי מפרקים הגנות, מהשנה יש גם את אדי ג'ונס הוותיק שיוכל לתפור שלשות, ופול ווסטפול, מאמן עם אוריינטציה התקפית, צורף לסגל כדי לתת כמה פתרונות לבעיות שצצו ברגעים הקריטיים. כשרוב השחקנים שהוזכרו הם גם מגנים מצוינים, המאבס יכולים לעצור כמעט כל קבוצה בכל ערב נתון, כשהם בנויים מצוין להתמודדות עם האלופה המכהנת, השכנה מדרום מערב.
חסרונות: הבעיה מתחילה נגד שתי קבוצות, פניקס וגולדן סטייט, וכאן אפשר לראות היכן הקיבעון המחשבתי של ג'ונסון פוגע בו. בזמן שגרג פופוביץ', למשל, כבר עבר שלב קדימה ובנה לעצמו קבוצה שיכולה לשחק ולנצח בכל קצב משחק, ג'ונסון לא שינה כלום. הוא יודע שכל הליגה מכירה עכשיו את נקודות התורפה שלו, אבל הודאה בטעויות אינה החלק החזק שלו, והעובדה שלא ניסה בקיץ להשיג לעצמו איזה זאק רנדולף שכזה עלולה לרדוף אותו ביום הדין. עד כמה הוא יצליח להכין את השחקנים שלו מנטאלית לפלייאוף, ועד כמה ייתן, אם בכלל, לאנשים כמו ווסטפול לגעת בסגנון שלו ולהשפיע עליו, זו שאלה שיכולה להכריע עבורו את העונה, ולעשות את ההבדל בין אליפות לנפילה כואבת נוספת, שעלולה לערער גם את הכסא שלו.
שימו לב: היינו ממליצים לכם על פזקאס, פורוורד מגוון וחכם מנבאדה שיודע איך לעשות נקודות בצבע ומבחוץ, אבל חוסר ההגנה והאתלטיות שלו עלולים למנוע ממנו להשתלב ברוטציה. ברנדון באס נראה טוב וקלע הרבה בתקופת ההכנה, אבל בגובה שמגרד את ה-2.00 בלבד ועם יכולת מסירה די מוגבלת, עדיין חובת ההוכחה נמצאת עליו. לסיום השארנו את חביב המערכת, חואן חוסה בריאה הפורטוריקני. היכולת של בריאה להאיץ את הקצב, כמו שעשה דווין האריס נגד סן אנטוניו בפלייאוף 2006, יכולה לתת לג'ונסון אפשרות לשחק בהילוך אחר בהתקפה, ולפתור לו בעיה אחת. בסדרה נגד הווריורס, לעומת זאת, הוא שיחק רק 4 דקות. חוץ מזה, הוא קצת מזכיר את דודי סלע. ואנחנו אוהבים את דודי סלע.
אופטימי: מארק קיובן, למרות ההדחה המצערת בשבוע שעבר, מוחזר ל"לרקוד עם כוכבים" ומגיע במפתיע לגמר, ובפלייאוף הקרוב, המאבס נראים כמו בולדוג לעומת סנאי. דווקא עמדת האנדרדוג היחסית עושה לג'ונסון טוב, ונוביצקי לוקח בקיץ מטוס לגרמניה עם טבעת אליפות על היד.
פסימי: קיובן מוחזר לתכנית, אבל דון נלסון מצטרף לצוות השופטים; ג'ונסון לא עובר את חצי גמר המערב, ונוביצקי לוקח בקיץ מטוס לאי סנט הלנה שבדרום האוקיאנוס האטלנטי, שם הוא מרכיב שפם שחור ומשקפי שמש ענקיים, כדי שאף אחד לא יזהה אותו.
נא להמתין לטעינת התגובות
