כנפיים שבורות
שיטות הדרבון מיושנות, החריש בסגל נכשל, ובוולפסון מפחדים שהוא ידביק אותם במנטליות של מרכז טבלה. גיא לוזון לא מבין שהוא כבר לא בחממה של מכבי פ"ת, למזלו יש לו את השם הנכון. גדול עליו?
החובבנים: נמרוד סוזין על ההתנהלות המזרח תיכונית של ההנהלה
הלם בהפועל: "עם תקציב כזה, צריך לרוץ בצמרת בלי מאמן"
העונה הנוכחית בוולפסון החלה בסימן מהפך. אחרי הבלאגן עם שומי בעונה שעברה, שהסתיימה עם עוד גביע מבית היוצר של ניר לוין, קיבל לוזון את ההזדמנות הגדולה בקריירה. להוביל מועדון גדול בכדורגל הישראלי ולבנות קבוצה חדשה כמעט לגמרי. שחקנים עזבו, מנהיגים נפרדו (ולבולט שבהם נגיע עוד מעט) ולוזון קיבל צ'ק פתוח וגב של 40 מיליון שקלים כדי להביא לוולפסון את אלה שימלאו את החלל הגדול שנפער על כר הדשא. אז נכון. הטירוף בעיניים נשאר. שלא לדבר על המוטיבציה הראויה לציון. אבל עם 3 נקודות בשישה משחקים, אפס נצחונות ושלושה שערי זכות, בהתקפה שמורכבת מליאור אסולין ופאביו ג'וניור, אקס נבחרת ברזיל, נראה שהכתובת לכישלון היא די ברורה.
בניגוד להפיכה שהנהיג רוני לוי במכבי חיפה, כשזרק את דירסאו ומכר את קולאוטי ימים ספורים לפני תחילת העונה, והביא במקומם שחקנים חדשים, שלקח להם שלושה משחקים בכדי להבין לאן הגיעו, ללוזון היה מספיק זמן לעכל את שחרורם של טועמה, ברדה, ורמוט ואוגבונה במהלך הקיץ. ליצור דבק בין השחקנים החדשים לוותיקים זה דבר שבהחלט דורש זמן וסבלנות, אבל כשעוברים חודשיים מאז נבעטה בעיטת הפתיחה והמאזן הולך ונהיה עגום משבת לשבת, אין מנוס מלעשות חשבון נפש ולדרוש הסברים.
ההרכב הוא של לוזון. בוודאי שהרכש. השחקנים שהובאו להפועל העונה אינם ילדים. מדובר בחלוץ מהבולטים בארצנו בשנים האחרונות (אסולין), חלוץ נבחרת ברזיל לשעבר (ג'וניור), קשר טכני ששנים מחכים לפריצה שלו (עובד) ולקשר ברזילאי זריז כמו שד, שמתופקד, וישנן קלטות שמוכיחות זאת היטב, שלא בעמדה הטבעית שלו (אבג'י). למרות התוצאות הלא מחמיאות, חלקם הם בחזקת באנקר בהרכב. בדיוק כמו הקפטן, וואליד באדיר, שבעצמו שכח מתי לאחרונה נתן משחק סביר ועולה בכל פעם בהרכב הפותח.
שחקנים שהיו צריכים להיות דומיננטיים בקבוצה, פשוט נעלמו. לוזון לא אשם ששחקן לא פוגע. אבל האחריות המלאה היא שלו, אם אותו שחקן לא זוכה להכיר את הספסל מקרוב. "אנמיים", הגדיר אחד השחקנים בקבוצה את משחקם של
מקורבים לקבוצה אומרים שהוא עדיין לא השכיל לעשות את קפיצת המדרגה ולכן הפועל, במקום לקרוא תגר על האליפות של בית"ר ירושלים, נראית כמו עוד גירסה אדומה של הלוזונים. הדודים. לא המאמן. "הוא חושב שהוא עדיין מאמן באורווה", אומר אחד המקורבים. "גיא חושב רק איך לשרוד. לא לספוג, לקחת נקודות מהגדולות ולהיות הפתעה נעימה. הוא עדיין לא הפנים שהוא בקבוצה שצריכה בכל שנה להאבק על כל התארים".
במסיבת העיתונאים לרגל פתיחת העונה, הבהיר לוזון שהוא יעדיף לנצח מבלי לספוג. לא מעט אנשים, גם ביציעים, התאכזבו מהמשפט הזה. אף אחד לא רוצה שהשחקנים, שנאבקו על אליפויות והניפו גביעים, ידבקו במנטליות שכל כך מתאימה לקבוצה קטנה ממרכז הטבלה. לוזון מאמן מוכשר. אין בכך כל ספק, אבל יתכן שהטעות הגדולה שעשה עד כה היא בניית קבוצה בצלמו ובדמותו. כי מלחמה, עם כל הכבוד, מביאה בד"כ הצלחה נקודתית. אתה לא יכול לבנות על אגרסיביות ולפנטז על הקפת האליפות.
טעות נוספת שמייחסים למאמן היא הפרשתו של יוסי אבוקסיס. אם יש דבר שחסר היום לאדומים זה מנהיג שיחבר בין השברים וידחף את השחקנים קדימה. לא רק על הדשא, אלא בעיקר בראש. בדיוק כמו אז, בדקה ה- 90 מול צ'לסי, שבמקום לחגוג עם כולם את השער הראשון, הוא דרש את השני. ווינר בדם. לוזון, שחשש, ויתכן שבצדק, ממהדורה שנייה של לנדאו את אבוקסיס, החליט להראות לכולם מי הבוס, הוציא את המנהיג מספר אחד שלו לפנסיה מוקדמת והגיע לנהל את העסק לבדו. מעניין כמה לוזון היה נותן היום בשביל להסתובב לספסל בדקה ה- 60 ולסמן למספר 8 שלו לקום להתחמם.
אלא שבעניין אבוקסיס, חיצי הביקורת צריכים להיות מנותבים גם אליו. מאז היום בו הגיע לוולפסון ופרץ בבכי, עסוק אבוקסיס, בין היתר, בעבודת סקאוטינג עבור המועדון. בעצם, גם עבור האיש שהביא לסיום הקריירה שלו, שנה אחת לפחות לפני הזמן. תודו שגם אתם הייתם מצפים שזרים שהובאו אחרי מעקב בן 3 שבועות בברזיל יתנו קצת יותר ממה שסיפקה חבורת הסמבה עד כה.
לאבוקסיס, יקיר הקהל והאיש שלדעת לא מעט אוהדים, עשוי לעמוד בדיוק היכן שעומד כעת לוזון, יש חלק לא מבוטל בכישלון. השחקנים שהביא בהחלט טובים ומוכשרים. אבל אם יורדים לתחתית העמוד ובודקים את השורה התחתונה, כתם האכזבה מהם דבק גם בחולצתו המכופרת (זה מה שלובשים בבנק, לא?) של הקפטן לשעבר. ואולי, בעצם, הכישלון הוא של אלה שנתנו לו את התפקיד, תוך שהם מתעלמים מהעיסוקים האחרים הרבים שלו?
אפשר למצוא לא מעט דברים חיוביים על ראשי המערכת של הפועל ת"א. השקט שמקבל לוזון בהחלט ראוי להערכה. גם הסכום שקבל בתחילת עונה בכדי לבנות קבוצה הוא מושא לקנאה בלא מעט מועדוני כדורגל בארץ. אבל דומה שמקרים כמו פרשת עידן סרור, שהצבתו בהרכב בשבת מוכיחה עד כמה הוא חסר ללוזון בחודשיים האחרונים, וההחלטה להיות קבוצה "סגורה" לתקשורת ("השחקנים אצלנו פוחדים לדבר", אמר אחד השחקנים לכותב שורות אלה לפני מספר ימים), מעכירים מעט את האווירה ויוצרים לחץ מיותר, אותו ניתן לפתור די בקלות.
נא להמתין לטעינת התגובות
