קבוצה ביום, מיאמי היט: מוזיאון השעווה
ספורט NRG גאה להציג לכבוד פתיחת ה-NBA, את פרויקט "קבוצה ביום". והפעם: מיאמי היט עוברת קיץ שני ברציפות של הידרדרות והזדקנות, והעונה הנוכחית עלולה להיגמר אפילו רע יותר מהקודמת
אולם: אמריקן איירליינס ארינה, 19,600 מקומות, נפתח ב-2000.
ממוצע צופים אשתקד: 19,725 (מקום 5 בליגה).
סיסמה באתר הקבוצה: אין.
שווי (ע"פ פורבס): 409 מיליון דולר, מקום 8 מתוך 30 בליגה.
שכר שחקנים: 71.9 מיליון דולר (ישלמו 4 מיליון קנס על חריגה מתקרת מס המותרות).
צבעים: אדום-יין, שחור, לבן וקצת צהוב.
בעונה הקודמת: 44 ניצחונות, 38 הפסדים, 53.7% הצלחה, מה שהספיק להיט כדי לזכות בבית הדרום-מזרח המצ'וקמק, אבל לא נתן לה שום קרדיט בפלייאוף, שם ניגפה 4:0 בידי שיקאגו.
אליפויות: אחת, ב-2006. נכון שזה נראה רחוק?
גורמים בכירים: המאמן ונשיא הקבוצה הוא פט ריילי, בן 62, שמתחיל עונה 11 בהיט (בשתי קדנציות שונות), עם מאזן של 439 ניצחונות מול 360 הפסדים (54.9% הצלחה), ובסך הכל יש לו 23 עונות בליגה, 1,194 ניצחונות ו-627 הפסדים (65.6% הצלחה). סגן הנשיא לענייני כדורסל, ולצורך העניין הג'נרל מנג'ר, הוא רנדי פפאנד, שמכהן בתפקיד ב-11 העונות האחרונות.
מה הכותרת שלך, אמנון: את ליגת הוותיקים הם כנראה היו לוקחים בהליכה. הבעיה היא שדייויד סטרן עדיין לא המציא מוסד כזה. וכשהשם הכי נוצץ שהוחתם הקיץ הוא בחור שלא שיחק כדורסל שנתיים, יש כאן בעיה מסוימת.
בקיץ שעבר כולם ירדו על פט ריילי שהוא לא עשה כלום, והעדיף טיול ספארי על פני חיזוק קבוצה שזכתה באליפות, איבדה את הרעב. אז הקיץ הוא החתים כל מה שזז, והנה, בבקשה: פני הרדאוויי, סמוש פארקר, אלכסנדר ג'ונסון, ג'רמי ריצ'רדסון, מרקוס סלוטר, בריאן צ'ייס וג'ואל אנתוני! קדימה, תעשו פרצוף שאתם מתרשמים! נו! בבקשה?
הדבר העצוב הוא שבאותה מידה, כנראה שהייתי יכול לספר לכם שהוא החתים את קונור קויקנדל, פינלי לדבטר, רשאוד ג'קסון, ג'יי.טי פלטשר, טים לייטל, קנט בנדיקט וריאן בורגארט, וזה היה אומר לכם בדיוק אותו דבר. החבר'ה שהוזכרו עכשיו הם שחקניה הבולטים של מכללת מארי-הארדין ביילור מדיוויז'ן 3. על רוב השמות שהוזכרו קודם אתם יודעים עוד פחות. לעומת זאת, אפשר להרכיב קבוצה לא רעה משחקנים שההיט רצו אבל לא השיגו הקיץ: מייק ביבי, מו וויליאמס, רון ארטסט, סטיב פרנסיס, מיקאל פייטרוס, פי.ג'יי בראון, צ'רלי בל, ריקי דייויס, סשה פבלוביץ', אימי יודוקה, טרנטון האסל, ג'יימס סינגלטון, חואן קרלוס נבארו, סקיפ אלסטון. ובסוף ראיתם מי כן נחת שם.
ריילי אולי חושב שדרך מילוי הסגל בשחקנים צעירים, אף אחד לא ישים לב כמה השלד שלו מזדקן. זה לא יעזור: שאקיל אוניל בן 35 וחצי, הרדאוויי בן 36, אלונזו מורנינג 37,
שאק, השחקן הקודם שהביא ריילי מהלייקרס, העניק לו אליפות. הקיץ הוא לקח מאל.איי את סמוש פארקר הלא בוגר במיוחד, שאמנם פתח בחמישיה ונתן מספרים יפים, אבל לא הסתדר עם קובי בראיינט ובטח לא עם פיל ג'קסון, האיש היחיד שנתן בו אמון אחרי שלוש עונות כרכז שלישי בשלוש קבוצות שונות. בפלייאוף האחרון סמוש נתן 1.8 נקודות לערב ב-15 אחוז מהשדה, מה שגרם לריילי להגיד ודאי: היי, זהו שחקן כלבבי! הדבר היחיד שיכול לעודד את אוהדי ההיט הוא האיחוד המחודש בין שאק להרדאוויי, הכוכב-משנה הראשון של הביג דיזל. כשהם שיתפו פעולה בפלורידה בקדנציה הקודמת, זה הסתיים בגמר. זה קרה ב-1995. הפעם, אם העונה הזו תסתיים בפלייאוף, יש להם סיבה להיות מבסוטים.
יתרונות: אפשר להגיד שפט ריילי גאון, ששאקיל אוניל הוא הסנטר הטוב ביותר בליגה ושהרדאוויי הוא ההתגלות השנייה של מג'יק ג'ונסון, אבל המשפט הראשון היה נכון לאחרונה ב-2005, השני כבר לא רלוונטי כשנתיים והשלישי היה טיעון מצוין ב-1995. מה שנשאר להם היום זה ווייד, סופר-שחקן, מלהיב ואתלט עילאי, שיכול לנצח משחקים לבד. וגם יודוניס האסלם היציב והחזק, ושאקיל אוניל, סנטר טוב שקולע באחוזים גבוהים (כשהוא על המגרש).
חסרונות: או, התחלנו. מאז עונת האליפות, שאק החמיץ 63 משחקים בשתי עונות, ואת הרגליים השחוקות והברכיים והגב הכואבים אי אפשר להחליף בצמיגים חדשים. בעונה שעברה צללו הממוצעים שלו לשפל חסר תקדים של 17.3 נקודות ו-7.4 ריב' בלבד למשחק, לא משהו בשביל מי שעדיין חושב על עצמו במושגים של כוח-עליון. הקיץ הוא אפילו התגרש, אם זה לא מספיק. בהנחה שהעונה ממוצעים של 15 ו-7 לערב הם משהו ריאלי, ההיט יצטרכו למצוא דחוף מישהו שיוכל לעשות נקודות, כי עם כל הנסיונות להאיט את המשחק עד מוות, התקפה עדיין נמשכת 24 שניות. הם גם צריכים מישהו שיעשה הגנה חוץ מהאסלם, כי וויליאמס ושאק כבר לא יכולים לנתר מעל שטיח אמבטיה, וסמוש הוא אמנם חוטף מצוין, אבל מהמר המון בהגנה וישאיר חורים בגודל של חצי פלורידה.
שימו לב: דורל רייט הראה ניצוצות בעונה שעברה, ויקבל מספיק דקות העונה – אין ברירה, כי אין אלטרנטיבות – כדי להוכיח את עצמו ולהמריא לגיחות מרהיבות בשמי מיאמי. מכל מסע הרכש בקיץ, השם היחיד שנותן איזושהי תקווה לעתיד הוא אלכסנדר ג'ונסון, שבמירוץ אליו ניצח ריילי את דן שמיר. מדובר בבולדוג טורף עם מאסת שרירים מרשימה, שיכול לעלות מהספסל במקום האסלם או שאק ולעשות קצת צרות מתחת לסל. עם זאת, על פי מידת השליטה של ג'ונסון בכדור ויכולת התפיסה, כנראה שלא מדובר בבוגר מצטיין של חוגי קרמיקה.
אופטימי: שאקיל אוניל מוצא לעצמו אישה נחמדה וחסודה, מגיע לסיבוב הראשון בפלייאוף עם חודש אחרון שמזכיר מה הוא ידע לעשות פעם, אומר שלום לליגה בסטייל ומוצא לעצמו עבודה מהירה כפרשן טלוויזיה ושריף מחוזי.
פסימי: הבריאות ושמחת החיים של שאק ממשיכות להידרדר, והוא מסיים עונה עם ממוצעים של 13 ו-6 בקושי ב-37 משחקים, כשכל סוס צעיר חוגג עליו מתחת לסל וכל פרשן שעובר לידו קורא לו לפרוש מיד. ווייד לא מקבל עזרה מאף אחד, ההיט קולעים 85 נקודות לערב ומסיימים את העונה מעשית באמצע מארס. אלונזו ושאקיל פורשים יחד, ומוצאים לעצמם עבודה מהירה, בהתאמה, כפרשן טלוויזיה וכשריף מחוזי.
נא להמתין לטעינת התגובות
