שומרי החומות
אורי שרצקי, מיוסר מדאגה לגורלה של הפועל י-ם, לא היה מוכן ללכת לישון בידיעה שוויקטור יונה ויוסי סאסי יופיעו לו שוב בחלום. הסיפור המופלא מאחורי הקמתה של הפועל קטמון, שבעליה הם אוהדיה
ויקטור יונה ויוסי סאסי היו הראשונים שזכו להכיר (פעמיים) לאוהדי הפועל ירושלים מקומות כמו ג'דידה, טמרה וכפר-שלם. באחד מאתרי האוהדים הרבים שיש לקבוצה באינטרנט נכתב: "האתר בשיפוצים. לופא קדוש חתם לשלוש שנים." והודעה אחרונה בהחלט: "הפועל קטמון/מבשרת, מועדון האוהדים הראשון בכדורגל הישראלי, עוד מפעל פוסט-סוציאליסטי, יקיים את משחקו הראשון במסגרת הליגה ביום שישי הקרוב במגרש האוניברסיטה בגבעת רם מול הפועל נחלת יהודה. הכניסה חינם".
כמו ברוב האגדות, גם באלה שהיו באמת, הגיבור ישב מול המחשב בלילה. אורי שרצקי, בן ,38 עורך הירחון "שם המשחק," עיתונאי וסופר, אדם שעל המצח הגבוה שלו רשום באותיות אדומות "לא יכול לראות את יונה וסאסי," ישב אי-שם בדמדומי העונה שעברה והבין שזה נגמר. "אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות משהו. לפחות בעוד שנתיים, כשזה ימות סופית, לא תגיד שלא ניסית. לא יילך? לפחות תישן בשקט."
שרצקי הבין ש"תכלס, הפועל נעלמה מהמפה העירונית, אנשים התכחשו לה והיא הפכה לגוף מת," ואז הוא כתב טור במדור הספורט של המקומון "כל הזמן" שהוא עצמו עורך. בשתי השורות האחרונות הוא רשם כתובת אי-מייל אליה צריכים לשלוח התחייבות לתרום 1,000 שקל. לכתובת הוא קרא "קטמון ."2 הכתובת "קטמון "1 כבר היתה תפוסה.
למה 1,000 שקל?
"כי זה סכום שכואב. רציתי שיהיה סכום אמיתי, שיבינו שלא רק אני מתכוון להציל את הפועל, שזה יגרום לאנשים סוג של מחויבות אמיתית."
באותו סוף שבוע הגיעו לשרצקי חזרה 350 מיילים. "למוסד כדורגל מת, זה לא נורמלי," הוא מעיר. הוא ערך בירורים אצל אנשי סאסי ויונה והתברר לו "שאם אני רוצה לקנות את הפועל ירושלים, זה כמו לרצות ולזכות באותה נשימה בליגת האלופות כבר השנה. התברר לי שזה בור ללא תחתית."
שרצקי גילה בעיתונות שהבייבי של אלון ליאל ממרכז פרס לשלום, הפועל מבשרת ציון/אבו-גוש, נמצאת בקשיים, והריח הזדמנות. יקימו קבוצה חדשה, לא בליגה ג,' אלא באמצעות פונדקאית, בליגה א,' ויקצרו את הפער מהפועל ירושלים לליגה אחת כבר בכנס
בהתאחדות, לעומת זאת, עדיין טוענים: השם הרשמי הוא עדיין הפועל מבשרת-ציון. את שם הספונסר הם יכולים לצרף לשם שלהם. בתוך ארבעה שבועות הצליח שרצקי, באמצעות כתובת המייל וכמה חברים שנרתמו לעניין, לגייס התחייבויות של 550 אוהדים, או במילים אחרות: 550 אלף שקל. אוהדי הפועל ב"ש ניסו בעבר מיזם כזה וכשלו.
בברצלונה, קבוצה אחות לב"ש, דווקא הצליחו. רק לשם ההמחשה, תקציבה הכולל של מבשרת-ציון בעונה שעברה עמד על 680 אלף שקל. שרצקי התרוצץ כל יום מביתו בהר-אדר למעוזים אדומים בירושלים, כמו עמק רפאים או בית הכרם, וגייס כספים בעזרת אוהדים שהקימו דוכנים. בחודש הזה הוא למד כמה דברים חשובים על החיים: "הסתובבתי בבתים לאסוף צ'קים ולא האמנתי שיש בתים כאלה".
"הגעתי לדירת חדר בגילה, והאיש שם אמר לי ברעד: 'רק קח את סאסי ויונה מאיתנו.' נחום ברנע, עוזי ברעם, רפי רשף ונחמן שי קנו מניות. היו ילדים שהתאגדו יחד. יש אוהד שקנה ב-50 אלף שקל, בתנאי שנמכור את המניה שוב ב-200 שקל. לקח לנו שבוע אקסטרה, כי היו אוהדים דתיים שלא רצו לחתום על צ'קים בימים שבין המצרים לפני תשעה באב, שלא נהיה כמו בית"ר."
היה כיסוי?
"לכל צ'ק וצ'ק."
שרצקי הוא נציג האוהדים (השני הוא אשר גולה, אח של אמיר גולה האגדי) בהנהלה, שכוללת גם ארבעה אנשי עסקים שמחויבים בכיסוי עשרה אחוזים מעוגת התקציב. עוד מקום שמור לשחקן עבר, אבל בינתיים לא נמצא כזה. צבי סינגל הסכים, אבל אז קיבל הצעת עבודה מהפועל ירושלים, ונגוז. יוסי סאסי שמע על המיזם ואמר ש"זו הבדיחה הכי טובה ששמעתי," ובקבוצה הבכירה בינתיים טרפדו את העברתם של מוסא וחמודי סלמן לקבוצת האוהדים.
"החלום שלי שנהפוך להפועל ירושלים," אומר שרצקי חד וחלק, "זו השאיפה הסופית. שתהיה לנו קבוצה טובה שתיקרא 'הפועל קטמון ירושלים."' בינתיים אתה נגד נחלת-יהודה. ושמעתי שעירוני רמלה בטירוף על העלייה לארצית. "תמיד אהבתי מקומות כאלה. החלום שלי היה תמיד סיור כדורגל בליגות הקטנות של סקוטלנד".
שרצקי הבין שהעסק מתגבש וזה הזמן לזוז הצדה ולהישאר עיתונאי. בני סיוון, בן 55, ירושלמי מלידה ובעלים של חברת תיירות גדולה, שנולד אוהד בית"ר ואחר כך היה היו"ר של הפועל, שוכנע להיות היו"ר של קטמון. "ניר ברקת רתם אותי, אבל לא התלהבתי. הסתייגתי. לא האמנתי שהחבר'ה יגייסו סכום של חצי מיליון שקל, אבל זה אכן קרה. בהתחלה העדפתי לתמוך מבחוץ, אבל נסחפתי אחרי זה, ואני לא יודע להסביר איך זה קרה. אנשים שכבו בבכי על הכביש אחרי שהפועל ירושלים ירדה בקרית שמונה לארצית. אתה לא יכול שלא להיסחף לזה."
סיוון ייצר תקציב של למעלה מ-1.5 מיליון שקל, תקציב ענק במושגים של ליגה א,' כאשר המטרה הוצבה מיד: לעלות ליגה. לאחר שהביאו חמישה שחקני רכש עם עבר בליגת העל, השוער מאור אלבז, ולנטין תודוריקה, אבי סנדור, תומר עיואן ויניב אופיר, הם זוממים על אח של ויטסה, עקיבא מגרלשווילי. לפני חודש הציע לו יו"ר הפועל ירושלים, צחי רביב, לקנות את חלקו של ויקטור יונה בקבוצה עם הבטחה שסאסי יתחייב לא להיות מעורב, אבל סיוון נותר סקפטי: "כל העסק של קטמון קם על זה שאוהדים רצו להיות הבעלים של הקבוצה. לא יונה, לא סאסי, אפילו אותי הם לא רוצים כבעלים."
כמנכ"ל בחרו שם את אמיר הוכברג, בן 44, עט כדורי תרתי משמע, שעבד 16 שנה ברשת המקומונים של ידיעות אחרונות: "ההצעה לא רק באה בטיימינג טוב, היא היתה קוסמת. אישית לא האמנתי ברעיון, אבל הוא מצא חן בעיניי. היתה לאנשים המון אמונה והמון אופטימיות, זה היה טהור." הוכברג הוא שועל ותיק, ויודע שאם הקבוצה לא תעלה מיידית, אפילו על הפרש שערים, יש חשש שהאוויר ייצא מהמפרשים: "גם אם ניכשל, אני לא רואה את זה מתפרק. המטוס עבר את נקודת האל-חזור. הוא המריא, ואני לא רואה נחיתת אונס בקרוב."
רק לפני חמישה חודשים הוא אימן בגמר גביע המדינה את הפועל אשקלון. בקטמון נפגשו עם ברוך ממן, יעקב בנודיס ויעקב הלל, מומי זפרן מאוד רצה, אבל הבחירה נפלה על מירו בן-שמעון. "הם שכנעו אותי לשבת ולשמוע. לשמוע לא עולה כסף. חשבתי שזה רעיון נפלא, אבל למה אני? אני לא מכיר את הליגה, לא מכיר את הנפשות הפועלות, לא מכיר את השחקנים. יש מאמנים שיותר טובים ממני בליגה הזו."
ומה הם ענו?
"בגלל כל מה שאמרת, זה אתה. כשראיתי עם מי יש לי עסק, התחלתי בדרישות, וכל דבר אמרו אוקיי. תנאים, אמצעים, שכר, זמן עבודה, מחנה אימונים. כששאלו אותי חברים לאן הלכתי, אמרתי להם שהתקשרתי למנהל הבנק שלי ושאלתי אותו כמה כסף האגו שלי הכניס. הוא אמר לי שאני במינוס של 600 אלף שקל. אני מאמן ליגה א' ואני נהנה מכל רגע".
חכה שתצטרך לעלות ליגה כל שנה.
"זה כל-כך מטריד אותי. שמעתי את זה בין השורות, שאם אני לא עולה, אין קבוצת כדורגל יותר. אלוהים ישמור, לא בונים חומה בצורה כזו. יש לנו קבוצה חזקה, אני מקווה שזה לא דבר כזה שיחלוף".
חיים ברעם מרגיש אי-נוחות מטפסת במעלה גרונו כשהוא מדבר על הפועל קטמון: "אני לא שמח. זו התפתחות קשה מבחינתי. אני אוהד הפועל מלפני קום המדינה. האהדה לקבוצה הזו היא חלק מתעודת הזהות שלי. קשה מאוד ליצור קבוצה חדשה ולהנחיל תודעה לאנשים אחרים. השם 'הפועל קטמון' מלא השראה מבחינתי, הרי כל ההיסטוריה שלנו נכתבה בקטמון. הפועל קטמון היא הגשר ביני לבין הקבוצה שלי. הפועל ירושלים של סאסי ויונה היתה במידה מסוימת רצועת עזה שלנו. קטמון היא כמו בן חדש מנישואים חדשים. התרמת האוהדים היתה דבר פנטסטי."
אבל אתה לא נינוח.
"הייתי מעדיף להתחיל בליגה ג' מאשר להתחבר לפונדקאית כמו מבשרת, אבל העולם קיים מפשרות, ואני מכיר בזה בגילי. לא היתה לנו ברירה, והיינו חייבים להתנתק מהממסד הישן. הייתי רוצה שהיא תמשוך תוך שלוש שנים לפחות 2,500 אוהדים, ובסופו של דבר יהיה איחוד בין הקבוצות".
"הפילוג מאוד קשה, ההתרחקות מהם קשה לי חברתית ונפשית. תמיד ראינו בהפועל ירושלים אנטיתזה לבית"ר ירושלים, אבל בשנים האחרונות בית"ר רחוקה מאיתנו שנות אור. לא עולה בדעתי כרגע שנוכל לקעקע את ההגמוניה של בית"ר. אני מקווה שקטמון תלכד סביבה את האוהדים הירושלמים הליברלים, ששומרים על ירושלים כעיר פלורליסטית, ושתהיה בה אחווה יהודית-ערבית".
סוחר העינוגים דודו טל נותר באמצע הדרך בין הפועל ירושלים להפועל קטמון, כמו רבים מחבריו. מתלבט, מתחבט, עוד לא מבדיל בין קודש לחול. "שתיהן יפות, שתיהן מכוערות," הוא מהסס בקול, "יש בקבוצה החדשה סוג של גניבת דעת עם המילה 'קטמון.' הם הלכו ונגעו בצד הרגשי, אבל כדי שיוכלו לשחזר את ימי קטמון, הם יהיו חייבים לשחק בירושלים (על פי הידוע, כשיסתיים השזרוע בטדי, הם שם - ר.ע.( לקחת את אוהדי הפועל ולפצל אותם זה נוטל כוח, די מדלל את העניין."
אבל...
"אני מוכן להתנבא שכל עוד הם ישרדו ויהיו נחושים ויציבים, הסיכויים שלהם למחוק את הפועל ירושלים, גדולים. זה כמו לבחור בגמלאים, זה סוג של מחאה, אבל אני מאוד בעדם. כל החוכמה תהיה בהפעלה. אין שם ערס, וואחש כזה, וזה לא טוב. אני לא רוצה את ויקטור יונה, אלא את החלק המסוים של ויקטור יונה."
כשיונה, עדיין הבעלים הלא פעיל של הפועל ירושלים, שמע על הפועל קטמון, הוא הגדיר אותה כמיזם של ארבעה הזויים. יונה גיבש משנה שצריך לקרוא אותה לאט: "הפועל ירושלים קיימת, נושמת וחיה. וזה, גימיק. יכול להיות שזה מרשים, אבל זה גימיק. אני לא רואה בשום סיטואציה איך מבשרת הופכת להיות ירושלים. לא הייתי נותן לזה לקרות אם הייתי רואה שזה הולך לכיוון ירושלים, אבל כמבשרת, הם יכולים לעשות מה שהם רוצים".
"יש כמה אנשים שקשה להם לראות את ויקטור יונה ויוסי סאסי. אתה רוצה להתמודד? בוא לנהל את זה מבפנים. זה נובע מגזענות. לרר, שרצקי... בקיצור, תסתכל על השמות. קשה להם לראות אנשים מזרחיים מנהלים את זה. אף אחד לא יודע להעריך מה שעושים. על מה מסתכלים, על תוצאות בליגה הזו? ועל ילדים ונוער וכאלה שהוצאתי ממעגל הפשע."?
פוחד מהתמוטטות?
"מבחינת ספונסרים, הם אולי יכולים למוטט אותי, מבחינת אוהדים לא. להשיג בליגה הזו מיליון וחצי זה הרבה כסף, אבל זה נראה מגעיל. היו עוזרים לצחי רביב, לא לוויקטור יונה, שיעזרו להם! תבואו ותקנו את הפועל ירושלים. חוץ מלהכפיש, הם לא הרימו טלפון אחד לשאול מה אני צריך. אי אפשר
להחליף צבע כי לא אוהבים את הצבע של ויקטור יונה ויוסי סאסי".
נא להמתין לטעינת התגובות
