הקמפיין הגרוע ביותר
אביעד פוהורילס חושב שלא הפנמנו כלום מהאירופיות, ומה שנשאר זו סתם נבחרת שנוסעת למשחקי חוץ בחשש גדול וחוזרת לתקופת הפסדי הכבוד. אז מה הפלא שהיא לא מעניינת כלב?
הטורניר עוד לא הסתיים, ותיאורטית הסיפור אפילו לא נגמר עדיין, אבל זה לא הפריע לכולם סביבו להתחיל לפרק את הנבחרת ולבנות אותה מחדש. בימים אחרים קשטן לא היה נותן לפוליטיקאים לשלוט לו בסדר היום. זה היה סוד כוחו ולכן גם העריכו אותו, אבל ככה זה כשהעתיד שלך נתון בידיים שלהם. חייבים להתיישר, לעגל פינות ולהוריד את הראש. כשליבו נתון לקדנציה שנייה, המאמן הלאומי הפסיק להילחם על מה שהכי חשוב לו בחיים - הכבוד שלו.
את הסימן הכי גדול לאובדן הדרך של הנבחרת הזאת, אפשר לראות בהבדלים בין הנבחרת, ששיחקה מול קרואטיה בר"ג, לנבחרת ששיחקה אתמול. בקושי שלושה נשארו מאז, ולא כל־כך משנות הסיבות.
עוד לא הסתיים הקמפיין, ושחקנים שהיו עתיד האומה לפני שלושה-ארבעה חודשים, הושלכו לפח האשפה של ההיסטוריה. באולפן ערוץ 1 החליטו שתמיר
כהן היה השחקן הכי טוב במגרש. זו אולי בשורה מעולה לתמיר, אבל גרועה מאוד לנבחרת, שנתלית פתאום בשחקן די איטי שקיבל במקרה את החולצה, שיחק במסירות, אבל עדיין מסמל את הריקבון והדקדנטיות של מכבי ת"א, יותר מהעתיד של הכדורגל שלנו.
למרות שהפסידה, התחושה הכללית היא שיצאנו בשלום מהר הגעש הקרואטי. אין עלבון גדול מזה לנבחרת, שחבלי הלידה שלה באירופה נמשכים כבר 16 שנה. כל־כך הרבה שנים אחרי שהיבשת קיבלה אותנו, לא הפנמנו כמעט כלום מהאירופיות. לא בסגנון, לא במהות, לא באופי, לא בתשתיות. הקמפיין הזה הוא אולי הגרוע מכולם. בראשון, של שלמה שרף, קיבלנו אולי ארבע חתיכות מצרפת וחמש משבדיה, אבל לפחות היתה רומנטיקה של התחלה והיה ה־2-3 ההוא, שקילקל לצרפתים את העלייה למונדיאל .94 עד כדי כך לא התייחסנו לעצמנו אז ברצינות, שהשחקנים חזרו שלוש שעות לפני המשחק בפארק דה פרינס עם שקיות, ובתוכן ג'אנטים מגנזיום למכוניות שלהם. עכשיו נשארה סתם נבחרת שנסעה, כמו פעם, בחשש גדול, וחזרה להפסיד בכבוד. בעיטה אחת למסגרת כל המשחק זה כבוד? תגידו אתם.
נא להמתין לטעינת התגובות
