קבוצה ביום, ממפיס גריזליס: טנסי ותהני
המסורת נמשכת: nrg גאה להציג לכם, זו השנה הרביעית ברציפות, את הסקירה המקיפה והאיכותית ביותר לקראת פתיחת עונת ה-NBA. יוצאים לדרך עם ממפיס, שמחפשת התחלה חדשה וזינוק לצמרת
נוסדה: בשנת 1995, כוונקובר גריזליז. ב-2000 לקחה את הפקלאות, עזבה את המסים הגבוהים והכפור בבריטיש קולומביה ונחתה בממפיס.
אולם: פדקס פורום, 18,119 מקומות, נפתח ב-2004.
סיסמה באתר הקבוצה: "העתיד מתחיל עכשיו". שווי (ע"פ פורבס): 313 מיליון דולר, מקום 18 בליגה, אף על פי שממוצע הקהל שלהם בעונה האחרונה היה הנמוך ביותר ב-NBA. צבעים: כחול כהה, זהוב ולבן. בעונה הקודמת: 22 ניצחונות, 60 הפסדים, 26.8% הצלחה, מקום אחרון בבית הדרום-מערבי ובליגה. את הסיכוי לפלייאוף איבדו עוד לפני שהעונה התחילה, וההמשך רק היה יותר גרוע.
אליפויות: אין.
גורמים בכירים: המאמן הוא מארק אייברוני, בן 51, שחקן עבר נשכח בפילדלפיה, יוטה וסן אנטוניו, שמקבל את התפקיד בפעם הראשונה. הג'נרל מנג'ר הוא כריס וואלאס, חדש בתפקיד, שמאחוריו 6 עונות באותה פוזיציה בבוסטון סלטיקס.
מה הכותרת שלך, אמנון: אין ג'רי ווסט, אין מייק פראטלו, ולמעשה מכל השלד שהביא את הגריזליז לפלייאוף נשארו בערך פאו גאסול ומייק מילר. אחרי עונה של היצמדות לרצפה, תוך זהירות מקסימלית שלא לצאת חלילה מהמקום האחרון, הם התפללו לאלוהי הדראפט, אבל זה שלח את אודן ודוראנט מערבה משם, והכריח אותם לחשוב מחדש. על פניו, מה שיצא דווקא נראה טוב.
במקום ווסט, גאון כדורסל לכל הדעות, הגיע כריס וואלאס, דביל לרוב הדעות. במיוחד אלה של אוהדי בוסטון, שמספיק להזכיר את שמו בסביבתם כשהם ישנים כדי לראות אותם מתעוררים בבהלה, וזיעה קרה מכסה את מצחם. עם זאת, בממפיס כבר התרשמו מוואלאס לטובה.
קודם כל, כי עושה רושם שיש לו חשק לשקם. את המועדון, ועל הדרך, גם את עצמו. שנית, כי הקיץ האחרון נראה מעניין, עם החתמות שמעידות על כיוון חשיבה נכון. שלישית, כי לא מזמן הוא הגיע לראיון עם חבורת בלוגרים בפאב ספורט בממפיס, והסכים להתראיין ארוכות לאנשים המזוהים כ"גריז-מן", "סטאבי-לגס" ו"מיסטר טואד". אתה לא עושה דברים כאלה אם אין לך סיבה טובה. ולוואלאס יש.
לקברניטי המועדון החדש יהיה הרבה אורך רוח. אייברוני, שעזב את פניקס עם מוניטין של אחד מעוזרי המאמן הטובים והמבטיחים בליגה, מונה למאמן לאחר שהיה מחוזר בלא מעט מקומות. פאו גאסול, שכבר היה עם רגל וחצי בחוץ, שוכנע להישאר כשקיבל חיזוק ספרדי בדמותו של חואן "לה בומבה" קרלוס נבארו. תרשו לנו להמר שהכינוי יתפוס, אבל רק בתנאי שנבארו יהיה מאלה שכן יודעים לעשות את ההתאקלמות
נוכחותו של גאסול, ידיד מימי קדם בברצלונה, ודאי תעזור: שילוב של כוכב מאירופה הרבה יותר קל בקבוצות עם אוריינטציה אירופית (מי אמר טורונטו ולא קיבל) מאשר בכאלה שהן לא (הנוסע שרונאס, נא לגשת לדלפק). אייברוני מגיע מפניקס, אחת הקבוצות הכי "אירופיות" בליגה. וזה מעודד. הקבוצה התנערה בעונה אחרונה מכמה ותיקים, כמו אדי ג'ונס וצ'אקי אטקינס (נראה שעזיבה של דיימון סטודמאייר היא רק עניין של זמן), ובמערכת יש המון דם צעיר.
דארקו מיליצ'יץ', שכיכב הקיץ באליפות אירופה עם נאום ההצעות המגונות לשופטי המשחק בין סרביה ליוון, הוחתם על חוזה של 21 מיליון דולר לשלוש עונות. הוא יצטרך להיות רגוע יותר ולגבש עם גאסול קו קדמי מסוכן של אנשים שיודעים לקלוע מבחוץ ולהרביץ בפנים.
מילר ונבארו אחראים על ההפצצות מבחוץ. מייק קונלי, אולי הרכז הטוב ביותר בדראפט, יריץ את הקבוצה קדימה עם קייל לאורי שבקושי שיחק בעונת הרוקי שלו. התלכיד קצת מוזר, אבל ברוח ציטוטי מוריניו, יש מספיק ביצים להכין איתן חביתה. לא לא, תירגעו, אין במערכת אף יועץ מקצועי מישראל.
יתרונות: גאסול כבר ביסס את עצמו כשחקן מוביל בליגה, ועכשיו כשהוא גם רואה את עתידו בממפיס (ויכול לרכל על אחרים חופשי בספרדית), מצב הרוח הכללי הרבה יותר טוב. אליו ואל מיליצ'יץ' – שניהם מגיעים עם המון רעב מאליפות אירופה אחרי סיום מאכזב מול קבוצה עם מאמן ישראלי – יצטרפו סטרומייל סוויפט, האקים ווריק ורודי גיי, שיוסיפו אתלטיות בכנפיים ובצבע.
קונלי ולאורי הם צמד פלור-ג'נרלס שיודעים לשלוט בקצב וללחוץ בהגנה, ושהבגרות המנטלית שלהם עולה, פעמים רבות, על הגיל שמופיע בתעודת הזהות. טארנס קינזי היה הפתעה נעימה בסוף העונה שעברה, קייסי ג'ייקובסן חוזר מאירופה ואולי יקבל דקות, והרוטציה נראית מאוזנת למדי, עם מספיק דקות לכווולם.
חסרונות: מדובר בסך הכל בתחילתו של תהליך, ואף אחד לא מצפה לתוצאות מיידיות, אולי חוץ מגאסול. חוסר הניסיון של כל המערכת, כולל המאמן, יעלה בלא מעט הפסדים ותסכולים. עם פאו ומיליצ'יץ' יש בעיה כפולה. אחת, חוסר מסוים בשרירים ומאסה. שתיים, מדובר בצמד של אנשים עם דם חם מאוד, כשרק בעונה שעברה דארקו קרא לפאו גאסול "רך", ואין בקבוצה כמעט אף אחד שיקרין עליהם ממנהיגותו ומהשקט הנפשי שלו. דווקא עכשיו הם היו צריכים מישהו עם נוכחות מרגיעה ומאזנת, מין דארל ארמסטרונג שכזה, בחדר ההלבשה. ואין.
שימו לב: לבומבה. בזמן שלאורי וקונלי יריצו את הקבוצה, דווקא נבארו, איש בשלב מתקדם יותר בקריירה (בן 27) ועם רעב וקצת ניסיון במעמדים מלחיצים, יכול לעשות את ההבדל. יש לו תיאום עיוור עם גאסול, שצעיר ממנו רק בשלושה שבועות, יש לו יד קטלנית לשלוש ואם הבריאות כבר בסדר אחרי אליפות אירופה וההתאקלמות תהיה קלה, הגריזליז, איתו ועם מילר, יכולים להיות סיוט לקבוצות שמנסות לשמור אזורית.
אופטימי: קונלי ולאורי שומרים על הגוף במצב תקין, גאסול ומיליצ'יץ' הופכים לחברים הכי טובים, אייברוני מצליח להכניס את הרוח של פניקס למפרשים של ממפיס – ואם כל זה יקרה, קאמבק לעבר תמונת הפלייאוף לא נראה מופרך.
פסימי: בשבוע השלישי של העונה, אחרי הפסד צמוד לסיאטל, מיליצ'יץ' פוצח במונולוג באנגלית שבורה על מה שהיה שמח לעשות לבנותיהם של השופטים, ומורחק ל-10 משחקים; בסוף דצמבר, גאסול ומיליצ'יץ' מתחילים להשמיץ זה את זה בעיתונים בגלל חוסר עזרה הדדית בהגנה.
באמצע ינואר, הפדקס פורום כולו חוזה בקרב אגרוף מלהיב בין שניהם במהלך משחק, מה שמעלה פלאים את ממוצע הצופים; ובאפריל מככב שוב טארנס קינזי. לכריס וואלאס יש זמן לענות לכל הטוקבקיסטים שקורעים אותו בבלוגים, ואייברוני בורח באישון לילה וחוזר לחיקו של ד'אנטוני.
נא להמתין לטעינת התגובות
