להסתכל בלבן של העיניים
מכבי ת"א לקחה הימור עם קטש והחליפה את הזרים. ירושלים יצאה מההלם, שדרגה את הישראלים, אבל עדיין מחכה למחליף של אוסטין. חודש וחצי לפני פתיחת העונה, מצ'-אפ ראשון בין צהוב לאדום
הזרים של מכבי נחתו
גם בליילוק כבר כאן
למרות שהכדורסל הישראלי, כרגיל, לא יידע למנף את הצלחת הנבחרת לליגה, קיימת תחושה כללית שזו הולכת להיות עונה לא רעה בכלל. טפירו בבני השרון, נהריה קיבצה לסגל אחד את מתן נאור, עידו קוז'יקרו, ברק פלג ואבי סוכר ואת הגל הגדול עושה הפועל חולון. מיקי דורסמן החתים זרים ב-250 אלף דולר ויותר, ואם יתמיד, אולי תהיה יד שלישית למאבק על האליפות.
גם גלבוע/עפולה, עם למונט ג'ונס וטונג'י אווג'ובי, ומכבי ראשל"צ של ג'ארל בלסינגיים, מועמד רציני למלך הסלים, עושות קולות של עסק רציני. דורון שפר בגליל מעורר עניין עצום ובכלל יש תחושה שהעונה הליגה תהיה מעניינת, למרות שעדיין לא נפטרנו מהסיבוב השלישי המיותר.
אבל עם כל הכבוד ליתר הקבוצות, הפוקוס כרגיל יתמקד בשני צידיו של כביש מספר ,1 שרק שתי שניות וג'יימי ארנולד אחד מנעו ממנו חגיגות אדומות ב-31 במאי, למרות שהיום זה נראה ממש מזמן. שלושה שחקנים עשו את הדרך על הכביש הזה ובכלל, מכבי וירושלים לא דומות לאלו של השנה שעברה. שתיהן שמרו על בסיס מסוים, אבל גם עברו מהפך גדול בסגל.
מכבי לקחה את ההימור הגדול מכולם בהחתמה של עודד קטש, מגובה באורן עמיאל, גיא גודס וגם צביקה שרף. הצמד קטשרף מצית את הדמיון. קשה לחשוב על שני אנשים שונים יותר שצריכים לשתף פעולה. לא חשוב אם יקראו לשרף מנכ"ל או ג'נרל-מנג'ר, האיש הוא לפני ואחרי הכל מאמן כדורסל עם דעה מוצקה בכל מה שצריך לקרות באימונים ומשחקים, וההצלחה באליפות אירופה רק מחזקת את התחושה הזו. קטש הוא אחד שלא עושה שום דבר למראית עין, גם אם לאחרים זה נראה חשוב. הוא לא יגיע בהכרח שעות לפני אימון ודרכו היא לא דרך שרף, והשאלה הגדולה היא האם החיבור יסתיים בעימות או בהפריה הדדית.
מכבי הסיקה מסקנות מהעונה שעברה ויישמה אותן במהרה. הזכרונות מהמלחמה בלבנון והקשיים בהחתמת זרים, גרמו למכבי לגמור את הקבוצה בצ'יק-צ'ק. ב-26 ביוני הסגל נסגר, עד לשחרור המאוחר יותר של שרון ששון. ההחתמה הראשונה היתה טרנס מוריס, והיא גם פתחה סוג של חזית מחודשת בין מכבי לירושלים. מוריס צריך לתת למכבי את מה שחסר לה בעונה שעברה, וזה החיפוי האווירי שאבד עם הליכתו של מייסיאו באסטון, שבמכבי היו כאלו שפינטזו להחזיר. מוריס הוחתם, אבל מהר מאוד התברר שהוא לא יהיה האופציה הראשונה של מכבי, שהביאה על העמדה שלו את מרקוס פייזר, כישרון גדול, בחירה
פייזר הוא ההימור השני של מכבי. יש לו מוניטין של איש לא קל וספק אם הקעקועים על גופו הם משהו ששמעון מזרחי משתגע עליו. אם פייזר הוא הימור, אז הבחירה בוונטיגו קאמינגס זה ללכת על בטוח. מכבי החליטה להשאיר את וויל ביינום, שהלך והשתפר לאורך העונה, אבל גם החליטה לא לתת לו את כל המפתחות לקבוצה. בשביל זה יש את קאמינגס, מנוסה, קשוח, חכם ולא פחות חשוב מזה, גם ניצח את מכבי בעונה שעברה עם פרטיזן בלגרד, נתון שלאורך השנים עזר לרבים להגיע למכבי.
הצוות הזר של מכבי כולל את ניקולה וויצ'יץ,' ביינום, קאמינגס, פייזר ומוריס ובכל סיטואציה הוא עדיף על הצוות הזר של העונה האחרונה עם פיליקס, יסאיטיס וירטין. בנוגע לישראלים, לא בטוח שמכבי שודרגה. מכבי איבדה שלושה שחקנים מהסגל הבכיר שלה: יניב גרין פשוט לא רצה להמשיך ואל ג'יימי ארנולד ושרון ששון נחזור. את מקומם ימלאו עמרי כספי, בן ה-,19 ודייויד בלות'נטל, שבשלוש השנים מחוץ לנוקיה קלע הרבה נקודות, עשה הרבה כסף ולא סיים אף עונה במקום בו התחיל. את הסגל של מכבי ישלים הבסיס המוצק: שארפ, בורשטיין, אליהו והלפרין.
ירושלים זו לא מכבי. שם הדברים כמעט תמיד הולכים לאט יותר וכך גם הפעם, אבל השורה התחתונה, גם אם לא הושלמה, מבטיחה ועשויה גם לקיים. בירושלים מודים שההפסד האכזרי בגמר הפלייאוף גרם לסוג של הלם במערכת. בתקשורת חזו כי עזיבת טפירו, נאור ומוריס, תוביל להתרסקות, אבל במועדון מתעקשים שלאורך כל הדרך היה ברור שדן שמיר יעמיד קבוצה חזקה בתקציב מרשים, שישה-שבעה מיליון דולר.
אם יש אכזבה בירושלים, זו העובדה שמוריס עזב. בירושלים יש כאלו שמוכנים להישבע שמוריס לא רצה להגיע למכבי, שהסוכן שלו מנע ממנו מלקבל את ההצעה המשודרגת של הקבוצה ושהם בכלל לא נרדמו בשמירה, כפי שהואשמו בתקשורת.
מאז שארקדי גאידמק הגיע לירושלים, ובהתחלה זו היתה הפועל ירושלים, יש סוג של עמימות סביב תרומתו לקבוצה. בירושלים מספרים שלמרות חוסר הוודאות של תחילת הקיץ, מהר מאוד ידעו שגם השנה יש להם את הגב של ארקדי, שיחד עם חוזה חדש עם חברת מגדל לשלוש שנים ובסכומים גדולים, ויכולת גיוס הכספים של דני קליין, נותנים להם שוב את האפשרות "להסתכל למכבי בעיניים," כמו שאומר בכיר במועדון. אחרי שאיבדו את טפירו, סימנו בירושלים כמטרה ראשונה ישראלי בכיר. בלי לדבר יותר מדי, אבל עם הרבה עבודה קשה, נחת ארנולד, האיש שגזל מהם את הכתר, בבירה. את המטריה סיפק כאן גאידמק וברור שבלעדיו המועדון לא יכול היה להחתים שחקן בעלות של ארנולד.
דן שמיר החליט מראש להיפרד מג'נקינס וגולמאץ ולהיבנות על פניני, חג'ג,' מרקוביץ' ובאוארס. במקום ג'נקינס הוא החתים את וויל בלאלוק, ובהמשך את ראמל קארי, שמרכיבים קו אחורי ברמה גבוהה. הבונוס של ירושלים היה ששון. אף אחד בקבוצה לא חשב שאפשר לשים יד על שחקן שעוזב את מכבי, וגם היום מודים בקבוצה שמהלך הזה לא היה קורה בלי עזרתו של דייויד פדרמן, שהחליט באופן בלעדי שאין לו צורך בששון. פדרמן הוא זה שנתן לששון את ברכת הדרך, למרות שהשחקן וסוכנו בבקשתם לעזוב, נתנו למכבי להבין שהוא הולך לירושלים ולא לשום מקום אחר.
כדי להשלים את הסגל ירושלים זקוקה לשחקן פנים במקומו של מריו אוסטין שעזב לבנטון טרוויזו. אמנם רק חתיכה אחת חסרה בפאזל, אבל זהו החלק שיכול לע־שות את ההבדל. שמיר מקבל את ההחלטות המקצועיות בירושלים כמעט לבד. בקבוצה סומכים עליו במאת האחוזים ושמיר החליט לא להתפשר. הוא יכול היה להחתים גבוה מזמן, אבל מעדיף להמתין ואולי אפילו הרבה זמן, עד שימצא את השחקן המתאים, את האוסטין החדש והאיש שיוכל להתמודד עם וויצ'יץ' ופייזר. כי את הפועל ירושלים לא בונים בשביל פחות מזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
