בדיחה עצובה
חיים שדמי, מומחה לסימפטומים מכביסטים חריפים, נדרש להסביר עוד חודש סהרורי בהיסטוריה של מכבי ת"א. המסקנה: תמצית הגן המכביסטי התאיידה, עכשיו נשארה הדאחקה של לוני
המטען הגנטי של המכביזם מקודד על הישגיות. גם בעבר מכבי תל אביב בכדורגל לא זכתה באליפויות במשך שנים, אבל אז היא היתה לפחות מחויבת להכיר בעצמה כמתחרה ונבנתה בהתאם. היא גידלה שחקנים, השקיעה ברכש - לא תמיד היו תוצאות אבל היתה גאווה. קבוצות אחרות רחשו למכבי רספקט גם בשנים לא הישגיות; מפני שזו היתה קבוצה שיכלה לצאת מחדר ההלבשה בקריית אליעזר באפריל 96' בפיגור 1:0 ולפנות את מכבי חיפה מהדשא בסיום עם שלישיה. זאת היתה תמצית הגן של מכבי. היום נשארה דאחקה.
עידן הבעלות הפרטית ערער את כל מה שידענו על מכבי תל אביב. ספק אם יש עוד קבוצה שנבנתה באופן ברור כל כך בצלמו של בעליה, ומכבי מתנהלת כמו קבוצה שירדה מנכסיה. היא מודעת לגן שלה, מתנהלת כביכול כמי שמכוונת לאותו מקום, אבל אין לה כלים לשחזר את העבר ההוא. היא מרחפת בין שמיים לארץ בתוך שקר. תבחנו את הפרצופים של אנשי מכבי, תקשיבו למלל האינסופי שיוצא מהפה שלהם במשך השנים, תשוו את זה לתוצאות שהם מנפיקים, ותקבלו דמויות שאין להן צל של מושג לאן נקלעו. המתחזים צצו כי מכבי נתלשה, איבדה אחיזה במציאות והשתגעה.
הדבר המפליא היחידי בהדחתה של מכבי על ידי הטורקים מהליגה השנייה היה ההשתאות שבה התקבלה. לא היה שום דבר מפליא בהדחה הזאת. זה לא רציני לבחון אותה ביחס למיתוס של מכבי. ההפסד בהתמודדות באופ"א מתחיל ארבע שנים אחורה, בהפסד במוקדמות הצ'מפיונס לז'ילינה, והוא ממשיך בהדחה על ידי אפועל ניקוסיה, בשנתיים עם הגלאקטיקוס ובהפסד הקיץ לסנטה קולומה. סגלים ומאמנים משתנים, והדבר היחידי שממשיך הוא הפיחות הזוחל. ההעפלה לליגת האלופות על חשבון פאוק סלוניקי היתה רק היוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל.
כמו התוצאות באירופה, כך גם שאר אירועי הקיץ האחרון הם תוצאה של זרעים שנזרעו שנים אחורה. המעמד הבעייתי של אבי נמני במכבי לא התחיל כמובן הקיץ, הוא פשוט לובש היום צורה שגם עיוור מבין שהיא בלתי אפשרית. לפני תשע שנים כתבתי במוסף פתיחת עונה של "העיר" שהתלות בנמני מזיקה למכבי, ששום דבר לא יצמח מסביבו ובמצב עניינים כזה עדיף שלא יהיה בקבוצה.
אני חוזר לציטוט, כי הוא ממחיש שני דברים: את התהליך ואת הקלות הבלתי נסבלת בזיהוי הבעיה. נמני לא יצר את המציאות הזאת והבעיה לא היתה נעוצה בנמני השחקן; נמני השחקן מצוין, רק שנמני התנהל כמנהל במכבי הרבה לפני אלי כהן ואפילו שלמה שרף. את מכבי אימן לפני תשע שנים אברם גרנט, והוא פתח את העונה השלישית מתוך ארבע כושלות בקדנציה השנייה שלו במועדון. נמני הומלך על מכבי על ידי לוני וגרנט, שמצאו בו ברוב הזמן שכפ"ץ מצוין.
נמני גם לא היה זה שהעיף את שרף ממכבי. לוני עשה את זה, כי הוא קידש שחקן לפני מועדון, הוא קידש חשיבה כלכלית על
האירועים האלה מצטברים. מהרגע הראשון שהגיע אליה לוני, לפני 12 שנה, מכבי נתלשה מסטנדרטים מקצועיים שמכתיבים סדר יום של קבוצה. קורה בכל ארגון שיש בו תקלות וקורה שיש עובדים טובים פחות שמשוחררים ממנו, אבל אין מה לבחון את מכבי על סמך אירוע נקודתי או קיץ אחד. גם הטענה המסירה מלוני אחריות, משום שהוא רק מביא את הכסף וממנה אנשי מקצוע שכושלים, היא חובבנית. האופן שבו מתנהל ארגון מושפע מהבוס שבראש הפירמידה. במכבי מתחלפים שחקנים ומאמנים ופונקציונרים אחרים והארגון ממשיך ושוקע בתוך מערבולת.
אפשר לדבר עד מחר על נמני ומאנה. בארגון מסודר אמורים להיות בקרים שמונעים מתופעות פסולות מלפרוח. בשנים הראשונות שלו במכבי לוני הטיף הרבה על מינהל תקין, תרבות ניהול, חינוך, ותבע כל דבר שזז. על הדרך צצו פרשיות האפדרין ומני לוי, ולראש הארגון לא היה מושג מה קורה מתחתיו.
בעונה שעברה שוב הורידו למכבי נקודות, הפעם בענייני חוזים. גם אם מכבי נרדפת על ידי ההתאחדות הודות לביקורת מוצדקת של לוני, ממתי מישהו בכלל העז בעבר להתעסק עם מכבי? עם השנים והכסף שאזל, פחתו גם הדיבורים על ערכים. פתאום דמויות כמו פיליפ סולומון ורוני מאנה, שלוני יצא נגד מה שכמותם מייצגים, מתקבלים כאורחים רצויים בקריית שלום. במכבי יש בעיות ניהוליות שיוצרות בעיות כלכליות, לא אחרת, והסיפור שלה מבהיר שלא כל אחד יכול לעשות כל דבר. גם לניהול של קבוצת כדורגל צריך כישורים והתאמה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע בשבוע שעבר, בפסק דין תקדימי, שניהול לא תקין של קבוצת כדורגל מהווה פגיעה בזכויות האוהדים, ומתיר להם לעתור באופן ישיר כנגד הקבוצות שלהם. זה פסק דין חשוב מאין כמוהו כי הוא קובע שגם בעידן הבעלות הפרטית, קבוצה היא למעשה גוף ציבורי ולא עוד עסק כמו יתר עסקיו של הבעלים. זאת טענה שאוהדי כדורגל מכל העולם טוענים שנים, ובהקשר של הדיון שלנו: הגיע הזמן לעשות שימוש בפסק הדין הזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
